ככל שחולפים הימים מאז פרוץ המלחמה על ידי מחבלי חמאס מתועבים, נחשפים יותר ויותר סיפורי הגבורה שהגיבורים מאחוריהם, עוד לא התפנו להתעסק איתם, והם כל כולם בתוך המערכה הזאת שצה"ל מתחייב שהיא לא תסתיים עד שנניף את דגל הניצחון. אחד מסיפורי הגבורה האלו הוא סיפורו של סא"ל יניב לוי, קצין הטכנולוגיה והאחזקה באוגדת עזה, נשוי ואב לארבעה ילדים, שניים מהם תאומים בני שנתיים, כשהאירוע הזה תפס אתו לא מוכן אבל נחוש, למרות שאינו לוחם.
"סמוך לשעה 06:20 בשבת בבוקר, קיבלתי טלפון שיש נפילות משמעותיות במרחב וגם ראיתי דיווחים בטלפון, והבנתי שיש משהו גדול ולא משהו שאנחנו רואים ביום יום לאור כמות הנפילות המשמעותית והמאסה. בלי לחשוב פעמיים ארזתי תיק גדול עם ציוד ובגדים, נתתי נשיקה לאשתי ולארבעת ילדיי הקטנים וטסתי עם הרכב דרומה".
אתה מחליט להגיע לאזור המסוכן למרות שאתה לא לוחם?
"לקראת צומת אשקלון קיבלתי דיווח בווטסאפ שירו בחבר בקצין מהאוגדה. בצומת שסמוך לאוגדת עזה יש מארבים משמעותיים וכל מי שיגיע למרחב יחטוף. אז שיניתי לרגע מסלול והגעתי למחנה אורים שהוא גם בגזרת עזה. כשהגעתי לשם גם שמענו קרבות וירי מהבסיס הסמוך של פיקוד העורף. תוך כדי שאני מנסה להבין מי נגד מי, הגיעה אליי הסמג"דית של הגדוד באותו בסיס וביקשה בבהלה סיוע כי יש לה פצועים בבסיס והיא חייבת שמישהו ייחלץ אותם. בלי לחשוב פעמיים, הבנתי איפה הם נמצאים, לקחתי את הרכב עם עוד קצין איתי ונסעתי לכיוון אותו בסיס עשינו את העיקוף, השער היה נעול".
בכל הזמן הזה שאתה מבין שיש אירוע גדול שמתרחש אתה לא שומע דיווחים על האירוע על כוחות של צבא שמגיעים, כי הרי הצבא מאחר משמעותית ?
"לא היה לי זמן להתעסק, מי מכיר? מי שמע ואיך? אתה נמצא בסיטואציה כזאת שאתה מבין שיש אירוע גדול ויש לא מעט מחבלים שחדרו והמשימה העיקרית היא להרוג כמה שיותר מחבלים ולמנוע מהם להמשיך במסע ההרג. אני לא קצין לוחם, אני קצין טכנולוגיה ואחזקה וכל תפקידי הוא לשמור על כל מה שיורה על כל מה שנוסע, על כל מה שמתפוצץ על כל מה שמתקתק ויש לא מעט אמצעים כאלו באוגדה וכל השאר לא עניין אותי בכלל. המטרה היא לעצור את ההרג המטורף והאכזרי ולהציל פצועים זאת הייתה המטרה".
"הגענו לשער של הבסיס והוא היה נעול. בלי לחשוב פעמיים, תוך כדי ירי בלתי פוסק במרחב. נסעתי אחורה וחזרתי בפול גז תוך שאני פורץ את השער ונכנסנו פנימה. זיהינו לא מעט פצועים ולצערי גם חללים שהיו פזורים במרחב עם גופות של מחבלים. נשקים שלופים רק מחכים להתקלות ותוך כדי האירוע הזה שמענו צעקנו מאזור מגורי הבנות והבנו שיש שם פצועות. והדילמה היא מה לעשות כי אנחנו מבינים שיש מחבלים בבסיס האם לפנות תחילה אל הפצועות או לטפל במחבלים".
