שיגדון, צינית, או בשמה הלועזי גאוט, היא סוג של דלקת מפרקים. המילה “Gout" נגזרת מהמילה הלטינית “Gutta", שמשמעותה “טיפה", והיא ביטוי לאמונה קדומה שלפיה המחלה נגרמת מנוזל מרושע שחלחל למפרקים. במשך מאות שנים לא הייתה ידועה הסיבה למחלה, אך נטו לייחס אותה לאנשים נהנתנים, שאוהבים לאכול ולשתות, ולכן דבק בה השם “מחלת המלכים". עם המפורסמים שחלו בגאוט נמנים מלכים ועשירים כמו אסא מלך יהודה, הקיסרים הרומים קרל הרביעי וקרל החמישי, מלך אנגליה הנרי השמיני ואחרים. 

בימינו אין קשר בין המעמד הסוציו־אקונומי לשכיחות המחלה, והיא חוצה מעמדות. קשר אחר שמיוחס למחלה הוא צריכה של בשר ויין אדום. ספוילר, יש קשר, ועל כך בהמשך. 

דלקת מפרקים כרונית התקפית

המחלה, שכאמור היא סוג של דלקת מפרקים, מתבטאת בהתקפי כאב המופיעים בגלים. בזמן התקף חשים כאבים חזקים במפרקים, בדרך כלל במפרק אחד, לפעמים ביותר, בכפות הרגליים, ובייחוד בבהונות. המפרק נעשה נוקשה, חם, אדום ורגיש למגע. לעתים המפרקים המודלקים מתנפחים, והדבר יכול לגרום להגבלת התפקוד. ההתקפים נוטים להתחיל בשעות הלילה, והכאבים עלולים להיות חזקים עד כדי כך שיעירו אדם משנתו. לרוב יחלפו ההתקפים ללא טיפול, בתוך שלושה עד עשרה ימים. עוצמת ההתקפים ופרקי הזמן ביניהם שונים מאדם לאדם, ואינם דומים אף אצל אותו האדם. לאורך זמן וללא טיפול נכון, גאוט יכול לגרום לנזק בלתי־הפיך למפרקים ולכליות. 

כיצד מתפתח גאוט?

כשיש בעיה בתפקוד הכליות, הן לא מסננות כראוי את חומצת השתן (חומצה אורית) אל מחוץ לגוף, והיא מצטברת בגוף. חומצת השתן היא תוצאה של פירוק פורינים, מרכיבים בחומר הגנטי של תאי הגוף, המצויים באופן טבעי ברקמות הגוף ובמזונות רבים. בקרב רוב האנשים, חומצת השתן מתמוססת בדם ומובלת החוצה מהגוף בשתן. במקרים של גאוט, יש הצטברות של גבישי חומצת שתן במפרקים.

גם מי שתזונתו עשירה בפורינים, המצויים במזונות כמו בשר אדום, פירות ים ואלכוהול, תיתכן הצטברות גבישים של חומצות שתן במפרקים. רמות גבוהות של חומצת שתן בדם יכולות להיות בגוף האדם במשך שנים רבות בלי לדעת זאת. גאוט יופיע רק ברגע שמלח הנתרן של חומצת השתן מתגבש במפרקים. 

מי נמצא בסיכון לגאוט?

המחלה נפוצה יותר בקרב גברים, והסיכון עולה עם הגיל - 12% מהאנשים בני 80 ומעלה סובלים מגאוט. לרוב מופיעה המחלה לראשונה בקרב בני 50־40, אך יש שחלו גם בגיל מוקדם יותר. עודף משקל, השמנה והיסטוריה של גאוט במשפחה מעלים את הסיכון.

תזונה, כאמור, משפיעה אף היא וכן תרופות מסוימות, בהן תרופות משתנות, אספירין וחלק מהתרופות המשמשות לטיפול בשחפת, בסרטן ובפרקינסון. חשיפה לרעלים כמו עופרת באמצעות שאיפה, עיכול או במגע עורי - ואולי זה מפתיע - גם לחץ נפשי עלולים לעורר את המחלה.

כיצד מטפלים בגאוט?

הטיפול הקדום לגאוט היה חבישה. תחבושות פלנל, או חבישה אחרת, שהונחו על המפרק הכואב, לרוב בבוהן, ברגל שמונחת על שרפרף, והייתה נדרשת סבלנות עד שההתקף יחלוף. טיפול אלטרנטיבי נוסף נבע מהתפיסה שרק יינות גורמים לגאוט, ולכן שתייה של משקאות אלכוהוליים אחרים כמו בירה, ויסקי ופונץ' לא הוגבלה ואפילו ניתנה כטיפול שהוביל להחמרת המצב.

היום הטיפול הרפואי בזמן התקף הוא תרופתי: נוגדי דלקת כמו אדוויל, ארקוקסיה, אטופן או קולכיצין. לאחר ההתקף השני אפשר להתחיל טיפול מונע בתרופות שמפחיתות את רמת חומצת השתן בדם.

לצד הטיפול הרפואי, כדי לצמצם את חומרת ההתקף ולמנוע הישנות של התקפים, חשוב להקפיד על הנחיות תזונתיות. בגיבוש תפריט יש להקפיד על הפחתה בצריכת מזונות עשירים בפורינים ולעתים אף להימנע מהם לחלוטין, לפי חומרת המחלה. יש לצמצם צריכה של חלבון בכלל וחלבון מעולם החי בפרט. בשר בקר, כבש, עוף והודו יש להגביל לפעם בשבוע. מומלץ להימנע מאכילת איברים פנימיים. דגים אפשר לצרוך בכמות מועטה, אך לא לוותר עליהם, מאחר שהם תורמים לגוף אומגה 3. מכיוון שקיים חשש למחסור בברזל ובוויטמינים מקבוצה B, המצויים בבשר, ובייחוד בתיאמין (ויטמין (B1, יש צורך במעקב ובבדיקות דם.

מוצרי חלב שייכים לקבוצת החלבונים, אך אין צורך להימנע מהם. עם זאת, יש מחקרים שבהם נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב דלי שומן לרמות נמוכות של חומצת שתן בדם. לכן מומלץ לצרוך עד שתי מנות של מוצרי חלב דלי שומן ביום. 

אלכוהול - יש לצרוך במתינות. להימנע לחלוטין מבירה ומליקרים המעלים את רמות חומצת השתן בדם. בזמן התקף מומלץ להימנע לחלוטין משתיית אלכוהול.

פירות אפשר לצרוך בהגבלה, כשתי מנות פרי ביום. פרוקטוז הוא סוכר הפירות, והוא מצוי בכמות גבוהה במיצי פירות שמהם יש להימנע לחלוטין. יש להימנע גם מאכילת פירות מיובשים מרוכזים המכילים פרוקטוז בכמות גבוהה.

בכל מקרה, יש להיוועץ בתזונאית, בייחוד אם נוסף לגאוט יש עודף משקל.