מלחמת חרבות ברזל: "זה היה בסדר גודל של שואה, קשה להכיל את גודל החורבן העוצמתי", מספרת בעצב עדי נגב, התושבת היחידה בניר עוז, שממשיכה להתגורר בקיבוץ על רקע מראות ההרס והפיח, השכול על אובדן של חברים רבים והחרדות לגורלם של רבים נוספים, שנחטפו או שעדיין מוגדרים כנעדרים.
מכתש בין בניינים: התקיפה העוצמתית של צה"ל בג'באליה | צפו
"טעות ענקית": בן גביר במתקפה חריפה על קבינט המלחמה
"זה הבית שלי! מישהו צריך להמשיך להאכיל את החתולים, התרנגולים שהתווספו ולהשקות את הצמחייה", היא מסבירה – "כיום יש המון צבא בקיבוץ ובאזור, אם היו הרבה חיילים גם ב-7 באוקטובר, השואה הזו לא הייתה. החורבן עצום, אבל נשקם את ההריסות ונתראה בשעה 6.00 אחרי המלחמה, בקיבוץ המשוקם והפורח".
באותה שבת שחורה, נגב, שנולדה בניר עוז וחזרה למקום לפני כ-12 שנים, התעוררה לעוד בוקר שגרתי ופסטוראלי. "האכלתי את החתולים ושמעתי אזעקות ושיגורים. אנחנו כבר רגילים לזה, חזרתי לבית ופתחתי טלוויזיה ולא היו דיווחים מיוחדים, אבל אחר כך פתאום שמעתי שבחוץ הרבה אנשים מדברים ערבית. קבוצת הוואטסאפ הייתה מלאה בבקשות ותחנונים לעזרה. יצאתי לבית של השכן, שהוא בכיתת הכוננות והייתי בייבי-סיטר לילדים הקטנים".
הכניסה לבית הצנוע בו היא מתגוררת שונה לעומת כניסות לבתים אחרים. "יש בחוץ שער ברזל וגדר עם צמחיה, שלא אופיינית לכניסות האחרות. מחבלים נכנסו, ניסו לפתוח את דלת הבית, אבל למרבה המזל הידית של המנעול התנתקה והם המשיכו הלאה, כי חשבו שאף אחד לא נמצא בתוך הבית".
במשך כשבע-שמונה שעות, עשרות רבות של מחבלים והאספסוף שהגיע בעקבותיהם ביצעו טבח מחריד בחברים בקיבוץ, בהם קשישים, קשישות, ילדים, ילדים, ילדות, פעוטות ונשים, חטפו ללא אבחנה, הפכו את תכולת הבתים כדי לבזוז מכל הבא ליד והציתו עשרות בתים, מאות כלי רכב, בית אבות ואפילו גן ילדים, שבאותה העת היה סגור, בשל חופשת שמחת תורה.
בניר עוז, קיבוץ בו מתגוררים כ-400 חברים, האובדן היה מחריד, כאשר למעלה מרבע מחבריו נרצחו, נחטפו או שעדיין נעדרים. כ-40 מחברי הקיבוץ נרצחו וכ-70 נחטפו או שהם עדיין מוגדרים כנעדרים. בנוסף, המחבלים ביצעו טבח אכזרי גם ב-14 פועלים תאילנדים שהיו באותה העת במתחם בפאתי הקיבוץ, שלא הרחק משם חדרו אותם מרצחים מבעד לשער הגדר שנפרץ.
סיור בין ההריסות והבתים השרופים בניר עוז מטלטל וממחיש את גודל הזוועה. רק ציוצי הציפורים שבין ענפי עצי האורן ששרדו, מזכיר לרגע שנראה רחוק כמרחק שנות אור, שלפני פחות מחודש היה כאן יישוב פסטורלי ומשגשג, שלמייסדיו היה חזון של הפרחת חולות הנגב.