"לי לא הייתה דילמה, הדבר הראשון היה מבחינתי לפנות כמה שיותר מהר את הפצועות כי הבנו שהזמן משחק תפקיד משמעותי. רצנו לכיוון החדרים, הבחנתי בחיילת שהייתה לבושה על אזרחי כיוון שמדובר בשבת. היו לה פציעות בבטן שני כדורים בבטן. תוך כדי שאני מנסה להשאיר אותה איתי בהכרה ולהבין מה קרה, השארתי מישהו שידבר איתה שישמור עליה בהכרה והתחלנו בסריקות בחדרים הסמוכים, כדי לוודא שאין מחבלים נוספים במקום. שברנו חלונות, פרצנו דלתות עד שזיכינו את המתחם הקטן ששהינו בו, תוך כדי כך פצועה באורח קל פונתה עצמאית ואת אותה פצועה בבטן העלנו על אלונקה, העמסתי אותה על הרכב שלי מאחורה עם דלת פתוחה ופשוט טסנו למחנה אורים מרחק של חמש דקות, תוך כדי פעולות שאנחנו דואגים לשמור איתה על קשר כשהיא בהכרה ומרגיעים אותה".
"משם בעצם פינינו אותה לאמבולנס ודרכו פינוי מוסק של אותה חיילת. לשמחתי לפני שלושה ימים קצין הרפואה של האוגדה עדכן אותי שהוא שוחח עם הוריה ואחרי שעברה שלושה ניתוחים היא יצאה מכלל סכנה והיא תישאר בחיים. אירוע שלגביו אתה פועל באוטומט בלי לחשוב בכלל".
אתה מתכוון לפגוש את החיילת, בכל זאת אתה המלאך שלה?
"אני אפגוש אותה. לצערי איבדתי גם חיילים, גם חברים לנפש, גם מפקדים אמיצים ביום הנורא הזה. לצערי לא יצא לי אפילו להגיע ללוויות שלהם כי אנחנו פה עדיין במערכה אבל אין ספק כשהמצב יירגע אפגוש אותה אבל זה לא יהיה בקרוב לפי מה שאני מעריך".
איך התחושה במצב כזה. אתה מגיע מהצפון לדרום וממש משום מקום מציל חיים?
"נקודת אור בתוך הבלאגן שהיינו בו. באמת באמת אין לך זמן להתעסק עם זה וגם לא פניות רגשית. אתה עובד על אוטומט . המטרה והמשימה שלנו היא מחד להשיב את המצב לקדמותו ובנוסף לעמוד בכל משימה שתידרש, ולא בגלל שביקשו מאיתנו אלא בגלל שהחיילים, החברים, המפקדים הם אלו שנפלו שהדם שלהם לא יהיה לשווא, זה המניע זה הכוח ונקודות האור האלו שפתאום עוד חייל יצא מכלל סכנה, עוד נס עוד חיילת שחילצנו והיא נותרה בחיים זה הדלק זה הדרייב".
אני יכול להגיד לך שאנחנו עובדים בצורה מאד אינטנסיבית חלק הטכנולוגיה והאחזקה אנחנו פרוסים בכל המוצבים כאן בגזרה, חייל מאד משמעותי עובדים 24/7 אין יום ואין לילה במטרה להגיע הכי מוכנים לכל תרחיש שנידרש. אני בטוח שנצליח. התמיכה מהבית האישי שלי ואני עם ארבעה ילדים תאומים בני שנתיים , אישה שתומכת , חברים שתומכים ועם ישראל שתומך ברמה בלתי רגילה פשוט צמרמורת בגוף ואלו בדיוק הדברים כשאני מדבר עם עצמי אני מבין שאסור לנו לאכזב אותם כי הם מאמינים בנו ומקווים ואנחנו לא נאכזב אותם, אנחנו עושים הכל כדי לא לאכזב אותם ואנחנו ננצח".