“אני מאוד מקווה שאם רוני נמצאת שם עכשיו, היא משמשת גננת לכל הילדים שנחטפו", אומר אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל. “ביישוב שלנו, צור יצחק, היא מפורסמת כרוני בייביסיטר, לא כרוני אשל".
מורן תועדה מוחזקת ע"י מחבלים בטיקטוק - אבל "שישה ימים אף אחד לא עושה כלום"
"גלעד שליט היה בן אדם אחד, ועכשיו אנחנו מדברים על מאות אנשים"
כבר 20 יום שהשאלה מה עלה בגורל בתו לא נותנת לאייל אשל מנוח. “כרגע אף אחד, מכלל המערכות, לא יודע לתאר ולהגיד לי במדויק מה קרה", הוא מסביר. “אני לא ידוע אם רוני הייתה בחמ"ל בזמן האירוע, אם היא יצאה מהחמ"ל, אם היא ברחה, נרצחה או נחטפה. לא יודעים שום דבר, לא רק על רוני, גם על החיילות הנוספות שהיו איתה".
רוני (19) חזרה לבסיס נחל עוז ביום רביעי לאחר חופשה בבית. בעודה בדלת, פנתה לאביה ואמרה לו “אבא, המצב לא טוב". “זה משהו שרוני אומרת לאורך זמן", מסביר אשל. “היא לא דיברה על זה בפרוטרוט, כי הייתה הצנזורית של עצמה, אבל מה שהיא הייתה יכולה היא סיפרה".
מה היא סיפרה לך?
“שחמאס רואים אותנו, לומדים אותנו ועושים עלינו שיעורי בית. ואם אני עוצר במשפט הזה והולך לנקודה בה אנחנו נמצאים עכשיו, אז אני בוחר להיעלב בשביל רוני, שהשתינו עליהן מהמקפצה הכי גבוהה. סתמו להן את הפה בצורה הכי בוטה ומזוויעה. לא ספרו אותן בכלל ולא התייחסו לתלונות, להערות, לכל מה שזקוק היה לשיפור".
שבוע לאחר הלחימה הגיעה לביתם קבוצת תצפיתניות שלא היו בבסיס באותו יום שחור: “הבנתי מהן שעד אז אף אחד לא דיבר איתן. הן מלאות במידע וטעונות, ואף אחד לא ישב והקשיב להן, לרבות התלונות על כל התקלות שצה"ל ידע מהן, אבל לא עשה איתן משהו".
דובר צה״ל מסר בתגובה לטענות אלה כי "צה"ל מלווה את משפחות הנעדרים, ופועל למתן מענה ראוי לכל צורכיהן, ובתוך כך נציגי צה״ל מלווים את משפחת אשל בימים קשים אלו ועומדים לצדם. צה"ל נמצא כעת במלחמה אל מול ארגון טרור רצחני, ולאחריה אירועי המתקפה האכזרית יתוחקרו לעומקם".
“ראיתי כאוס אמיתי"
“כל מה שאני יודע היום, זה כי אני, אבא של רוני, מנהל חמ"ל אצלי בבית, ובחמ"ל אנחנו אוספים כל פיסת מידע", אומר אשל. "כבר בשבת בערב הבנתי שאני צריך לפעול עכשיו כמו שחינכו אותי בצבא: להיות לוחם, לחשוב משימתי ולהיות מונחה מטרה אחת. התחלנו לעבוד כולנו על אוטומט. שמתי את הרגש בצד ולקחתי את כל העסק הזה כמשימת חיי".
מה עשיתם עד כה?
“ביום ראשון שרון, אשתי, ואני טסנו ללהב 433 ופתחנו תיק נעדרת ונתנו דגימת דנ"א. משם טסנו לסורוקה. הייתה לי מחשבה שרוני פצועה, פונתה ולא זוהתה עדיין. כשהגענו, ראיתי מאות רבות של אנשים במיון, בטראומה ובחוץ. ראיתי כאוס אמיתי שאני לא מאחל לאף אחד לראות בבית חולים, עם זעקות שבר ובכי ואנשים חדורי מטרה למצוא את הקרובים שלהם. העמידו אנשים בתור, כי הזיהוי של הפצועים היה לפי תמונה, וכל הזמן גופות ממשיכות להיכנס למיון, ופצועים ממשיכים להגיע ואמבולנסים, ממש כמו תחנת מוניות".