רב סרן אורי, מפקד פלוגה בחטיבת חי"ר, שמזה כשלושה שבועות פועלת בקיבוץ בסיוע אזרחי ואבטחה בשעות היום ובפעילות מבצעית בשעות הלילה, לא הרחק משם – בגבול רצועת עזה, מרחק של כשני ק"מ בלבד – מספר על הטבח השיטתי שהמחבלים ביצעו ללא אבחנה וללא טיפת רחמים וחמלה.
"המחבלים הגיעו בבוקר ועזבו לאחר כשבע-שמונה שעות, אחרי שעברו בין הבתים, רצחו, חטפו, בזזו ושרפו. בניר עוז המחבלים והאספסוף עזבו לפני שצה"ל הגיע. הם הגיעו עם כלי רכב וקטנועים והיו כאלו שהספיקו לחזור לרצועת עזה עם חטופים ושלל ולחזור שוב לקיבוץ", הוא מעריך ומציג במהלך הסיור עדויות אילמות וקשות על הזוועות שהתחוללו בקיבוץ.
מתחם העובדים התאילנדים נראה כמו לאחר חורבן. על רקע כתמי דם, נוצרו ריחות צחנה. "נרצחו כאן פועלים תאילנדים, זה היה טבח", הוא מספר.
במהלך הסיור בניר עוז, היו במקום חברים ביחידה לאיתור נעדרים, בניסיון לאסוף ממצאים נוספים. גם לאחר 25 ימים, עדיין מנסים ללקט כל פיסת מידע, שאולי תסייע לשפוך אור על גורלם של נעדרים.
בית האבות הקטן בקיבוץ היה חרוך לאחר שהוצת ולא הרחק ממנו, גם הילדים עם הכיסאות והשולחנות הקטנים, היה מפוייח. הילדים שהו באותה העת בחופשה, אבל החורבן היה מצמרר.
במהלך מסע הטבח, החטיפות והביזה, נראה חלון בממ"ד, מחורר מירי. "אנשים שהיו בתוך הממ"ד ניסו לצאת מבעד לחלון ואז רצחו אותם", מספר עוד אורי – "היו מקומות שהציתו את הבתים ואת הממ"דים".
כ-200 כלי רכב שחנו בקיבוץ הוצתו. "מכל רכב הוציאו את המצבר, אומרים שזה אולי משמש אותם במנהרות ואחרי שהמצבר הוצא, הרכב הוצת. לקח ימים ארוכים לפנות את כל כלי הרכב".
במקביל, בוצעו סריקות נרחבות לאיסוף התרמילים ואמצעי הלחימה שנותרו במקום. מה שנעשה עד כה נראה כמו טיפה בים, לנוכח הצורך בשיקום מהיסוד, שישיב עטרה ליושנה.
"המראות הקשים האלו דווקא הגבירו את המוטיבאציה שלי ושל החיילים בפלוגה. יש רצון עז לשקם ולהחזיר את הקיבוץ למה שהיה וזה הוא יקרה", הוא אומר בנימה אופטימית על רקע ההרס – "אנחנו פועלים בשתי חזיתות – ביום בחזית האזרחית בקיבוץ ובלילה בחזית הצבאית. אנחנו מאוד מאוד חזקים ונחושים".
בינתיים, גם נעשים נסיונות להתחיל בשיקום ראשוני של החקלאות. לרפת מגיעים חברים מהקיבוץ שעברו בינתיים להתגורר במקומות אחרים וביחד עם מתנדבים, הם ממשיכים לתפעל את הרפת.
"בהדרגה הכל כאן ישתקם, אבל העיקר שיהיה ביטחון לתושבים לאחר סיום המלחמה", הביע משאלה אחד מהחיילים על רקע רעשי הרקע של המטוסים שחגו בשמי עזה וקול של פיצוץ נפץ בעוטף.
הנסיעה מניר עוז עדיין מהווה משימה מורכבת. האזור סגור לכניסת אזרחים שאינם מורשים ומחסומים עם חיילים ושוטרים חמושים מוצבים לאורך צירי התנועה בעוטף עזה. כאשר מרבית הרכבים הנוסעים עם צבאיים.