"הרגשנו חובה להגיע": הכירו את הקאובויז תומכי ישראל שנחתו בארץ

לצד ארגונים ויוזמות מקומיות רבות לסיוע לחקלאות המקומית, קבוצת בוקרים, או אם תרצו “קאובויז”, אמריקאים שברה את הרשת והפכה לוויראלית עם פרסום בואה ארצה להושיט יד לחקלאים הישראלים באזור יהודה ושומרון.

"ננקה את העולם מיהודים": מתגברות התקריות האנטישמיות במלבורן

הבוקרים, שנחתו ביום שני בשדה התעופה בן גוריון, לאחר שמימנו בעצמם את כרטיסי הטיסה לישראל, הם חברי התנועה הנוצרית־דתית “חגורת התנ”ך” - Bible Belt, שמזדהה עם מדינת ישראל והתנ”ך.

בתוך תנועה זו ישנו ארגון בשם “החבר’ה הישראלים”, The Israel Guys, או בשמו הרשמי “ארגון היובל”, שפועל בישראל זה 20 שנה, ומורכב מנוצרים פרו־ישראלים, מבוססי אמונה בכל הנוגע להבנת הארץ, והם רואים את ישראל כבית. ב־7 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה, פתח הארגון ב”מבצע איתי” (בהשראת “איתי הגתי”, איש הצבא הנוכרי שעמד בנאמנות לצדו של דוד המלך בזמן מרד אבשלום) וגייס עד כה 1.8 מיליארד דולר לרכישת ציוד ליישובי יהודה ושומרון.

“הרגשנו חובה להגיע”
חמשת הבוקרים שהגיעו ארצה הם ג’ושוע וולר (32) מטנסי, ג’ון פלוצ’ר (24), יוסף סטריין (22) ואזקיאל סטריין (20) שהגיעו ממונטנה, ולוק הטסלאר (19) שהגיע מארקנסו. “יש לך פה אגדות חדשות שהגיעו לישראל”, פותח וולר את השיחה בחיוך. “איתי הגתי הוא ההשראה שלנו, הוא היה לא יהודי והיה יד ימינו של דוד המלך ולכן רצינו להצטרף לישראלים כדי להיות יד ימינם. המטרה שלנו היא לשמור על ביטחון הקהילה הישראלית, הבאנו אספקה וציוד שהגיעו עכשיו לישראל, ועוד ציוד שבדרך.

היום התאספנו בהר ברכה שביהודה ושומרון כדי לעזור לבנות גדרות ביטחון, מחסנים ובתי אחסון לתבואה שנאספת, וגם לשמור על ביטחון התושבים מפני גורמים עוינים. אנחנו מגיעים לעמק הירדן כדי לעזור בהקמת גדרות ביטחון ומחסן בחווה. האזור הזה ביהודה ושומרון די נטוש עכשיו מבחינה חקלאית, והארגון שלנו, שעובד פה כמעט 20 שנה, כבר שלח לאורך השנים מעל 130 חקלאים שהגיעו לישראל. עכשיו הרגשנו חובה להגיע ולעזור, בייחוד כשיש מחסור בכוח אדם וחשוב לנו להושיט יד ככל הניתן”.

זו הפעם הראשונה שלכם בישראל?
ג’ון: “זו הפעם השלישית שלי בישראל”.

יוסף: “זו הפעם הרביעית שלי”.

אזקיאל: “זו הפעם השלישית שלי גם”.

לוק: “עבורי זו הפעם השנייה”.

ג’ושוע: “אני מגיל 14 מבקר לעתים תכופות בישראל, כבר 18 שנה, ככה שאני לא יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שביקרתי פה”.
מתי נחשפתם פעם ראשונה לקיומה של מדינת ישראל?

ג’ושוע: “עד גיל ההתבגרות לא הכרתי אפילו יהודי אחד, אבל היה תלוי לנו מגן דוד מעל הפסנתר והיה לנו דגל של מדינת ישראל. חונכתי לדעת שהעם היהודי הוא העם הנבחר ושתמיד צריך לעזור ליהודים כשהם זקוקים לנו, ולכן מגיל 14 אני מתנדב לעתים קרובות בישראל כדי לעזור בחקלאות ובכל מה שצריך”.

לוק: “כילד קראתי את התנ”ך וגדלתי על כך שהעם היהודי הוא העם הנבחר על ידי אלוהים ולכן צריך לעזור ליהודים כי הם קדושים”.
ג’ון: “אתם פשוט נהדרים, אנחנו אוהבים את הישראלים ואת כל מה שישראלי, כולל הנופים והאוכל שלכם. איך שהגענו לקחו אותנו ל’על האש’, לאכול שיפודים והישראלים התנפלו עלינו כדי להאכיל אותנו. יש לכם הכנסת אורחים מדהימה. מחכה לטעום את ההמבורגר הישראלי”.

לא פחדתם להגיע הפעם לישראל בתקופה של מלחמה וסכנה ממשית?
ג’ון: “חשוב לי לעזור ככל הניתן, וברגע שהבנתי שהחבר’ה מחפשים ידיים עובדות שיבואו לישראל שנמצאת בצרה – מיד עזבתי את כל עיסוקיי והגעתי כדי לתמוך בכם. זו האדמה שלכם וחשוב לנו שזה יישאר כך. זו לא זכות פוליטית אלא זו בחירת אלוהים לשכן אתכם פה. לגבי הפחד, נכון שהפעם יותר מסוכן ומתוח אצלכם מבעבר אבל אני לא מפחד. אני חושב על זה שאם בני המשפחה שלי היו נמצאים במצב שאתם נמצאים בו עכשיו או אם אני הייתי נמצא במצב שאתם נמצאים בו – הייתי רוצה שמישהו יבוא ויעזור לי, ולכן באתי”.

לוק: “אני חושב שזה חשוב לאומות השונות להביע תמיכה בישראל. הסיבה שהגענו לכאן דווקא עכשיו היא כי אם לא עכשיו, אז מתי? בתקופה קשה ומפחידה שעוברת עליכם אתם זקוקים לתמיכה ואנחנו לא מפחדים לתמוך בכם, זו מצוות האל”.

אזקיאל: “אני מאמין שהעם היהודי קיבל מאלוהים את האדמה הזו וזו זכותו להחזיק בה, ואני רוצה לעשות כל מה שאני יכול כדי לעזור בכך. הרבה אנשים ממונטנה תומכים בכם, ופחד הוא לא פקטור עבורנו. קפצתי על ההזדמנות לבוא לפה”.

יוסף: “לא, הפחד לא קיים, כל חיי אני אוהב את ישראל וחונכתי לעזור למי שצריך. איך שפרצה המלחמה התפללתי שייכנס חלון הזדמנויות שבו אוכל להצטרף – וזה קרה”.

ג’ושוע: “אנחנו כאן כדי לברך את האנשים בישראל. אנחנו מאמינים שאלוהים הבטיח לאברהם שהאדמה הזו היא של ישראל, ואנחנו מאמינים שצריך לקיים את הבטחתו. פעם האויבים של ישראל היו הפלשתים והיום אלו הפלסטינים, אז אנחנו איתכם ואנחנו נאחזים בתקווה שיבואו ימים טובים יותר, ובינתיים, אין לכם חברים טובים מאיתנו. נכון לעכשיו אני מתכוון להישאר פה עד שהמלחמה תיגמר ושאר החברים נמצאים פה לחודש”.