ארוחת החג. רגע אייקוני במסורת היהודית, שעם השנים הפך להכל חוץ מלמפגש סביב אוכל. רגע לפני הדפיקה בדלת ו"השלום" הארוך, כולנו יודעים מבעוד מועד שנישאל על העבודה שלנו, על חיינו האישיים ואף האישיים מאוד, ובעיקר נרגיש בתום הקינוח שעברנו עוד שיחת משוב בהצלחה. עד לפעם הבאה.
נתניהו במסר ישיר לאופוזיציה: "אפשר להגיע להסכמות"
השנה קיבלו ארוחות החג ממד נוסף - התמודדות עם חילוקי הדעות סביב מה שהמדינה שלנו עוברת, לרבות הרפורמה המשפטית, לצד הניסיון להימנע מריבים על שולחן החג בכל מחיר. חיפשתי דעות נחרצות בדיוק כמו לפני פסח הקודם, תרתי אחר אנשים שמבהירים בריש גלי שהשנה הם לא מוכנים להתווכח ועל כן נעדרים מהכינוס המשפחתי, וגיליתי שהדעות הרבה יותר מתונות ממה שחושבים. תתפלאו. באותה נשימה, ישנם ישראלים שבחרו לוותר על התענוג, או בעיקר חשבו פעמיים לפני שהם קונים ואזה עם פרחים מלאכותיים ונכנסים לפקקי החג.
"יש לי בן דוד שמפגין בעד הרפורמה", סיפר למעריב רועי, שחשב שהחג יסיט הצידה את כל המחלוקות. ויש הרבה מהן. "אנחנו מדברים בטלפון באופן תדיר, והוא עזר לי להבין מאיפה הוא מגיע ולמה בחר לתמוך ברפורמה במערכת המשפט. בן דודי יודע שאני פעיל ברשתות נגד התמורות המשפטיות, אבל שנינו מבינים שמשפחה היא לפני הכל. גם רעייתו של בן הדוד שלי נמצאת בצד שלו, והולכת להפגנות תמיכה. בפעם הראשונה אחרי תקופה של מחאות בעד ונגד, הגעתי לארוחת שבת, ופתאום היא התחילה להפגיז אותי כשהילדות הקטנות הלכו לשחק בגינה. מה שתסכל אותי זה שהרגשתי שאני לא מדבר איתה אלא עם הפיד שלה בפייסבוק או בטיקטוק. שמתי לב מן הצד השני שגם היא לא מדברת איתי, אלא עם האדם הכי קיצוני במחנה שלי, שזו ההגדרה של קיטוב פוליטי. כאילו אני אשם בכל מסר, קיצוני ככל שיהיה, ושאני הנציג. זה פשוט עשה אותי עצוב. מאז, ביקשה דודה שלי, אמו של בן הדוד, שלא תהיה יותר פוליטיקה במהלך המפגשים המשפחתיים, והיחס עם אשתו של הפך למינימלי מבחינתי".
"מאמין שיהיו מצבים בהם העיניים שלנו ייפגשו, ונדע שלא נדבר על זה"
מנגד, יש בינינו גם דעות אחרות, שמוכנות להסתכל לוויכוחים האופציונליים בלבן של העיניים, ולהחליט שזה פשוט לא יהיה עניין. קשה ככל שזה יהיה. מאיר אוליאל, עיתונאי במקצועו, תיאר בפניי יום עצמאות אחד שגרם לו להביט אחרת על האריזה המשפחתית והחברתית שהפכה דחוקה מתמיד. "היה לנו מפגש של חברים קרובים, בהם גם מתנגדי רפורמה. פתאום נפתחה שיחה מעל המנגל, חלק מהנוכחים אמרו לנו שאם אנחנו חוגגים את חגה של המדינה שקמה על יסודות הדמוקרטיה ומגיעים למצב שיש דעות אחרות, הוא קם והולך. וכך היה", אמר בכאב, "הוא לקח את זה אישית. יצאנו ממש נבוכים מכל הסיפור. בראש השנה הזה נהיה עם משפחה קרובה יותר, בסופו של דבר אנחנו רוצים להעביר חג בכיף כדי לא להגיע לחיכוך על מצבים פנים מדיניים. אנחנו לא הולכים לחתימה על הסכמים, אבל ברור שהכיוון הוא לדבר על הדברים האישיים שלנו מבלי להיכנס למה שהמדינה גוררת אותנו אליו. אני מאמין שיהיו מצבים בהם העיניים שלנו ייפגשו ונדע שלא נדבר על זה. הולך להיות מעניין".
כחלק מניסיוני להבין מהי הדעה הרווחת והאם בכלל יש פחד מרגע ההתכנסות, נתקלתי במודעה מעניינת בקבוצת הפייסבוק של השכונה בה אני גרה, שמזמינה את תושביה לארוחת חג אלטרנטיבית ללא משפחה. האם המוסד המשפחתי פירק את עצמו סופית ברוח המצב? יובל שטרן, תל אביבי מאז ומתמיד ומארגן הארוחה, תאמינו או לא, בבית כנסת סמוך, הסביר: "יש קשר עקיף למה שקורה במדינה. כל מי שרואה את עצמו בודד, בין אם מבחירה ובין אם לאו, וגם אם הזמינו אותו ולא בא לו ללכת לארוחה מעניינים פוליטיים ואחרים, לא צריך להיות לבד בחג. דיברתי עם הגבאי בבית הכנסת בשכונה, ואמרתי שאני יודע שלכמה אנשים לא יהיה איפה לעשות את החג. פרסמתי, וזה קורה".
