"ההחלטה שלי לא לחגוג את פסח השנה מושפעת מהמצב במדינה, מושפעת ממה שאנחנו עוברים כעם בחצי השנה האחרונה. זה משול בעיניי ליציאת מצרים על כל התלאות, וברגע שהחטופים שלנו לא בבית, מבחינתי זה לא יהודי לחגוג את ליל הסדר, כי אנחנו, שבכל דור ודור רואים עצמנו כמי שיצאו ממצרים, לא יכולים להגיד את זה השנה", אומרת רויטל גיאמבשו.
"אותה התקווה שהצילה אותי בשבי - מי מהחטופים עוד מחזיק בה? מי מאתנו?"
אביה של לירי אלבג על משלוח זר האבל: "זה בוקס בבטן שבא לך להקיא"
“באופן אישי אני לא רואה את עצמי מסתכלת בעיניים של הילדים והנכדים שלי וקוראת להם בהגדה על המעבר שלנו לחירות. גמלה בלבי ההחלטה לא לחגוג את פסח כבר לפני שבועיים. אני אמא לשני בנים קצינים שגויסו למלחמה מאז ה־7 באוקטובר, ואמרתי להם: ‘ילדים שלי, אני מצטערת, אני לא יכולה לשבת בשום שולחן ליל סדר, ללבוש חג, לבשל לחג, לעבור ממנה למנה, ולהקריא את הטקסטים האלה'. זה לא חג חירות, מה החירות שלנו? להחליט כמה קינוחים נעשה? איזו חירות אנחנו חוגגים? באיזה עולם אנחנו יכולים להעז להשאיר את משפחות החטופים לבד ביום הזה? אין לנו זכות! זה לא יהודי! אציין ששמחתי שהנכדים שלי התחפשו בפורים, ואני גם ארצה שביום העצמאות יקנו להם סוכר על מקל, אבל אנחנו לא יכולים לחגוג את החירות שלנו השנה כי זו אינה חירות".
זה הפסח הראשון מאז מלחמת העצמאות שמתקיים בעיצומה של מלחמה, וההכנות אליו בימים אלה מתקיימות כש־133 ישראלים עדיין מוחזקים בשבי חמאס. בעוד הדילמה הציבורית היא לגבי השאלה אם ראוי לחגוג את יום העצמאות הקרוב באירועי ענק או לא, יש ישראלים שהחליטו השנה לא לחגוג את ליל הסדר בארוחה משפחתית ובקריאת ההגדה.
לדברי גיאמבשו, בערב החג, במקום ליל הסדר, היא תגיע לכיכר החטופים: “אהיה עם המשפחות שלהם. אני איתן כל יום בלב, אני לא יודעת מנוח. יש לי נכדות עם שמות של חטופות ואין לי שום אפשרות לחשוב שאני יכולה להמשיך הלאה. אנחנו נוכל להמשיך הלאה ותהיה לנו תקומה, אם בכלל, רק כשנחזיר את החטופים, עוד לפני שכל חברת כנסת תעשה את הפן שלה לליל הסדר, וכל שף יתחרה על מי יבשל למשפחת נתניהו השנה. אין לי שום יכולת להפריד את הדברים. המדינה שלנו חוללה. נקודה. אני לא מסכימה שיחללו אותי יותר ואני לא מוכנה להיות שותפה לזה. אני רוצה לסיים את השיחה בציטוט מההגדה שאני מקווה שנהיה ראויים לו: ‘הוציאנו מעבדות לחירות. מיגון לשמחה. ומאבל ליום טוב. ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ... ונאמר לפניו הללויה’".
“שנה אחרת ומיוחדת"
“באופן אישי אני אישה שתמיד ממהרת לצאת ממקום של מועקה או אבל, אך כשאני מסתכלת על משפחות החטופים שפשוט ננטשו על ידי הממשלה והן עדיין עמוק בתוך הסיטואציה, שלא לדבר על המשפחות השכולות, אז יש תחושה שכולם ממהרים לצאת מהאבל ולשמוח, אבל אי אפשר לצאת מזה, זו שנת אבל שהיו צריכים להכריז עליה ככזו", מסבירה כלנית אשל חדוותי.
“דבר שני, לשבת סביב שולחן החג ולחגוג את חג החירות כשיש לנו 133 חטופים זה מנותק. אני לא אומרת שלא צריך לציין את החג ושכל אחד יעשה כאוות נפשו. אנחנו בדרך כלל חוגגים כמיטב המסורת, וגם לא אמרתי לילדים שלי ולבעלי ינון לא לחגוג אבל אני באה עם עצמי ואומרת שהילדים יכולים לעשות את החג עם סבתא, אבל בעלי אמר: ‘איפה שאת תהיי - אני אהיה’. אז החלטנו לעמוד בערב החג בצומת כרכור עם דגל ונמחה למען השבת החטופים. חשוב שמשפחות החטופים תדענה שיש אנשים שלא עוברים לסדר היום. אני לא יכולה לשבת בסדר החג ולהגיד שהכל כרגיל, ובטח ובטח לא צריך לחגוג את יום העצמאות כי על איזו תפארת אפשר לדבר פה בכלל?".
