חצי שנה מהטבח, קהילת הקיבוץ שאיבד באותו יום שליש מחבריו התכנסה לעצרת במוצאי שבת בכיכר היונים בכרמי גת. קיבוץ ניר עוז הוקם בספטמבר 1955 מול חאן-יונס, כהיאחזות נח"ל ה-15 והקיבוץ ה-70 של הקיבוץ הארצי.
המתקפה על ישראל בשבעה באוקטובר כללה גם מתקפה על הקיבוץ ובו מחבלי חמאס רצחו וחטפו לעזה כשליש מחברי הקיבוץ. מאות מחבלים ואזרחים עזתים השתתפו בטבח, וכן במעשי ביזה ושריפה נרחבת של בתים. חברי הקיבוץ ששרדו פונו לאילת ומשם, כשלב ביניים, התושבים החליטו לעבור לגור בקריית גת. ב-2 בינואר 2024 הושלם מעבר התושבים למגורים הזמניים בשכונת כרמי גת בקרית גת.
ב-24 בנובמבר 2023, בפעימה הראשונה של שחרור החטופים במהלך ההפוגה, היו רוב המשוחררים מהקיבוץ. ב-27 בנובמבר 2023, בפעימה החמישית, שוחררו חטופים נוספים מהקיבוץ, עדה שגיא הייתה ביניהם. עדה, בת 75, גדלה בתל אביב והגיעה לניר עוז בגרעין נחל. אתמול, על רקע ההודעה על רציחתו בשבי חמאס של חבר הקיבוץ אלעד קציר, היא נאמה בעצרת ובין השאר אמרה את הדברים הבאים: "את סיפור החטיפה והשבי שלי כבר כולם שמעו או ראו... חזרתי ביום ה-53, וקיוויתי בכל ליבי שעסקאות של ממש ייחתמו והחטופות והחטופים שלנו יחזרו הביתה. אבל היום בבעיטה חזקה ישר ללב התקווה הזאת לדאבוני התנפצה".
"אלעד קציר, שיחד חיינו 20 יום בדירת המסתור בשבי הג'יהאד האסלמי, נרצח למרבה הזוועה בידי שוביו", עדה הוסיפה, "עתה אני מבינה עוד יותר מה גודל הנס שקרה לי ולאלה שחזרו בשבע הפעימות הראשונות".
עדה הטיחה ביקורת בצבא וזעקה: "ביום ההוא רק חיפשתי את הצבא, והוא לא היה. אני הופקרתי, ניר עוז הופקרה, והמדינה הופקרה", וכן: "איפה נשמע שבמדינה ריבונית ארגון טרור ייכנס לבתי אזרחים יחטוף אותם, ירצח אותם, ישרוף את בתיהם עליהם". עדה לא חסכה ביקורת גם מהממשלה וטענה שהחטופים מופקרים בשבי החמאס ושמילים בהן משתמשים כמו: "נמוטט", "נקריס" ו"נשטח" הן לדעתה נבובות, וסיימה את דבריה בדרישה: "שכולם אבל כולם יוחזרו הביתה עכשיו".
נואם נוסף בעצרת היה הנער יגיל יעקב, גם הוא תושב ניר עוז. יגיל ואחיו אור נחטפו בבוקרו של השבעה באוקטובר מביתם בקיבוץ. בשבי הם הוחזקו בנפרד ושוחררו שניהם במסגרת הפעימה הרביעית. אביו יאיר יעקב נחשב כחטוף, אך ב-15 בפברואר השנה נודע כי נרצח בשבעה באוקטובר וגופתו מוחזקת ע"י ארגון הטרור בעזה.
יגיל פתח את דבריו בכך ושיתף כי בתחילה סירב לנאום: "מאז שהודיעו לנו שאבא שלי נרצח הרגשתי שאין לי יותר מה להגיד". לדבריו, הבשורות על אלעד קציר גרמו לו להבין שהוא חייב לדבר, "מגיע לכולנו סוף אחר, די! זה יותר מדי זמן! אין יותר זמן! אנשים מחכים שם, מחכים לנו". יגיל סיפר לקהל שכשהיה בשבי כל הזמן האמין שיבואו להציל אותו והמשיך: "גם הם מאמינים. התקווה הייתה זו שהצילה אותי, ואחרי חצי שנה - למי מהם עדיין יש תקווה? למי מאתנו?".
הוא זעק "אנחנו רוצים אותם בחיים. כל יום שעובר מודיעים על עוד מישהו שלא יחזור חי. וכל יום אני פחות ופחות מאמין..." יגיל סיים את דבריו בדרישה: "תחזירו אותם. את כולם. את החיים ואת הנרצחים. עכשיו".