"אני מרגישה גיהינום בנשמה. התמונות כל כך קשות. אני אפילו לא יודעת מה יותר גרוע - מה שהם עשו לבנות שלי? מה שהם עשו לתומר, הבן של דקלה? מה שהם עשו לילדים אחרים? להורים אחרים? מה שהם עשו לכלבים? מה עשו לכם כלבים? מה זה הדבר הזה? הם לקחו את תומר להסתובב בכל נחל עוז, לקרוא לאנשים בעברית לצאת מהבתים, ואז כשהם יצאו, הם רצחו אותם ביריות מול הפרצוף שלו. הוא היה ילד מתוק ועדין. בן 17 וילד בנפשו. מה זה? במה זה תרם? מישהו מתנהג אליהם ככה?".
זעקת השבר הזאת נשמעת מפיה של מעיין צין, ששתי בנותיה, דפנה, 15, ואלה, 8, נחטפו לעזה מנחל עוז. השבוע נמצאו גופותיהם של אביהן ובעלה לשעבר נועם אליקים, של זוגתו של אליקים, דקלה ערבה, ושל בנה תומר. שתי הבנות מוגדרות כחטופות, וההנחה היא שהן בעזה.
למעלה משבוע שאנו מלווים את משפחות החטופים והשבויים בעזה בעבודת המטה האזרחי, בהפגנה הספונטנית בקפלן שהחלה מאביחי ברודץ מכפר עזה, אב אחד, עם כיסא ושלט אחד ובו תחינה פשוטה: השיבו לי את אשתי וילדיי, ואף בפגישתם עם ראש הממשלה בפיקוד העורף ברמלה השבוע. בכל העת הזאת סיפורי הזוועה לא מפסיקים להגיע. מעל 200 משפחות כבר קיבלו את ההודעה הרשמית, ומחר במוסף מעריב נביא את סיפורן של שבע מהן.
בין היתר, מספרת תומר טל אלפסי כיצד צפתה באימה בסרטון הנוראי שבו ראתה כיצד מגיעים המחבלים מכיוון השדות לקיבוץ ניר עוז, נכנסים דרך החצר, פורצים את דלת הבית ואת דלת הממ"ד, ושולפים משם את אמה מירב. טל – רק בת 25 "אבל מרגישה עכשיו בת 80" – צפתה באמה כשהיא מתחננת על חייה. הכאוס מסביב נראה בבירור, ואז נצפה בן זוגה יאיר כשהוא יושב על הרצפה ומבט מבועת בעיניו.
"סרטון החטיפה מזעזע, אבל לפחות מצאנו קצה חוט שאפשר להתחיל לפעול ממנו", אומרת טל. "משבת בבוקר רק חיכיתי למידע, ואף אחד לא נתן לנו כלום. אומרים לך 'תלכי לפה, תלכי לפה'. הבנתי, הלכתי, עשיתי, אבל רציתי שמישהו יגיד לי משהו. לפחות היה את הסרטון וראיתי שהם בחיים ולא פצועים, ברוך השם".
"הייתי בטוחה שהיא איננה כבר", מוסיפה סיגל שרעבי, אחותה של מירב, "הסרטון לפחות נתן לי עוד טיפה תקווה שיש לי למה לצפות. אני כל כך אוהבת אותה וקשורה לילדים שלה. עם כל הסבל, לנו עוד נשארה תקווה. אני חזקה, אני אחזיק את כל המשפחה ואף אחד לא ישבור אותנו. אני בטוחה שהיא תחזור".
הכתבה המלאה מחר במוסף מעריב