אי ספיקה ורידית: אילו טיפולים עשויים לשים סוף לבעיה?

הוורידים הם מערכת של צינורות בגופנו אשר אמונה על החזרת הדם מהגפיים והאיברים השונים אל הלב. לאורך ורידי הרגליים מצויים שסתומים שנועדו כדי למנוע זרימה דו כיוונית של הדם וזליגתו כלפי מטה. אם מסתמים אלה אינם מתפקדים, הדם זולג חזרה אל הגפיים בעמידה או ישיבה. תופעה זו מובילה לעלייה בלחץ התוך ורידי ולבסוף תגרום לאי ספיקה ורידית.
 
אי ספיקה ורידית מתפתחת פעמים רבות בשל נטייה גנטית המובילה, ובשילוב עם הימצאות של גורמי סיכון שונים - להרס אותם השסתומים בוורידי הרגליים. בקרב אלה הסובלים מהבעיה הדם זורם לשני הכיוונים - בצורה תקינה מעלה אל הלב וכן גם - בצורה חולנית - מטה לכיוון הרגליים. למעשה, לא מדובר במחלה אחת, אלא במגוון של מצבים בדרגות חומרה שונות. על גורמי הסיכון להתפתחות הבעיה, התסמינים ודרכי הטיפול, בכתבה שלפניכם. 

מה הם גורמי הסיכון להתפתחות של אי ספיקה ורידית?

כאמור, מקור הבעיה נעוץ בנטייה גנטית המובילה להרס השסתומים בוורידי הרגליים. עם זאת, נטייה גנטית זו מתבטאת בעת הימצאות של גורמי סיכון שונים, כמו למשל השמנת יתר, חוסר פעילות גופנית וריבוי ישיבה ממושכת במהלך היום/עבודת המטופל, הריונות רבים (בעיקר כאשר לא משתמשים בגרב אלסטי במהלך ההריון), חשיפה לחום קיצוני וכן גם הרמת משקלים כבדים. 

אילו תסמינים עלולים להעיד על אי ספיקת וורידים?

כאמור, אי ספיקה וורידית כרונית ברגליים מהווה קבוצת תסמינים או במילים אחרות תלונות. לרוב, בשלבים הראשונים יופיעו סימנים אסתטיים בלבד, כמו ורידים עכבישיים או נימים בולטים. עם החמרת המחלה יתפתחו גם תסמינים רפואיים, כמו נפיחות ואודם באזור הקרסוליים, קושי בעמידה ממושכת לזמן רב ועוד. אחד מהביטויים המוכרים ביותר לאי ספיקת ורידים בשלבים מתקדמים הן דליות – מדובר בוורידים מורחבים ומפותלים שקוטרם עולה על ארבעה מ"מ ומקורם לרוב באי ספיקה של הוורידים השטחיים הראשיים במערכת השטחית שהם וורידיי הספנה. במצבים קיצוניים, אי הספיקה הוורידית עלולה להוביל לשינויים קשים בעור באזור הגפיים עם ההתפתחות של פצעים קשיי ריפוי ליד הקרסול הפנימי או חיצוני. 

האם מדובר בתופעה מסוכנת?

אי ספיקה וורידית היא מחלה כרונית שהולכת ומחמירה עם השנים, בין היתר בעקבות התפתחות של מחלות כרוניות נוספות והחמרה של גורמי הסיכון. 

אולם, ברוב המקרים היא אינה דורשת טיפול דחוף ומיידי, להוציא מצב בו הופיעו כיבים. למרות זאת, המחלה עלולה לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים, כמו גם להגבלות בשגרת היום-יום (קושי בעמידה, נפיחות, גרד ברגליים, כובד ברגליים במהלך פעילות גופנית או הליכה מרובה וכו') ולכן מומלץ לטפל בה. 

מה הן דרכי הטיפול באי ספיקה ורידית?

הטיפול באי ספיקה וורידית נקבע על פי חומרת הבעיה והתסמינים. 

טיפול בלייזר

בשלבים ראשוניים של המחלה בהם התפתחו תופעות אסתטיות, כמו נימים בולטים (קורי עכביש), ניתן לבחור בטיפול לא פולשני בלייזר. במהלך הטיפול מכוונת קרן לייזר אל הנימים הבולטים אשר גורמת לעלייה בטמפרטורת הדם ולחימום של הכדוריות האדומות. כתוצאה מכך, נוצרת פגיעה תרמית בנימים המובילה לחסימתם ולהתפרקות הדרגתית שלהם. לרוב ניתן לטפל חד פעמית באופן שאינו מערב ביצוע של הרדמה או אלחוש מקומי ואינו מצריך שימוש בגרב אלסטית. במקרים מסוימים עם הופעה ''עשירה'' של הנימים גם הטיפול יצריך כמה מפגשים עם הלייזר.