"יש היענות לא גדולה", הדגיש, "אנשים לא רוצים להתעמת עם הבדידות שהם נמצאים בה. לפני שהזמינו אותי לארוחת החג החלטתי להקדים תרופה למכה, ולפעמים גם כשמזמינים אתה לא באמת רוצה להיות מוזמן. אני חושב שרוב האנשים חיים בתוך משבצת שמשעממת אותי באופן אישי, ולכן אני לא צופה הצלחה גדולה לאירוע. אני גם לא בעד הפירוד הזה בין ימין ושמאל, הוא הורג אותנו. אני בעד יחד, אנשים לא מספיק גדולים כדי להגיע למקום הזה. כנראה שנתעורר רק כשיהיה קשה ממש".
ברגעים כאלה, בהם הרפורמה הפכה כמעט לחזות הכל, עולה השאלה כיצד מתנהלים אלו המניעים את אש המחאות, ומצליחים לגרום לרבבות בני אדם לדרוש שינוי. קוסטה בלאק, ממובילי המחאה, סיפר למעריב שאמנם גם הוא בחר שלא לחגוג את החג הקרוב עם משפחתו, אך בעקבות חילוקי דעות אחרים לגמרי, הקשורים למלחמה בין רוסיה לאוקראינה. "המצב במשפחה שלי טעון ממילא, בלי קשר לפוליטיקה", טען. "אחותי נכה מילדות, ואמא שלי אישה מבוגרת וחולה. רוב חיי גדלתי בלי אבא, והמצב בבית לרוב היה סוער. וזה עוד לפני שמדברים על אופי השכונה בה גדלתי. אמי ואחותי נוהגות לבקר אותי בתכיפות על כך שאני מקדיש את רוב הזמן שלי לאקטיביזם, בגלל שזה בא בעיקר על חשבון זמני הפרטי, מה שבסופו של דבר מייצר גם פגיעה כלכלית ונפשית. זה אותו דיון שלא מסתיים אף פעם, והוא תמיד עולה בארוחות החג. לכן אני מנסה להימנע ממנו, כי התשובות שלי אף פעם לא מספקות אותן".
"מבחינתי אין משמעות להצלחה האישית שלי בחיים אם המצב הלאומי בלתי נסבל", הוסיף. "זה הבית שלי, ואני רוצה לחיות בבית מתוקן, ולא באחד שבור. המחלוקת על המלחמה היא עמוקה וכואבת כי הגענו מהעיר מריופול שנמצאת על הגבול, ויש עליה מחלוקת זהותית קשה. משפחתי מצד אמי היא פרו רוסית, והמשפחה מצד האבא פרו אוקראינית, כאשר צד אחד טוען שהשתחרר מהכיבוש האוקראיני, ואילו השני - שצריך להשתחרר מהכיבוש הרוסי. אלו שני נרטיבים הפוכים שמזכירים לי קצת את המחלוקת על המהפכה המשפטית בישראל. הסוגייה הזו קורעת גם את המשפחות שם".
"אי אפשר לחשוב שכולם טועים"
ויש גם מסר מעודד, למי שמוצא את עצמו תופס את הראש למשמע דעות אחרות משלו, או יותר מזה – מודיע בקבוצה המשפחתית שהוא לא מרגיש טוב רק כדי לא להתעמת עם הסוגיה. "מצאתי את עצמי בתקלים חבריים עם הרפורמה, ואמרתי לעצמי שהדרך היחידה לנסות לפתור אותם היא לשתוק עכשיו ולהקשיב לחבר שמולי, להכריח את עצמי בכוח להגיד שהוא צודק", טען שטרן בסיום דבריו. "אמרתי לעצמי שאבלום את מחשבותיי לרבע שעה, והפלא ופלא - הצליחו לשכנע אותי. ועצרתי לרגע. לאט לאט הבנתי שיש משהו מאוד רציני במה שהם אומרים. הדרך לשלום בעם תגיע אם נעצור, נסתכל על האדם מולנו ונחשוב שאולי הוא צודק. לתת לו רבע שעה ופתאום יקרה משהו. אני בטוח שלהרבה זה יקרה, אי אפשר לחשוב שכולם טועים".
גילוי נאות: אופטימיות, לפחות במישור הזה, יכולה לגרום לנו לבחור במשפחה שלנו אפילו שמבהירים כבר שנים שמשפחה לא בוחרים. גם בעיתות בהן כמעט בלתי אפשרי לעכל את עמדות הצד השני, בעיקר בתקופה הקריטית שלנו כעם, כנראה שהדג החריף, האורז עם הפירות היבשים או הכבד הקצוץ, ובעצם הביחד הזה שחששנו שהספיק לפוג, עדיין כאן כדי להישאר. ובאשר לוויכוחים החוזרים ונשנים? כנראה שלכל שבת יש מוצאי שבת, לפחות לעת עתה. העיקר שנותר בעינו הוויכוח על מי מחזיר את סבתא הביתה.