השבוע שנפתח אתמול מעמיד במרכזו את אירועי יום הזיכרון והעצמאות שיחולו במהלכו. משפחות שכולות רבות יפקדו את בתי העלמין, ויתייחדו עם יקיריהן ביום הקדוש ביותר של מדינת ישראל. רחל מייט חנכה לאחרונה מיזם ייחודי, אשר מטרתו היא לחזק את זיכרונות המשפחות והחברים מאהוביהם שהלכו לעולמם.
הטקסים המרכזיים ליום הזיכרון לחללי צה"ל ולחללי פעולות האיבה
להתאחד ולכבד את בתי העלמין | הרמטכ"ל הלוי בטור מיוחד ליום הזיכרון
לכניסה לאתר ההנצחה
מדובר באתר אינטרנט, שבמסגרתו לכל אחד ממכריו של המנוח עומדת האפשרות להקים דף ולשתף תמונות ממהלך חייו וזיכרונות שונים שחוו יחד, למעשה מדובר בדף הנצחה חברתי שמקימים עבורו ולאחר ההקמה הבסיסית, כל חבר או מכר יכול להוסיף תוכן. האתר זמין וחינמי לכל אחד המעוניין בכך, ומציע לשתף את הזיכרונות של אנשים שהלכו לעולמם, גם אם הם אינם ממעגל השכול. מייט שיתפה על המקום ממנו היא מגיעה בנושא הזה.
"כשהייתי בת 13, אמא שלי חלתה בסרטן. היא הייתה במצב של הוספיס, בית החולים שלח אותה ואמר לנו 'תתמודדו איתה'. אמרו שנשארו לה שבוע-שבועיים, או חודש, אבל לא יותר מכך", ציינה והוסיפה: "לקחנו אותה הביתה, ובשלב הזה היה צריך להשיג ציוד תומך רפואי, על מנת שתוכל לשהות בבית במצבה. באותה התקופה כמעט לא היו ארגונים שעסקו בכך. ארגון 'עזר מציון' סייע לנו להקים לה בית חולים בבית. היא נפטרה לאחר שלושה חודשים, שבהם בכל בוקר נתתי לה חיבוק ונשיקה והלכתי לבית הספר, בכל פעם ששמעתי דפיקה בדלת הכיתה, הייתי בטוחה שבאים לקרוא לי להגיע להלוויה שלה".
עוד סיפרה: "במהלך ההלוויה של אמא, הרב חנניה צולק, יו"ר הארגון, הציע לי לאסוף כסף מהמנחמים הרבים שהגיעו, ובאמצעותו להקים לזכרה מיזם של השאלת ציוד רפואי למצבי הוספיס. הוא לא חשב שיצא מזה הרבה. אמא שלי הייתה יהלומנית ואבא היה רב, הם היו אנשים מאוד מוכרים. הגיעו כמויות גדולות של אנשים לנחם ואספנו הרבה מאוד כסף. הקמנו לזכרה מערך של תמיכה במצבי הוספיס. מאז, כבר במשך 30 שנה אני חלק ממערכי גיוס משאבים וולונטריים. הקמתי מיזמים יפים מאוד של גיוסים, וגייסתי יותר מ-50 מיליון שקלים מידי שנה במהלך השנים האחרונות".
מייט מספרת כי לבסוף, התעסקותה בתחום גיוס המשאבים הוולונטריים, היא שהובילה אותה לרעיון של הקמת מיזם אתר ההנצחה: "מצאתי שיש בעיה שכולם מדברים עליה. גיוס כספים במקרים כאלה מתחלק לשניים - גיוס המונים ופילנתרופיה. גיוס המונים הוא תחום מפותח מאד ויש מאות פלטפורמות תואמות ברשת. הגיוס הפילנתרופי מתנהל בכלים ישנים מאוד, כמה דורות אחורנית, וזה בהחלט משפיע על מצב התרומות. החלטתי לפתח כלים לפילנתרופיה ואחד הכלים הראשונים שפיתחתי הוא קירות ודפי הנצחה דיגיטליים.
