חשיבות ההנקה זכתה לחיזוק רציני בחודשים האחרונים בארצות הברית, מכיוון לא רצוי: מחסור מתמשך בתמ"ל, תרכובות מזון לתינוקות, מה שהיה מכונה בעבר “תחליפי חלב אם". המדפים הריקים הם תוצאה של פגיעה מתמשכת בשרשרת האספקה בגלל מגיפת הקורונה. בנוסף, חברת אבוט, אחת מהיצרניות העיקריות של תמ"ל בארצות הברית, נדרשה לסגור את המפעל במישיגן המייצר בין היתר את תרכובת המזון לתינוקות סימילאק בשל נוכחות חיידקים מסוג "cronobacter sakazakii" שעלולים לסכן תינוקות.
החברה מכחישה כל קשר לטענות שנשמעו לפיהן ארבעה תינוקות שאושפזו (ושניים מהם מתו) הם לכאורה תוצאה של צריכת תמ״ל זה.
אי אפשר שלא להיזכר בפרשה הטרגית שאירעה לפני כ־20 שנה כאן בישראל, כאשר בתמ"ל של חברת הומנה מגרמניה, ששווק על ידי רמדיה, היה חסר הוויטמין 1B. תינוקות נפטרו וחלק מאלה ששרדו סובלים עד היום מפגיעות בלתי הפיכות, חלקן קשות.
איך הכל התחיל?
ההיסטוריה של האכלת תינוקות כללה האכלה על ידי האם או המינקת, והאכלה על ידי מינקת הייתה החלופה הבטוחה והנפוצה ביותר לחלב האם. עם זאת, קיימות עדויות כי כבר בתקופות פרהיסטוריות היה שימוש בבקבוק להזנת תינוקות. הבקבוק, כך מעריכים, היה עשוי מחומר קשיח ובעל שני פתחים: הראשון להכנסת הנוזל, והשני יועד לפי התינוק.
במאה ה־14 ההנקה החלה להיתפס כעממית ונפוצה מה ששכנע את בנות המלוכה ובנות המעמד האריסטוקרטי להעסיק מינקת. גישה זו התרחבה במשך הזמן, עד כדי כך שרק נשים מהמעמד הנמוך היו מניקות את התינוקות שלהן.
במאה ה־15 נעשו ניסיונות באירופה להאכיל תינוקות בחלב פרה או עזים, אך ניסיונות אלו לא צלחו. מאוחר יותר במאה ה־18 מרק עם קמח או דגנים שימש כתחליף לחלב אם, אך גם זה לא הצליח. בשנת 1845 יוצרה בניו יורק פטמה מגומי לבקבוק שהקלה על הזנת תינוקות בחלופה לחלב אם, בעיקר חלב פרה, ולעתים חלב צאן. 20 שנה מאוחר יותר פיתח הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג תרכובת עשויה מחלב פרה, קמח חיטה, לתת ואשלגן ביקרבונט, תרכובת שנחשבה אז לשלמה מבחינה תזונתית.
בתחילת המאה ה־20 ההתייחסות להנקה הייתה שלילית, בעיקר בצפון אמריקה - בקנדה ובארצות הברית. שם היא נחשבה פרימיטיבית ומתאימה בעיקר לאוכלוסייה במצב סוציו־אקונומי נמוך. השימוש בפורמולות לתינוקות עלה והואץ לאחר מלחמת העולם השנייה. התפיסה השלילית של החברה את המינקת, בשילוב עם שיפורים בהאכלה מבקבוק, זמינות חלב מהחי והתקדמות בפיתוח מוצרי תמ"ל לסוגיהם, הביאו לעלייה בהאכלה בתחליפי חלב אם.
בשנות ה־90 של המאה הקודמת ההתייחסות להנקה עדיין הייתה שלילית, עד כדי כך שהיו רופאים שהמליצו לאמהות לגמול את התינוקות מהנקה מוקדם ככל האפשר או לא להניק בכלל. בנוסף, פרסום מוצרי מזון לתינוקות הגביר את הפופולריות והשימוש בהם בקרב ההורים.
בשנת 1956 הקימו באילינוי שתי נשים אמריקאיות - מארי וויט, אשת רופא ילדים, ומריאן תומפסון - את ליגת לה לצ'ה, כדי לעודד ולעזור לאמהות טריות להניק. הארגון ההתנדבותי גדל והתפתח, והיום פעיל בעשרות מדינות עם אלפי מדריכות. בישראל פועל הארגון משנות ה־70, בזכות נשים שעלו אז מארצות הברית והתנדבו שם.
משנות ה־60 ועד היום חלה עלייה מבורכת במודעות ליתרונות הרבים של ההנקה. עידוד ההנקה בא לידי ביטוי גם בתמיכה ובסובלנות כלפי אמהות מניקות במרחב הציבורי, במקומות עבודה ועוד. על היתרונות של ההנקה אין עוררין, כמעט תמיד זו התזונה המיטבית לתינוק. לכן, לא מפתיע שעל האמהות הטריות מופעל לעתים לחץ להניק מהסביבה הקרובה.
ברוב החברות בעולם נשים מניקות את התינוקות שלהן, עם זאת, ישנם מצבים שבהם אין אפשרות להניק - מקרים שבהם האם אינה זמינה או שאינה יכולה להניק מסיבות אחרות כמו מחלות, תרופות, התמכרות לסמים או אלכוהול, ויש אמהות שמסיבות שונות אינן מרגישות בנוח עם עצם ההנקה.
הנקה מומלצת מאוד, אבל לא בכל מחיר. חשוב להבין שהאהבה והאחריות לתינוק אינן פחותות אם ההאכלה אינה באמצעות הנקה. אמהות שאינן מניקות לא צריכות להקשות על עצמן ולהתייסר מרגשי אשמה. כאבים פיזיים במהלך הנקה, במהלך השאיבה או בין לבין; הקושי להתמודד לבד בלילות עם הזנת התינוק; התחושה שההנקה מגבילה; שהתלות של התינוק באמו אינה מאפשרת יציאה להתאווררות - כל אלה תחושות לגיטימיות לחלוטין. יש שמרגישות אי־נוחות מכך שעליהן לשלם עבור התמ"ל, בעוד הנקה הייתה חוסכת בעלויות שאינן קטנות ונמשכות חודשים ארוכים. עם זאת, רצוי לפני ויתור על הנקה להיפגש עם יועצת הנקה.
יש שההנקה מלווה ברגשות שליליים כמו דיכאון, חרדה וכעס, רגשות שלעתים מייחסים בטעות לדיכאון אחר לידה, אך למעשה מדובר באירוע אחר: MER־D ,(Dysphoric Milk Ejection Reflex) תופעה שבסיסה פיזיולוגי, עצבי והורמונלי. מנוחה, פעילות גופנית ושתייה מסייעות מאוד להתמודדות עם התופעה, שעדיין אין מספיק מודעות לקיומה.
רשת ביטחון לתינוק
ישנם תינוקות הניזונים מתמ"ל בלבד. הם למעשה ניזונים מאותה ארוחה בדיוק מספר פעמים ביום, במשך שבועות ואפילו חודשים. הם נחשפים לרכיבים זהים בכל ארוחה ולטעם אחיד. כיוון שכך, נמליץ להורים שמזינים את תינוקותיהם רק בתמ"ל, לשלב בקבוק אחד ביום של תמ"ל מסוג אחר. למשל על בסיס צמחי, עם כשרות שונה או מותג אחר. כדי לחשוף את התינוק לטעמים נוספים ובעיקר כדי ליצור רשת ביטחון, להבטיח גיוון מינימלי ולמנוע מחסור מוחלט של רכיב מסוים בתמ"ל במקרה של תקלה.