לאורך השנים נעשו מחקרים שהוכיחו שאכילה בשעות הלילה המאוחרת עלולה להוביל לעלייה במשקל ולסיכון מוגבר להשמנה. חרף זאת, מחקר אמריקאי חדש גילה כי אכילה מאוחרת בארבע שעות מהרגיל שינתה את המנגנונים הפיזיולוגיים והמולקולריים המובילים לעלייה במשקל וכי אכילה מוקדם יותר ביום מועילה יותר הן לתיאבון והן לשליטה במשקל הגוף.
כ-16 משתתפים לקחו חלק בניסוי, במסגרתו חולקו לשני לוחות זמנים שונים של ארוחות לאורך של כשישה ימים. במסגרת לוח הזמנים הראשון, המשתתפים אכלו את ארוחותיהם מוקדם ביום, כאשר הארוחה האחרונה נאכלה כשש שעות ו-40 דקות לפני השינה. בחלק השני החוקרים הורו למשתתפים לאכול את כל הארוחות היומיות שלהם לאחר כארבע שעות, כשהארוחה הראשונה שלהם למעשה היא ארוחת צהריים והארוחה האחרונה נאכלה רק שעתיים וחצי לפני השינה.
על מנת להבין כיצד אכילה מאוחרת משפיעה על גוף האדם, החוקרים שלושה מדדים שונים הקשורים לעלייה במשקל: השפעת התיאבון, השפעת זמן האכילה על שריפת הקלוריות ושינויים מולקולריים מרקמת שומן. תיאבון נמדד בשתי שיטות: הראשונה הייתה לדרג את הרעב שלהם לאורך היום והטכניקה השנייה היא איסוף דגימות דם כדי לבדוק את רמות ההורמונים המווסתים תיאבון בדם כמו לפטין (שעוזר לנו להרגיש שובע) וגרלין (שגורם לנו לתחושת רעב). הורמונים אלו נבדקו מדי שעה על פני תקופה של 24 שעות במהלך הימים השלישי והשישי של כל ניסוי.
במסגרת המחקר עלה כי כי אכילה מאוחרת לא רק הגבירה את תחושת הרעב הסובייקטיבית למחרת, אלא גם העלתה את שיעור הורמוני ה"רעב" בדם, למרות שהמשתתפים אכלו תזונה זהה בשני הפרוטוקולים. בנוסף היא גם הפחיתה את מספר הקלוריות שנשרפו למחרת. אצל המשתתפים שעברו ביופסיה של רקמת שומן, הוכח כי אכילה מאוחרת גם גורמת לשינויים מולקולריים המקדמים אגירת שומן. ממצאים אלו העלו כי אכילה מאוחרת מובילה למספר שינויים פיזיולוגיים ומולקולריים שלאורך זמן יכולים להוביל לעלייה במשקל.