עוד סיפרה על האתר, ועל האפשרויות שקיימות במסגרת השימוש בו: "בהתחלה, מזינים את הפרטים המינימליים של המנוח - תמונה, שם, תאריך לידה, פטירה ושמות הוריו. לאחר מכן, כל אחד שהכיר אותו יכול להיכנס אל העמוד, ולהוסיף סיפורים ותמונות עליו. על מנת למנוע פייק, הפרטים האלו מגיעים לאזור האישי של מקים הדף, וברגע שהוא מאשר אותם, הסיפור מתווסף אליו".
"את הדף והסיפורים שבתוכו ניתן לשתף בכל הפלטפורמות הדיגיטליות. ישנה גם את האפשרות להוריד 'QR', שאותו אפשר לשים בכל מקום שמנציחים את הנפטר. כל אחד יכול לפתוח שם דף, זה מאוד פשוט וידידותי, הכול שם מאוד ברור, לא צריך להיות גאון בשביל לבצע את ההקמה הזו", הוסיפה.
מייט מסבירה את חשיבות האתר לשימור זיכרון קורבנות הטרור: "כמה שהחדשות יכולות להיות גרועות, למחרת יבוא גל טרור חדש וישכיח את זה הישן". היא מזכירה את האחים פאלי ז"ל בני ה-5 ו-7 שנרצחו בפיגוע הדריסה בירושלים לפני כחודשיים, כדוגמא לכך: "כרגע הציבור הרחב עוד זוכר את המקרה, אבל בעוד שנה מי עוד יזכור? מי יזכור את משפחת די היקרה?".
הרבה משפחות שכולות סיפרו כי ככל שהימים עוברים הם נשארים לבד עם הזכרונות. זו אחת הסיבות שהובילה אותנו לפתוח אנדרטת הנצחה דיגיטלית לנפגעי פעולות האיבה, לשם ירוכזו כל דפי הנרצחים הי"ד. לשם כך, יצרנו קשר עם עמותת 'One Family', שמלווה משפחות נפגעי פעולות איבה ותומכת בהן במגוון מיזמים מדהימים, ויזמנו את שיתוף הפעולה המיוחד הזה יחד איתם".
מייט הציגה דוגמא נוספת לתרומה המשמעותית של המיזם: "לאחרונה, נפטר ידיד טוב שלי, לאחר שקיבל דום לב ברכב. בית מלא בילדים ואין סוף חברים. הם הקימו לו דף באתר, וכל אחד נכנס לשם ומוסיף את הסיפור שלו, והדבר התחיל עוד תוך כדי השבעה. לפעמים לא זוכרים איזה זכרונות שיתפו תוך כדי השבעה. באמצעות האתר, כל אחד נכנס, מוסיף את התמונות ומספר את הסיפורים ואז הזיכרון נבנה. שנים אחרי זה הילדים מתחתנים, מגיעים הנכדים וקיים צורך לספר מי היה סבא, והכול קיים במקום אחד".
"המיזם הזה לא שואל מי אתה, כולנו אחים. ברגעים הכואבים, אנחנו כולנו משפחה וגם במשפחות יש חילוקי דעות ומריבות לפעמים. אבל כשכואב אז כולם ביחד וכל שאר הדברים נדחקים הצידה. זה מה שאני מרגישה לאורך כל הפרויקט הזה, גם בשילובים בין המתנדבים למשפחות וגם ביחס שהוא מקבל מכל האנשים מסביב", היא אומרת.
"זה חשוב, זה מדהים. דווקא בשנה שמנסים כל הזמן להכניס את הפילוג לכל מקום, כולל לימי הזיכרון, יש מקום שבו כולם יכולים להיות ביחד ולהתייחד עם הזיכרון הזה", הוסיפה.
לסיום, מבקשת מייט להדגיש את החשיבות שבכניסה לדפים שכבר קיימים במערכת: "תגיבו למשפחות, כל דרישת שלום, תמונה שלא הכירו וסיפור חדש נותנים כל כך הרבה כוח".