נעמה איתן, שניצלה ממסיבת הטבע ברעים, שוחחה היום (רביעי) עם בן כספית וינון מגל ברדיו 103fm והתייחסה לדיון בוועדה לביקורת המדינה בכנסת בו השתתפה על מנת לבקש סיוע בטיפול נפשי והכרה בפוסט טראומה עמה היא מתמודדת.
מסתתרים בגלילי בטון: הנתונים המבהילים על התמגנות הבדואים בנגב
בין המלחמות: המשמעות המצמררת שמקבלים המסרים בהגדות העוטף הישנות
"אני חושבת שאם הייתי יכולה לשים את עצמי על איזו סקלה", סיפרה, "אני במצב עוד יחסית טוב. אני עובדת, אני באיזושהי רמת תפקוד שאני מצליחה לנהל שגרה, לא בצורה אידאלית ולא כמו שהכרתי את עצמי לפני, אבל אני כן חיה כמו שצריך".
על הדיון אמרה שהגיעה "כי זה לא מושלם, תמיד יש מה לעשות. הרגשתי שבעצם יש לי את הקול להגיד גם בשם חברים שלי, כי יש דברים לעשות. קרה פה אירוע גדול וזו הפעם הראשונה שכינסו בכלל איזושהי ועידה שקשורה אלינו.
בתחילת המלחמה התחילו כמה מיזמים, זה התחיל בבית יצחק, עבר לחוות רונית, אחר כך גם העמותה של הנובה פתחו מקום בקיסריה, בכוכב הים. יש כל מיני מיזמים כאלה, יש מפגשים, יש כל מיני התכנסויות, סופ"שים, זה כן דברים שקורים".
על ההשערה כי ישנם 50 מתאבדים עקב הטראומה, השיבה: "אני לא יודעת אם המספר הזה מוגזם, לא היה אף גורם שידע לאמת או לא לאמת את המספר הזה, שזו הייתה בעיה כשלעצמה. ישבו שם נציגים ממשרד הרווחה. אני לא מכירה ברמה האישית על אנשים שהתאבדו, שמעתי".
עוד הוסיפה: "כן, יש אנשים במצבים קשים, יש אנשים שלא מצליחים לנהל שגרת חיים. גיא, אותו חבר שהגיע איתי אתמול, הוא לצורך העניין ניסה לחזור לעבוד, הוא ניסה להשתקם, הוא לא מצליח. הוא משלם על הטיפולים שלו, על כל טיפול שהוא מגיע אליו. גיא חבר שלי מלפני, הוא ניהל שגרת חיים רגילה לחלוטין, בחור מתפקד, עובד, קם בבוקר, והיום יש אותו והוא חזק, הוא מטפל בעצמו, דואג לעצמו, אבל בסוף אנחנו אתמול הגענו לכנסת עבור דבר אחד, מעבר להכרה שאנחנו זקוקים לה - ההבנה שזה לא אשמתנו שהיינו שם.
אני רוצה שהמדינה תיקח אחריות ותחזיר אותי לנעמה של שישה באוקטובר. אני לא צריכה לשלם על טיפולים, לא להגיע למצב שאני מפחדת ללכת ברחוב, לישון בלילה. אם אני הגעתי למצב, מבחורה די שפויה, שאני מתקשה בדברים יומיומיים, אני דורשת לחזור לנעמה שאני מכירה. זה בגדול מה שאני רוצה, לשם התכנסנו אתמול".
בהמשך סיפרה כיצד ניצלה: "הצילו אותי שלושה בחורים, היו הרבה מחלצים בשטח. אחד מהם היה רמי. אז הוא חילץ אותנו עם בחור, שנרצח יום למחרת כשהמשיך במסע החילוצים, ועוד בחור בשם עופר שהוא החתן של רמי.
כשנשאלה כמה הייתה קרובה למוות, השיבה: "שאלה טובה. לא יודעת, הייתי קרובה, הייתי קרובה מאוד למוות. מחבלים עברו לידנו, חלפו על פנינו. אני באופן אישי לא ראיתי אותם, שכבתי על הבטן עם הראש על האדמה. שמענו אותם. אני חושבת שהתחושה המרכזית הייתה שהשלמתי עם המוות שלי. באיזשהו אופן חיכינו שזה יקרה, שמישהו ייקח אותנו. זו מעין תחושת סבל כזו. שעות. כל האירוע הזה שינה אותי. הבסיס שלי הוא אותו בסיס, אני עדיין אותה נעמה, אבל הרבה דברים השתנו אצלי מאז".
עוד הוסיפה: "אני חושבת שאחד מהדברים שאמרתי אתמול בדיון, שאני עומדת עליהם, לי אבדה תחושת הביטחון במקבלי ההחלטות, תחושת הביטחון הפיזית במדינה שלי. לא משנה איפה בארץ, איפה אני אקיים מסיבה כזו או אחרת, איפה שאני לא אלך, אני צריכה להרגיש מוגנת כשאני בתוך המדינה. עם כל הצער שבדבר, לא הצליחו להגן עלינו. תחושת הביטחון שלי לא תחזור.
"עכשיו פיזית אני בעבודה, במקום שאני מרגישה בו בטוחה, כן. אבל יש הרבה סיטואציות שלא. הייתי במסיבת טבע אחת מאז, בפורים, והיה מורכב".
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm