אני בת 57, וסובלת ממאניה דפרסיה במידה לא קיצונית. אני מצליחה להתמודד איתה בלי כדורים, ובמצב הדפרסיבי אני יחסית מסתדרת, אך בחרתי להתייעץ עמך בנוגע למצב המאני ותחושת ההיי הנפשית, שזאת הרגשה מאוד טובה בסך הכל, פשוט גן עדן עלי אדמות. כדי להתגבר על מצב זה בצורה נורמלית יש לי שיטה: אני הולכת להתאמן במהלך התקופה הזו, ואני חשה את האדרנלין הגבוה בגופי, כאילו אני מרחפת. האימון מאוד עוזר לי. בזמן האימון אני מרגישה טוב מאוד, משקיעה בו מאמץ קיצוני, נהנית מאוד ואף מקבלת מחמאות מהמתאמנים שלצדי, אך כשאני חוזרת הביתה אני מותשת ולא מסתדרת עם הדופק שלי. או שהוא מהיר מדי או שאחר כך אני מרגישה דפיקות לב חזקות במהלך שכיבה במיטה לפני השינה. משהו שם לא בסדר. מה כדאי לעשות?
“מצב מאני אכן מלווה בתחושה נהדרת: מדברים מהר, הכל יפה, ורוד וכיף. למה שלא תיקחי טיפול בכמות קטנה שתאזן אותך ותרגישי טוב יותר ללא שינויי מצב רוח קיצוניים? אתן לך אנלוגיה מעולם הרכב: בזמן ההיי את שורפת את המנוע יותר מדי, כי אם את חוזרת הביתה אחרי כמה שעות אימון גופני ואת מותשת ועם דופק מהיר, את שורפת את כל חילוף החומרים שלך וזה יכול לגרום לנזק גופני. לגבי הרתיעה מתרופות, אף אחד לא אומר שאת צריכה לקבל כמויות גדולות מהן. את במצב שאת שולטת במחלה ומאזנת את עצמך פחות או יותר, אך אם תיקחי תרופה שאינה פסיכיאטרית, אלא יותר נוירולוגית לטיפול בבעיה, תוכלי להישאר במצב מאוזן ולא לחוות את התנודות האלה במצב הרוח. ישנו כדור שנותנים אותו לילדים עם אפילפסיה כי הוא מאזן גם את הפעילות החשמלית במוח, אין בו תופעות לוואי כמעט, ואם תיקחי אותו, תרגישי הרבה יותר טוב. כמו שאנו נעזרים במשקפיים כשאנו לא רואים טוב, ואם קשה לנו ללכת אנו נעזרים במקל הליכה, אז במקרה הזה קחי כדור או שניים שיהיו מקל ההליכה לרגש שלך ותרגישי טוב יותר”.
יש לי ילדה בת 14.5 שלוקה באוטיזם. היא לא מדברת, ולאחרונה נעשתה אלימה. זה אילץ אותנו להגיע לבדיקה פסיכיאטרית שבעקבותיה החלה ליטול תרופה המרגיעה אותה מאוד. חששתי מאוד ממתן התרופה לבתי, וכל הזמן פניתי לפסיכיאטרית וסיפרתי לה שהיא שוקלת הרבה ביחס למשקל שאמור להיות בקרב נערות בגילה. זה הדאיג אותי שהיא צריכה לקחת כדורים שאולי יעוררו אצלה את התיאבון, וכך היה. בתי עלתה במשקל באופן משמעותי, ואני לא יודע מה לעשות. שמעתי שקנאביס רפואי יכול להיות פתרון למצבה, וזה גם מה שאמרה הפסיכיאטרית, אך היא הציעה לנסות קודם את כל הדרכים הקונבנציונליות. מצד אחד, אני באמת לא רוצה שבתי תהיה אלימה כי זה מה שגרם לנו להתייעץ עם פסיכיאטרית מלכתחילה, אך אני חושש שהיא עולה במשקל וזה עלול לגרום לה לפתח מחלות אחרות שיכולות להדאיג אותנו בעתיד. במה לבחור?
“התרופה שבתך נוטלת היא טובה, אך משמינה כמו רוב התרופות הפסיכיאטריות. אתה נמצא בין הפטיש לסדן מאחר שאתה מתאר שאי אפשר עם התרופה ואי אפשר בלעדיה, כי האלימות מזיקה לה. כשמישהו אלים, זה אומר שהוא במצוקה. התרופה מרגיעה את בתך, והיא מפסיקה להיות אלימה. יותר טוב לה נפשית כשהיא עם התרופה, אך מצד שני אני מבין את החשש שלך מהשמנה. אני חושב שכדאי לנסות לזרז את רישיון הקנאביס הרפואי עבורה, ועם קצת לחץ וטלפון למוקד האחראי על מתן הרישיונות, הרישיון יינתן בקלות”.
יש לי בעיה של כאב אקוטי ברגל שמאל שהחל באופן פתאומי. לא כל כך קל לי לזהות את מקום הכאב, אבל הוא סביב הברך מאחור. מדובר בכאב נוראי שאני לא חושבת שאדם סביר מכיר. בעקבות המלצת הרופא, התחלתי ליטול כדורים שישככו את הכאב, וכך אני כן יכולה לדרוך על הרגל, אך לא ללכת כבימי קדם. אני לא סובלת מכאבים בעמוד השדרה ולא יודעת מהו מקור הכאב.
“כאב בברך יכול להיות משני מקומות, או מאזור מפרק הברך או כאב שמוקרן מעמוד השדרה המותני. יכול להיות שלא כואב לך בעמוד השדרה, אך יש לך עצב מגורה המקרין כאב לאזור הרגל. יש אנשים שיש להם כאבים כאלו בקרסול שמקורם בעמוד השדרה. אורתופד צריך לבדוק מהו מקור הרגישות בגופך. הוא יכול לאבחן אם מדובר בבעיה מותנית או בבעיה בברך, לבדוק את טווח התנועה של הרגל ואם ישנו נוזל בחלל המפרק”.