עאטף אבו כליב, גבר כבן 50, נורה אתמול (רביעי) למוות בעודו נוסע ברכבו בדרך לעבודתו בכביש סמוך לחיפה. שלושה רעולי פנים חמושים בנשק אוטומטי פתחו לעברו בירי מסיבי, גרמו למותו במקום ונמלטו מהזירה. חובשים ופרמדיקים של מד"א שהגיעו לזירת האירוע, מצאו אותו ללא סימני חיים ונאלצו לקבוע את מותו. כוחות משטרה גדולים הגיעו למקום ופתחו בחקירה. מבירור עולה כי הקורבן הוא בן דודו של עומאר אבו כליב, חבר בארגון הפשע של נאסר חרירי.
בחיפה זועמים לאחר החיסול: "הממשלה צריכה להפסיק עם הסיסמאות"
האלימות לא פוסקת: אדם בשנות ה-50 לחייו נורה למוות בחיפה, קורבן נוסף ברהט
האירוע מצטרף לשורת מקרים רבים של רצח ואלימות בחברה הערבית, תוך מאבקים של משפחות וארגוני פשע בשליטה על אזורים שונים בארץ. מתחילת השנה, ישנה כמות בלתי נתפסת של כ-183 נרצחים במגזר. רק אתמול, נרצחו חמישה תושבים מהמועצה ״בסמת טבעון״, ולפני כשלושה ימים נרצחו שני תושבים ביממה אחת. נדמה שבמקום לראות שיפור - אנו עדים להחרפת המצב של החברה המדממת.
הנרצח עטאף אבו כליב, שנורה למוות אתמול בחיפה, הוא תושב שכונת ״חליסה״ שבמזרח העיר. לאחר הרצח, מערכת החינוך ועיריית חיפה החליטו שהלימודים היום ומחר יושבתו בשכונה, עם מעבר ללמידה מרחוק וסגירת פעילות המתנ״סים. בשכונה הערבית, שמאכלסת תושבים שברובם נתונים במצב סוציו-אקונומי נמוך ביותר וחיים בדוחק - מתחוללת מלחמה עקובה מדם בין משפחות פשע מזה כמה עשורים. עשרות תושבים נרצחו בעשורים האחרונים, עשרות נוספים נפצעו, ואנשי השכונה הגיעו למצב שהם אף מפחדים לצאת מבתיהם. בשיחה עם שלושה מתושבי השכונה, שמהחשש לנקמה הסכימו לשוחח רק בעילום שם, הם מספרים על השתלטות גורמי הפשע בשכונה, ועל המציאות היומיומיות שמורכבת בעיקר מפחד, אלימות ועוני.
״הכרתי היטב את הנרצח. עטאף הוא אדם כל כך טוב״, מספר מכרו, תושב חיפה. ״הוא היה נוהג להתפלל, לעזור ליתומים ותמיד היה נחמד לאנשי וילדי השכונה. רק בשל העובדה שהיה שייך למשפחה שמסוכסכת עם משפחת פשע אחרת - גורלו היה מוות, על אף שלא היה לו שום קשר לעולם הפשיעה. האבסורד הוא שרק לפני כשבועיים קרה אותו המקרה - מישהו אחר מהשכונה נהרג בצרורות ירי כאשר היה ברכב בדרכו לעבודתו. אין לו קשר גם כן לעולם הפשע, כל חטאו היה שנולד למשפחה הלא נכונה״, הוא מספר. ״ גם לפני חודש וחצי ולפני כשלושה חודשים קרו מקרים כאלה. משפחות הפשע מתנגחות אחת עם השנייה, שולחות את החיילים שלהם להרוג עבריינים ואם הם לא מצליחים להגיע אליהם, אז רוצחים את קרוביהם כדי להכאיב למשפחה. כך נוצרת שרשרת ארוכה של נקמה שלעולם לא נקטעת״.
כתוצאה מהמצב הסוציו-אקונומי העגום של רוב תושבי השכונה מאז ומתמיד - קל מאוד לפושעים לנצל את המצב ולמשוך צעירים להיכנס למעגל הפשיעה שאי אפשר לצאת ממנו. רבים מתושבי השכונה סובלים ממצב כלכלי ירוד - ללא השכלה גבוהה או אפילו לימודים תיכוניים או קבלת חינוך ראוי. הם מקבלים שכר מינימום, וגרים בצפיפות בבתים ישנים ורעועים.
״מי שנולד בחליסה נתקע בה כל החיים. קשה להתקדם כלכלית. ה'מפלט' עבור הנערים כאן הוא הפשע״, מוסיף בסרקזם תושב אחר מן השכונה. ״ארגוני הפשע מבטיחים לנערים שחיים במציאות הקשה הזו, שחלקם גם פרשו ממסגרות חינוכיות - כסף קל בהישג יד אם יגבו כסף או ייקחו חלק בפעילויות. רבים מהצעירים עובדים כשליחי וולט עם אופנועים, שאף מנוצלים לטובת פעולות החיסול. כך הם וכל משפחתם נקשרים אוטומטית למעגל שכמעט אף פעם לא ניתן לצאת ממנו בשלום״.
