יזהר שי, שר לשעבר ויו"ר 'דרכנו', שכל את בנו סמל ירון אורי שי ז"ל, לוחם בסיירת הנח"ל, שנפל בקרב מול מחבלי החמאס בקיבוץ כרם שלום שבעוטף עזה. היום (חמישי) הוא שוחח עם אריה אלדד ורוני בר-און ב-103FM וסיפר על בנו, ועל הקרב הקשה בעוטף.
"ירון נפל ביום שבת בבוקר בגזרת כרם שלום, זה החלק הדרומי של הרצועה. הוא היה בצוות של חייל ההנדסה של גדוד הסיור של הנחל, ככל שניצבות יותר ויותר עדויות הוא היה חלק ממערך הרואי של כמה עשרות לוחמים של צה"ל שבקרבות שלהם עוד ידברו רבות. בגזרה שלהם חשוב לציין שני הישגים משמעותיים, האחד הוא שהיישוב עצמו לא נפגע, האזרחים לא נפגעו והשני הוא שהתצפיתניות ניצלו כולן, חמש עשרה תצפיתניות שהסתגרו בחמ"ל זכו להגנה הכי מסורה שאפשר מהחבורה הזאת של אריות שירון היה חלק ממנה".
"אתמול בבוקר הייתה לנו חוויה מרגשת, סמלת צעירה שגם היא גילתה תושייה והצילה את החיילות שלה בכך שהיא זרקה את כולן באיזושהי החלטה ספונטנית לתוך החמ"ל, נעלה את כל הדלתות. וכל התצפיתניות האלו ניצלו בניגוד לתוצאות המזעזעות שאני לא יודע עד כמה אפשר להרחיב עליהן את הדיבור. הצוות של ירון החזיר את התצפיתניות האלה להורים שלהן בשלום. וגן הגן ממש בחירוף נפש על היישוב".
"אנו יודעים שבשעות האלו של הלחימה שירון היה שותף לה, הייתה לחימה הרואית של מעטים מול רבים. כמה שזה מרגיז להגיד את זה, אבל זו הייתה לחימה של מעטים בצד שלנו מול רבים מאוד בצד השני שהיו מצוידים במיטב התחמושת, היו בנויים כמו שבנויים חיילים בצד אויב עם מחלקות והתארגנויות. דיברתי עם קצין שהיה שם ואמרתי לו 'תגיד, מה עלה בראשכם? איך בכלל חשבתם להתמודד עם כל הצבא הענק הזה שמולכם?' הוא אמר לי בפשטות 'לא הייתה ברירה. זה או אנחנו או שרוצחים את החיילות או שנכנסים ליישוב' היה ברור להם לגמרי שנלחמים".
עוד סיפר על ירון מעבר לשירות הצבאי שלו: "ירון אורי בן 21 בנופלו היה פשוט ילד יפיפה, נער ובחור בעל עיניים כחולות עמוקות ופנים שקורנות למרחקים, ובגלל שהיה כל כך צנוע, אנשים פשוט התאהבו בו, בשקט שקרן סביבו וביכולות שהוא הפגין של הובלה ומנהיגות. הוא היה מדריך בצופים והלכו אחריו מאות חניכים, הוא התנדב לשנת שירות בין התיכון לצבא שגם בה עשרות נערים ונערות צעירים משכונות מצוקה עד היום הולכים אחריו. כשהוא הלך לצבא הוא החליט להתנדב לסיירת הנחל, הוא היה מצטיין במסלול. אבל עזבו את ההצטיינות, הוא היה החבר המושלם, הוא היה זה שעושה למען כולם ומביל את כולם בשקט, ביכולות מנהיגותיות מדהימות. הוא היה שובב ובעל חוש הומור מטריף. אדם שאנשים פשוט אהבו לחכות למוצא פיו, היה כיף לראות אותו פשוט מנהל את החיים בדרך שהוא בחר לנהל אותם. ידענו שהוא הטוב ביותר".
"אם יש משהו שאני שמח עליו, כל מה שאמרתי לו עכשיו, אמרנו לו בעודו בחייו. וזה היה בהכרה עובדתית כזאת, אף אחד לא ניסה לייצר מציאות. והיום אנחנו מאושרים על זה, שכל מה שאנו חושבים עליו - הוא ידע. ואני חושב שלכן יש איזושהי נחמה. אנחנו מפורקים לרסיסים, אבל הנחמה שאנחנו בינתיים מתחילים למצוא זה פשוט מכל הטוב שמסביב, מכל כך הרבה אנשים שרוצים להגיד מילה טובה, לעזור ולסייע. שבסופה של תקופה מאוד מטלטלת אתה רואה שיש פה המון אנשים שרוצים לעשות טוב, וזה מעורר בנו נחמה".