הרשת הוצפה בסרטונים שצילמו חמאס, ראיתם את רוני בהם?
“לא. הסרטונים זוועתיים, חשוכים כל כך. אנחנו בעולם שאמור להיות מתוקן, אבל אנחנו ממש לא שם. כולם משתמשים במילה ‘חמאס', אבל אנחנו לא באירוע חמאס, אנחנו באירוע של דאע"ש. זה אותו דפוס פעולה, של כריתת ראשים, של ירי בנשים בהריון, של רצח תינוקות".
מתי שוחחתם עם רוני בפעם האחרונה?
“כבר בשעות הראשונות של הבוקר בשבת השחורה רוני לא ענתה לנו. אנחנו יודעים שלחמ"ל לא מכניסים טלפונים. אבל אז ב־9:27 בבוקר, שרון אשתי קיבלה אס־אם־אס, לא וואטסאפ, מהטלפון של אחת החיילות שהייתה עם רוני במשמרת בחמ"ל. היא כתבה: ‘היי אמא אני בסדר, אני בחמ"ל אני אוהבת אותך'. שרון ענתה לה, ‘היי מאמי אני גם אוהבת אותך. תחזרי אליי', והוסיפה שני לבבות. באיכון שעשינו לטלפון של רוני, הוא אוכן בנחל עוז. יכול להיות שרוני נכנסה לחמ"ל ואז התחיל האירוע והיא יצאה מהחמ"ל, אבל אף אחד לא יודע להגיד את זה בוודאות. יכול להיות שהיא ננעלה שם ואז ברחה מהשירותים. אנחנו יודעים שיש חיילים שברחו משם. יכול להיות שהיא נחטפה, ויכול להיות שרוני נרצחה, אנחנו לא יודעים בוודאות. החמ"ל עלה באש, הוא נשרף עד לכדי עפר ואפר. אז הכל לוט בערפל".
אתם מאמינים שרוני בחיים?
“לפני ארבעה ימים הביאו לי את הדסקית של הילדה הביתה. מצאו חצי דסקית בנעל שלה בחמ"ל. זה עדיין בחקירה. זה הסיפור שלנו, זה הגיהינום שלנו".
איך נראים הימים מאז?
“אין לי כבר אוויר. אני ניזון מהחיבוקים שמחבקים אותנו ומהמעטפת של היישוב המדהים שאנחנו חיים בו".
מה אתה מקווה שיקרה בשלב הזה?
“אני לא מקווה, אני דורש. הזמן פועל לרעתנו. לי יש דרישה אחת: תשחררו את כולם באופן מיידי, ואז תתכוננו לכניסה קרקעית. אני אבא של רוני, אני שלחתי את הילדה למערכת הצבאית. ראש הממשלה גייס את הילדה, הוא אחראי להחזיר אותה הביתה. אותה ואת שאר החטופים והנעדרים. אנחנו ביום ה־20, אני לא ישן בלילה כי הגלגלים כל הזמן עובדים, ושואלים מה עוד לא עשיתי, למי עוד לא פניתי. אני דורש מראש הממשלה להחזיר אותם הביתה. את המבוגרים, התינוקות ואת רוני שלי".
יש לך דרישה גם מהמערכות האחרות?
“אני רק מחזק את ידיהן. אין לי תלונות על מה שצה"ל עושה, על תהליך הבדיקה והחקירה. אני נותן להם לעשות את העבודה, כי רוני הייתה חיילת בצבא ההגנה לישראל, ולכן מי שצריך לעשות את העבודה זה הם. אני אעמוד בצד ולא אפריע. מלווה אותנו איש קשר, מטעם מדור שבויים ונעדרים, שכל יום בא אלינו הביתה".
