ד״ר מתן בר זהב, הוא מתמחה ברפואת משפחה בדרום הארץ, נשוי עם שלושה ילדים. במהלך המלחמה לחם עם חטיבת גולני (הסדירה) בצפון הרצועה, כחלק מכוח רפואה של פינוי רכוב. בזמן ששהה בעזה התגעגעה אליו מן הסתם משפחתו, אבל גם למטופליו במרפאת כללית במצפה רמון הוא היה חסר.
רדואן וקבוצת טרור נוספת: כך נמנע פיגוע חדירה לתוך שטח ישראל
בצל הסערה המדינית: פרטים חדשים על פגישות גלנט בארה"ב | דיווח
המשימות בעזה לא פשוטות, כך מתן מספר. הן מהסוג שמותיר חותם בכל אדם, בוודאי באיש רפואה, כזה כמו מתן, שרגיש לאחרים. "היו לנו מספר פינויים", הוא משתף. אחד היה משמעותי מבחינתו, טנק שנחדר ע"י נ.ט. "היו לנו הרוגים ופצוע ,שבסופו של דבר ניצל בזכות העבודה של כל הצוות שלנו וכל המעטפת עד וכולל סורוקה".
ד"ר בר זהב טוען שהחזרה לעבודה החזירה אותו לחשיבה מורכבת, ולמה שהוא קורא: "מחשבה ארוכת טווח". הוא מנסה להסביר: "יש הבדל בין החשיבה כחייל, שהיא יחסית ממוקדת, אל מול התמודדויות המורכבות של משפחה- עבודה- בירוקרטיה שאתה מתמודדים באזרחות".
הוא מלא הערכה לצוות שלו בכללית, במרפאה במצפה רמון. הוא חש צורך לומר תודה לכל מי שלא לקח חופש חודשים, כדי לפצות על היעדרותו מהמרפאה. ״הצוות במרפאת כללית מצפה רמון מקבל בחום" הוא מספר, ומתרגש גם מהמטופלים. מי מהם שיודע שלחם בעזה, הרבה פעמים מביע תודה והערכה, כמו גם התעניינות.
אשר קופץ הוא פיזיותרפיסט שאינו רופא במכבי במרחב נגב מערבי, שעובד גם בערים אופקים ואשקלון מזה כ-6 שנים, הוא נשוי ואב לשמונה. בבוקר השביעי לאוקטובר הוא יצא מביתו, להילחם כתף אל כתף עם חברי כיתות הכוננות של יישובי חבל שלום, כשאינו חמוש. אשר, נלחם על חייו באותה שבת שחורה, איבד חברים שהיו לו כמו משפחה, דאג לפנות את חבריו תחת אש וחזר להילחם.
"עם כל החשש והמורכבות אני שמח לחזור הביתה", מספר אשר. "החזרה לעבודה היא הכרחית וחשובה, אני חוזר בהדרגה, תחילה עם ביקורי בית ומשם לאט לאט מקווים לחזור לשגרה מלאה". אשר מספר שהוא עדיין חלק מכיתת הכוננות ביישוב שלומית ושהוא מחלק את הזמן שלו בין העבודה, לשמירה על הישוב. עם סיום הקרבות ביישובי העוטף ואחרי שאיבד ארבעה חברים יקרים לליבו, משפחתו פונתה לכפר עציון והצליחה להתייצב שם.
אשר נקרא למילואים בחטיבת אלכסנדרוני, ושירת בגבול הצפון כ-150 ימים עד לאחרונה. עם שחרורו של אשר, חזרה גם משפחתו לביתם בשלומית, לראשונה מאז השביעי לאוקטובר. "יחד אתנו חזרו בראש החץ, ארבע גיבורות שאיבדו את בעליהן בקרבות ואיתן 15 יתומים ויתומות מתוקים. אנחנו איתם לאורך הדרך".