מעריב עם הלוחמים ומשפחות החטופים: אור ועינב לוי היו בפתחו של פרק מרגש בחייהם. לפני כשנתיים הם הפכו להורים צעירים לאלמוג בן השנתיים, ומאז, כמו צעירים רבים בני גילם, ניסו לתמרן בין העבודה לבין הטיפול המסור בבנם. ביום שבת, ה-7 באוקטובר, הם קיוו לשבור שגרה ולבלות זה עם זו במסיבה ברעים. הם לא האמינו שאלו יהיו השעות האחרונות שלהם ביחד. בשיחה מרגשת עם שיר אלמליח ומיקי לוין, בפודקאסט החדש "שיר ומיקי" מבית מעריב, חוזר מיכאל, אחיו של אור, ליום הנורא שבו השתנו חייה של משפחתם לעד.
"אור ועינב הגיעו למסיבה ב-6:20 באותו בוקר נוראי, ומהר מאוד הסתובבו והחלו לחזור הביתה בגלל האזעקות", מספר מיכאל. "אור הספיק לכתוב לאמא שלי שהם יוצאים חזרה, ואחרי כמה דקות הם שלחו הודעה נוספת שהם נמצאים במיגונית. הם דיברו ואמא שלי שמעה בקול שלו שהוא בהיסטריה. במקרה יום אחרי זה ראינו תמונה של הרכב שלהם עם הדלת פתוחה. הם פשוט רצו מהרכב לתוך המיגונית, והתחבאו בחלק האחורי שלה. עברו שמונה ימים עד שהבנו שהוא נחטף".
כעת, המשפחה מנסה להסתגל למציאות החדשה והמורכבת שנכפתה עליהם, וזה לא קל. "אתה מנסה כל בוקר מחדש לקום ולעשות את המקסימום ולא לחשוב קדימה מדי, כי אפשר להשתגע אם עושים את זה", אומר מיכאל. "הרבה פעמים כשאני לבד אני מדבר עם אור. גם בראיונות כששואלים אותי עליו אני מדבר ומדמיין שהוא מקשיב לי".
היה לכם זמן להתאבל?
"אשתו עינב נקברה בראשון לציון, והסיטואציה הייתה נוראית. אני לא כל כך מצליח להתאבל, אני עסוק בדבר הזה. זה נורא, אבל אתה מנסה לג'נגל בין כל הדברים. ההלוויה עצמה הייתה מאוד קשה גם בגלל העובדה שמדובר באישה בת 32 שנרצחה והשאירה ילד בן שנתיים, ומעבר לזה גם הסיטואציה הייתה קשה כי הייתה הלוויה לפנינו ואחרינו ואחר כך עוד אחת. פשוט נורא".
ומה עם אלמוג? איך מתקשרים לו את זה?
"אלמוג עובר כרגע בין הבתים של הסבים והסבתות. כולנו מנסים לתמוך. להגיד שאני יודע בוודאות מה הוא מרגיש זה יהיה לא נכון. הוא אומר 'אמא', 'אבא', ורוצה הביתה. השבוע הגננת סיפרה שהיא קראה לאחד הילדים ואמרה לו משהו על אבא שלו, ואלמוג אמר 'אבא' והתחיל לבכות".
לאור יש אזרחות פורטוגלית, ומשפחתו מנסה לפעול גם באפיק הזה על מנת להפעיל לחץ על חמאס. "המפגש עם שר החוץ של פורטוגל היה מאוד מרגש. הוא התחיל לדבר, סיפר על מפגש שהיה לו עם אחת המשפחות ואז פרץ בבכי. נפגשנו עם עוד מנהיגים ומכל הפגישות יצאנו עם תחושה שהם יעשו את המקסימום. אני מדבר בכל כלי תקשורת אפשרי בכל מדינה. אור בא לחגוג עם אשתו שלום ואהבה, ורוב החטופים היו פעילי שלום".
כשהתראיינת בחו"ל נתקלת באמירות נגד משפחות החטופים?
"יצא לי לקבל שאלות שפחות אהבתי. אני משתדל לא להתעסק ולתת להם את התענוג ולשמוע את התשובות שהם רוצים לשמוע. יצא לי גם לראות מישהי תולשת שלטים של חטופים במנהטן. מה עשיתי? החזקתי את עצמי. הזעם היה שם, ואנשים קפצו עליה ועצרו אותה. אני השתדלתי לנשום ולומר לעצמי שהיא לא שווה את זה".
איך הרגשתם כשחזרו חטופים?
"לי אישית זה עשה טוב כאבא לראות ילדים ואמהות חוזרים. מעבר לזה, אני מכיר הרבה מבני המשפחות שהשתחררו".
על המפגש של המשפחות עם חברי הקבינט, מספר מיכאל: "זה היה מגרש לא אפקטיבי, והיה מאוד ברור שזה ייצא החוצה. בדרך הביתה שמעתי כבר ציטוטים מתוך המפגש. אף אחד לא יכול לדבר פתוח באמת, בטח לא הקבינט. אני לא מתיימר לומר מה צריך לעשות, לי יש את העבודה שהיא להחזיר את אור ושאר החטופים".
אתה מדמיין את המפגש איתו?
"אני מנסה לדמיין את ההרגשה. הפגישה עצמה היא חיבוקים ונשיקות, ובטח יהיה קשה לדבר, אבל אני מנסה לחשוב מה אני ארגיש באותה נקודה. אני מנסה להיות אופטימי, גם כשזה נראה לאנשים מבחוץ כאילו אני חי על ענן. אני מאוד ריאלי ויודע שהכל יכול לקרות, אבל לשבת ולשקוע ברחמים עצמיים זה לא משהו שיקדם אותי".