אתה מדמיין את הרגע שבו תיפגשו?
“עוד לא. רק כשאדע שהיא בחיים ובדרכה הביתה, רק אז ארשה לעצמי לדמיין. כרגע אני בתוך משימה".
“משהו בי כבר לא קיים יותר"
“אנחנו רוצים להוציא את החטופים במקשה אחת, אנחנו לא רוצים שכל מדינה תמשוך את האזרחים שלה", אומרת אורית מאיר, אמו של אלמוג מאיר ז'אן, שנחטף מהמסיבה ברעים. “חטפו אזרחים, וזאת האחריות של המדינה שלנו להוציא אותם".
אלמוג, חייל משוחרר בן 21 מאור יהודה, עמד להתחיל עבודה חדשה למחרת המסיבה. “הילד שלי הלך לרקוד במסיבה, לחגוג, והגיע לידיים של חמאס", אומרת מאיר.
מתי שמעת ממנו בפעם האחרונה?
“הוא התקשר ב־7:45 והעיר אותי מהשינה. הוא שאל אותי אם אני רואה חדשות. אמרתי שלא. הוא אמר לי לפתוח, כי המסיבה נסגרה ויש טילים מכל הכיוונים. הוא אמר לי שהוא מתחבא, ושהוא לא יודע מה יהיה. ‘אני אצור איתך קשר כל חצי שעה, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך', הוא אמר ואז סגר".
מה שמעת בקול שלו?
“זה לא אלמוג להגיד לי ‘אני אוהב אותך' בטלפון. הוא לא ילד שמדבר בצורה הזאת. שמעתי פחד, הוא היה נשמע מבוהל מאוד. מהר הדלקתי טלוויזיה, הבנתי מה קורה. מיד יצרתי קשר עם גאות, אחותו".
הצלחת לדבר איתו אחר כך?
“כלום. שלחתי הודעות. אבל כמה ששלחתי, כמה שהתקשרתי, כלום".
“ניסינו לתפוס אותו ועדיין היה קו", מוסיפה גאות אלגרבלי, אחותו. “הוא עדיין קיבל הודעות בוואטסאפ. ניסינו עוד ועוד ועוד, אבל שום דבר".
מה עשיתן?
“פרסמנו בפייסבוק שאחי נעדר ושאנחנו רוצות מידע, אפילו קטן, ממישהו שהיה איתו במסיבה או ראה אותו. אחרי שעה מישהי שאני לא מכירה כתבה לי שהיא ראתה סרטון של חטופים, והיא מאוד מקווה שזה לא אלמוג שנמצא שם. היא שלחה את הסרטון. אני זוכרת את זה כאילו זה קרה הרגע. הייתי בחדר, קיבלתי את הסרטון, הסתכלתי ופשוט התחלתי לבכות, נפלתי על הרצפה. הראיתי את הסרטון לבעלי ואמרתי לו ‘תגיד לי שזה לא הוא, תגיד לי שזה לא הוא. תגיד לי שאני הוזה'. אבל ישר הבנו. אמא קיבלה את הסרטון עשר דקות אחרי".
מאיר: “קיבלתי את הסרטון מידידה שלו, שראתה וזיהתה אותו. היא התקשרה אליי ואמרה ‘אורית, אני ממש מצטערת, אבל אני מזהה את אלמוג'. הסתכלתי על הסרטון, והיה לי ברור שזה אלמוג, ישר מזהים".
מה רואים בסרטון?
מאיר: “רואים חמישה חבר'ה שכובים על הרצפה".
אלגרבלי: “זה נראה שהם נמצאים במבנה נטוש, בלי אור".
מאיר: “שלושה קשורים בידיים, אחד מהם עם חבל סביב הצוואר. כולם על הרצפה, והמצלמה עוברת מאחד לאחד, ואז רואים את אלמוג שוכב על הרצפה עם הידיים על הפנים, מבועת".