טיפול הטרשה, סקלרותרפיה 

טיפולי הטרשה (בלועזית sclerotherapy) מהווים פגיעה כימית בדופן הווריד המובילה לחסימתו ולפירוקו ההדרגתי על ידי הגוף של המטופל. פעולה זו מתבצעת לרוב במרפאת הרופא. במהלך הפעולה,  מוזרק חומר סקלרוזנטי לתוך הנים הגורם פגיעה כימית בדופן הווריד, וכתוצאה מכך לחסימה שלו ולפירוק הדרגתי על-ידי הגוף. כדי להגיע לתוצאה מספקת, לרוב יהיה צורך בסדרת מפגשים המתקיימים בהפרש של כמה שבועות. לאחר הטיפול ייתכן ויהיה צורך לגרוב גרב אלסטית לתקופה קצרה. 

במקרים בהם התפתחו דליות תידרש פעולה כירורגית כגון כריתת הדליות או פעולה זעיר פולשנית להסרת או ביטול הוורידים התקולים. חשוב לציין כי רוב העברת הדם מהגפיים אל הלב מתבצעת דרך המערכת העמוקה. על כן, הרס של וורידי הספנה התקולים אינו מוביל לפגיעה בהעברת הדם מהרגליים אל הלב. 

כריתה כירורגית של ורידי הספנה או דליות (ניתוח סטריפינג)

פעולה שמתבצעת בחדר ניתוח, תחת הרדמה מלאה/חלקית או טשטוש עמוק, במהלכה מבצע הרופא מספר חתכים קטנים לאורך הרגל, כולל באזור בו נמצאים הוורידים המורחבים, דרכם ניתן להסירם מהגוף.

אבלציה תרמית של הוריד

מספר הליכים אשר משתמשים בהם בטכנולוגיות שונות (זעיר פולשניות), לרבות גלי רדיו, לייזר או קיטור כדי לנטרל ורידי הספנה בלתי ספיקים. הפעולה מתבצעת תחת טשטוש קל והרדמה מקומית בלבד ובמהלכה מחדיר הרופא סיב דרכו מועברת אנרגיה טרמית אל הווריד התקול. הטכנולוגיות השונות גורמות ליצירת חום אשר מוביל להרס של דפנות הוורידים. בהשוואה לניתוח סטריפינג, הליכים אלה הם בעלי פולשנות מינימלית ומערבים סיכוי נמוך יותר לפגיעה ברקמות הסמוכות. זאת ועוד, זמן ההחלמה לאחר ביצוע פעולות אלה לרוב קצר יותר והחזרה לשגרה מהירה. גם הכאבים אשר מתפתחים לאחר ביצוע הפעולה לרוב קלים יותר. 

לפי עבודות אחרונות בתחום כנראה גם יש שיעור נמוך יותר של הישנות הדליות בניגוד לניתוח סטריפינג.

מהם החידושים האחרונים בטיפול בבעיה?

בשנים האחרונות פותח הליך חדשני לטיפול באי ספיקה וורידית שמקורה בוורידים הראשיים במערכת השטחית. ניתוח Venaseal (וונאסיל) הוא הליך כירורגי זעיר פולשני הכולל שימוש בדבק ביולוגי כדי להשיג חסימה של הווריד התקול וביטולו.
 
הפעולה מתבצעת לרוב בהרדמה מקומית ובמהלכה ממלא הרופא את הווריד התקול בדבק הביולוגי. הזרקת הדבק גורמת לאטרופיה הדרגתית של הווריד ולהיעלמותו. דבק ביולוגי נשאר בגוף לרוב מבלי לגרום נזק. הדבק הביולוגי נפוץ מזה עשרות שנים בשימוש גם בתחומי אורטופדיה ונוירולוגיה. את מידת החסימה והצלחת הפעולה ניתן לוודא עוד במהלך הניתוח באמצעות הדמיית אולטרסאונד שנעשית בסיום הפעולה. 

מהם היתרונות בניתוח Venaseal ?

ניתוח Venaseal מערב מספר יתרונות הנוגעים הן לבטיחות הפעולה והן לתקופת ההחלמה שלאחריה. ראשית, בשל העובדה שהפעולה אינה מערבת העברת אנרגיית חום לרקמות, לא קיים סיכון לפגיעה בעצב תחושתי (בניגוד לניתוח סטריפינג או ניתוחים של אבלצייה טרמית שהוזכרו קודם), אשר גורמת תחושת נימול זמנית/קבועה באזור השוק התחתון ואף ניתן לטפל בווריד לכל אורכו ללא חשש לפגיעה זו.

שנית, בשונה מההליכים הקודמים, לאחר ביצוע הפעולה אין כל צורך בשימוש בגרב אלסטית למניעת פתיחה מחודשת של הווריד או התפתחות של שטפי דם. 

לבסוף, החזרה לפעילות לאחר הניתוח מהירה ומתאפשרת, ברוב המקרים, כבר ביום שלמחרת. 

איך בוחרים את הטיפול המתאים ביותר?

במקרים בהם אובחנה אי ספיקה ורידית, יתבצעו מספר בדיקות מקיפות, בהן בדיקת המטופל, אולטרסאונד, וכן בחינת ההיסטוריה הרפואית בכדי לבחור את הטיפול המתאים. הצלחת הטיפול תלויה בהתאמת סוג הטיפול לבעיית המטופל כמו גם בהעדפות המטופל, יכולת הניידות שלו, סוג העור, מידת כהות העור ועוד.

הכותב הוא מומחה בכירורגיה כללית וכירורגית כלי דם במדיקה רמת החייל, תל אביב