איך המשפחה שלך מקבלת את החלטתך לא לחגוג השנה?
“כולם מבינים את ההחלטה הזו. אני לא חושבת שכולם ידלגו על הסדר השנה וזה בסדר לגמרי, אני לא באתי בהצהרה שמבקשת מהם לא לחגוג, זו החלטה אישית שלי לגבי עצמי. אני לא בקשר עם משפחות החטופים אבל אי־חגיגת הסדר עבורי זה להרגיש שאני אומרת להן שאני איתן, גם אם זה מרחוק ואנחנו לא מכירים. אני מניחה שגם משפחות החטופים עצמן לא יושבות וחוגגות את חג הפסח. לא צריך לחזור לסדר היום כל כך מהר, זו שנה מיוחדת ואחרת מכל מה שהכרנו וחייבים בשנה הספציפית הזו לשים את החגיגות בצד".
גם שרי הלפר החליטה לוותר השנה על ליל הסדר. “זה קשור באופן ישיר לנושא החטופים ולמחדל שלא מחזירים אותם ואני רותחת מזה", היא אומרת. “לפני חודש חשבתי שלא צריך לחגוג את פורים, ולגבי פסח - אני לא יודעת איך אפשר לשבת ולקרוא בהגדה של פסח שלדעתי התגלתה כפייק לגמרי. מה נשב ונשיר? ‘אחד אלוהינו’? ‘שהוציאנו מעבדות לחירות'? על מה נברך?".
לדברי הלפר, משפחתה ניסתה להניא אותה מההחלטה לא לחגוג ולשכנע אותה להצטרף לארוחת חג, אך היא החליטה לעמוד על עקרונותיה: “בדרך כלל אחותי, אחי ואני עושים את החג ביחד, אבל אמרתי להם שאין לי השנה מצב רוח לשום חגיגות, ולמרות שאחותי ניסתה בכל זאת לשכנע אותי לבוא, החלטתי ושמתי לי מטרה שבערב החג הזה אני אשב אצלי בבית יחד עם הילדים שלי, וזהו. ללא ארוחת חג, ללא הגדה וללא כלום. הילדים שלי איתי לגמרי בזה, הם גם פעילים מאוד למען משפחות החטופים, והם גם מרגישים שהם לא יכולים ולא רוצים לחגוג את ערב החג. אנחנו באמוק על זה".
“צריך להתנהג בהתאם"
יאיר, רס"ר (במיל’), חזר לאחרונה ממילואים אחרי מספר חודשים, ובהחלטה משותפת עם אשתו החליט לא לחגוג את ליל הסדר השנה. “זו הייתה החלטה די טבעית וברורה לנו", הוא מספר. “זה פשוט לא הגיוני לנו לחגוג חירות וחופש ולעשות ארוחת חג, לדבר על יד חזקה וזרוע נטויה כשהחברים שלי ושאר החיילים נמצאים בשדה הקרב, כשחיילים נהרגים והחטופים עוד בעזה. לא הגיוני להמשיך כאילו כלום לא קרה".
לדברי יאיר, משפחתו לא הבינה את פשר ההחלטה: “המשפחה לא מבינה מה יש לנו, לאשתי ולי, ולמה אנחנו לא באים לקיים את ערב החג כהלכתו. בני משפחתי אומרים שצריך להמשיך לחיות, ואילו אשתי ואני בגישה שלא צריך לחגוג. לנו, בתא המשפחתי הקטן שלנו, חשוב להראות לילדים הקטנים שלנו מהם עקרונות ולחנך אותם שלא צריך להמשיך כמו שלשום אלא עם כל הכבוד למסורת יש דברים שמקדימים את המסורת ולא צריך להתעסק בה בכל מחיר. לפעמים יש דברים יותר חשובים ממסורת, וכשקורים דברים קשים צריך להתנהג בהתאם".
אז מה תעשו בערב החג?
“אנחנו נהיה בבית, רגיל, בתא שלנו. נשב וננסה לקוות ששנה הבאה באמת נוכל לדבר על חירות וחופש בזרוע נטויה וחזקה, ושנחגוג את כל המופתים, ושכל הגזירות והמלחמה יהיו מאחורינו. אני יודע שזה נשמע קלישאה מהלכת אבל זה מי שאנחנו, המילואימניקים, הפכנו להיות - קלישאה".