״משפחות הפשע הגדולות ביותר בארץ כמו משפחת אבו כליב או חרירי - מתגוררות ופועלות מחליסה. לכל אחת מהן יש את החיילים שלה, ביניהם גם ילדים ונערים צעירים, שמפוזרים בשכונה ונלחמים עבורן״, הוא טוען. ״הגורם העיקרי לנקמות הדם ביניהן הוא מאבק השליטה של המשפחות על אזורים. לכל ארגון יש את מרחב הפעולה שלו, וכל ראש ארגון מנהל את שטחו. אם ארגון נכנס לשטח ארגון אחר - מתחילים החיסולים בין חברי הארגון״.
כידוע, חלק מבני משפחת אבו כליב מזוהים עם ארגון הפשע בכרי - שנמצא בסכסוך דמים קשה עם ארגון הפשע חרירי. לפני כחודש עצרה המשטרה את סמיר בכרי, שעומד בראש ארגון בכרי, בחשד למעורבות בעבירות של רצח, אלימות ודמי חסות, אך הדבר לא עצר את המשך מקרי הרצח ההדדיים.
״לאחר התפיסה של סמיר, הבלגן החריף ומקרי הירי התרבו, וכתוצאה מכך התושבים אפילו מפחדים לצאת מהבתים ולשלוח את ילדיהם לבית הספר ולמתנ״סים. הסיבה העיקרית לשביתה במערכת החינוך בשכונה היום ומחר היא כתוצאה מהפחד שאחד הילדים ייפגע בדרך לבית הספר - שנמצא במרכז השכונה״, התושב בן ה-30 מוסיף ומספר.
רק אמש לאחר הרצח שמעו בשכונה יריות, שהכניסו את התושבים לבהלה שגרמה להם להסתגר בבתיהם. ״גם אני כמעט ולא יוצא מהבית - כולנו חיים בפחד, זה לא מצב נורמלי. אנשים מפחדים לצאת, לדבר עם השכנים, לשבת בגינה או לצאת למכולת. אם יש אנשים שהם עדי ראייה לפעילות עבריינית, הם גם מפחדים לדבר ולהגיד מי ביצע את הפשעים למשטרה - כי יודעים שהפושעים ירדפו אחריהם עד המוות״, הוא מוסיף.
״אנשים מפחדים שיבוא עוד אחד כמו אתמול וירה כמו משוגע צרור יריות - כמו שהיה בבסמת גם כן. היו מקרים רבים, גם אצלנו ב״חליסה״, שכאשר המחסל הגיע ולא מצא את יעד החיסול - הוא פגע בסביבתו והחל לירות לכל הכיוונים בחפים מפשע״.
לדבריי תושב אחר, המצב לא תמיד היה כך בשכונה, וישנה הזנחה וגזענות של שנים מצד המדינה, המשטרה והעירייה: ״אנחנו מרגישים תושבים סוג ב׳ במדינה הזו. בשנות ה-80, השכונה הייתה מוזנחת - אבל לא כמו עכשיו. מאז הדברים מתגלגלים אחורה וישנה רק החמרה בפשיעה. לאחר המון מאבקים שלנו, הקימו בכניסה לחליסה תחנת משטרה - אך היא לא באמת מועילה. השוטרים לא עושים מעבר לחלוקת דו״חות ובדיקת רשיונות. הם לא באים לגשש, לסייר או לבדוק מה קורה בשכונה - על אף שמודעים למה שמתרחש כאן מתחת לפני השטח. אולי אפילו גם הם מפחדים. מי שממונה על הביטחון - פשוט לא פועל״, טוען.
״אני מאמין שאם אותם מקרים היו קורים בשכונה יהודית, המדיניות הייתה אחרת. אנחנו מרגישים גזענות ואפליה שמתישה ומאיישת אותנו. לא רואים את הכאב שלנו - אנחנו שקופים בעיניהם. מצב כזה, ללא הרתעה וביטחון אישי - מביא רבים להתעסק בפשע שיודעים שלא יתפסו. רק לאחר שהנשק יופנה כלפיי ארגוני פשע יהודיים ויהיו נרצחים - המשטרה תשנה כיוון ותקח ברצינות את המצב. צריך להיות עם יד חזקה מול כל הפושעים - לא משנה מאיזה מגזר הם״, הוא מוסיף בכאב.
״כיום האנשים חיים בפחד בשכונת חליסה״, מוסיף תושב אחר. "אין לנו ביטחון אישי, ואנחנו כבר לא סומכים על המשטרה ועל המדינה והממסד. המנהיגים הערביים מארגנים הפגנות - אך ללא הואיל. צריך לטפל מן היסוד בתופעה הזו, דרך המשטרה והיחידות המיוחדות. לא פחות חשוב, שמערכת החינוך תשקיע בילדינו, שיהיה להם עתיד יפה יותר מלהיות חברים בארגוני פשע. אחרת - מרחץ הדמים ימשיך ולא ייעצר לעולם".