אלגרבלי: “אלמוג הוא ילד מלא בחברים, ילד חם, אוהב ואהוב. הוא מצחיק, ילד כריזמטי. מה שראינו בסרטון היה בדיוק ההפך ממנו. אנחנו לא רגילות לראות אותו מפוחד ומבוהל".
הסרטון שהגיע למשפחה היה אות החיים האחרון שהתקבל מאלמוג. הסרטון שהפיץ חמאס בשבוע שעבר, של החטופה מייה שם, עורר בהם תקווה. “זה אות חיים", אומרת מאיר. “אמא שלה ידעה שהיא פצועה, כך שהיא לפחות ראתה אותה. הדרישה שלנו, ההורים, היא עזרה הומניטרית לחטופים. אנחנו רוצים שיראו מה המצב שלהם וייתנו להם תרופות. יש הרבה פצועים, ואנחנו לא יודעים אם הם מקבלים מענה. יש תינוקות שזקוקים לאוכל וטיטולים, ואנחנו לא יודעים אם הם מקבלים את מה שהם צריכים. לכן, בראש ובראשונה ביקשנו את זה. אנחנו לא יודעים מה המצב של אלמוג עכשיו, אנחנו רוצים לדעת שמצבו טוב".
איך עוברים עליכם הימים?
מאיר: “אני בסחרחורת. יש לי חור מאוד גדול בלב. משהו שאני לא יכולה להסביר, כאילו משהו בי לא קיים יותר. מאוד קשה לחזור לתפקד. אבל אני מרגישה אותו חי, ואני מקבלת ממנו המון כוח, הוא נותן לי אנרגיה להתראיין, להיפגש עם אנשים. אני כל הזמן בעשייה, כל הזמן, לא מפסיקה. זאת העבודה שלי עכשיו, להחזיר את אלמוג הביתה".
אלגרבלי: “אני לא חושבת שיש לנו בכלל מקום לחשוב על השגרה, או על האפשרות להמשיך בחיים, או לחזור לעבודה. אני לא רואה את עצמי חוזרת לעבוד. סדר העדיפויות שלנו השתנה. הכל השתנה".
מאיר: “החיים שלנו השתנו".
אלגרבלי: “אנחנו עסוקות באלמוג, אנחנו רוצות אותו כמה שיותר מהר בבית".
אם הייתן יכולות לשוחח איתו, מה הייתן אומרות לו?
אלגרבלי: “אני הייתי אומרת לו שיהיה חזק. הייתי אומרת, אלמוג, אני יודעת שאתה חסין ואתה יכול לעבור את זה. כולנו מאחוריך, ואנחנו נוציא אותך משם, אנחנו נזעק את הזעקה שלנו ואתה תצא משם".
מאיר: “הייתי אומרת לו: אלמוג, אנחנו עושים הכל בשביל להוציא אותך משם. אתה צריך להיות חזק, אנחנו פה איתך ומאחוריך ושולחים לך כוחות כל הזמן".
אתן מרגישות שנעשה מספיק כדי להחזיר את החטופים?
מאיר: “הייתי שמחה אם הצלב האדום היה נכנס כבר ביום הראשון אליהם. הכל מאוד אטי. המחויבות של המדינה היא להוציא אותו משם, הוא אזרח. אני סומכת עליהם שהם יוציאו אותם משם. כל המדינות צריכות להתאחד יחד, אנחנו בכותרות, וזה זמן טוב להפעיל לחץ כדי שהם ישלחו סיוע הומניטרי וגם יגיעו לאיזשהו משא ומתן. אני עושה הכל כדי שכל העולם יידע, כדי שכל העולם יתערב. זאת העבודה שלי. ברגע שיהיה שיתוף פעולה עם כולם, אז יהיה לחץ עליהם. אנחנו צריכים להגיע למצרים, לטורקיה, לקטאר. הם אלה שיכולים להשפיע על חמאס. צריך את הכוח שלהם".