למעלה מחצי שנה חלפה מאז השבת השחורה. ביום רביעי, באיחור של מספר שבועות, אישרה ממשלת ישראל תוכנית עקרונית למנהלת תקומה האמונה על שיקום העוטף. אלא שההתחייבות לתקציב של 19 מיליארד שקלים עם הקמת המנהלת צומצמה לכ-14 מיליארד שקלים לעת עתה. ב'פורום הביתה' המאגד את שמונת הישובים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר הסבירו כי "המדינה בחרה לשקם, ויתרה על הפיתוח ובעצם על עתיד העוטף. אנחנו מבקשים שיעניקו לנו כלים לקום חזקים יותר מהאסון שפקד אותנו, המדינה חייבת להיות קשובה הרבה יותר ולפעול מהר יותר לפני התרסקות קהילות".
התקיפה באיראן באמת הייתה "דרדל'ה"? "הפעולה לא הכאיבה להם"
נדב ארגמן – שונא, תקוע בקונספציה, לא מבין מהי דמוקרטיה, ולא אחראי על מעשיו I קלמן ליבסקינד
כשמדברים עם זיו מצליח, תושב כפר עזה ומלווה קהילות במקצועו, הוא מדבר על "שעון חול" שעובד לרעת הישובים בעוטף. מצליח משמש כיום יו"ר פורום הביתה ולדבריו "שעון החול של החזרה ליישובים לא עומד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות. ככל שעובר הזמן ואין לוח זמנים ברור, מתי ואיך חוזרים, משפחות מוצאות מענה במקום אחר. כמה פעמים אפשר יהיה לעקור ילדים שכבר נעקרו מהבית בשבת השחורה אחרי שהם ימצאו חברים בבית ספר חדש? בשכונה? ההורים שלהם יצטרכו מתישהו למצוא מקום עבודה ולהיות מחויבים אליו, אף אחד לא באמת רוצה לקלוט עובד על תנאי שגם לא יודע עד מתי הוא יכול להתחייב. הממשלה חייבת להבין שצריך לפעול מהר מאוד כדי להחזיר שגרת חיים לעוטף, מערכות חינוך, תשתיות, יכולת לגור כקהילה אפילו במבנים טרומיים בשטח היישובים שלא נפגעו. ככל שתאריך החזרה מתרחק, כך הסיכוי לחזרה מלאה של התושבים מתרחק".
אילה לונדנר משמשת מנכ"לית הפורום. לתחושתה מנהלת תקומה מגויסת למטרה אולם דווקא בממשלה חסרה התגייסות: "קשה לקבל את העובדה שאין צוות שרים שמלווה את שיקום ופיתוח העוטף, שיהווה אוזן קשבת לצרכים של התושבים, שידע לתת דין וחשבון לממשלה ולראש הממשלה על תמונת המצב בעוטף. ממשלת ישראל צריכה להחליט שהיא לוקחת אחריות וברצינות את עוטף עזה ודואגת לעתידו". לונדנר מציינת עוד כי "הבטיחו לנו סכומי כסף שיאפשרו לעמוד בשתי מטרות עיקריות. הראשונה, שיקום העוטף, שיקום של מה שהיה ונפגע בפשיטה. המטרה השנייה היא פיתוח העוטף, כלומר הבנה שמה שהיה לא היה מספיק בעיני המדינה. עלה רצון לפתח אזורי תעשייה, לפתח תיירות, לחזק עוד את החקלאות, לאפשר קליטת תושבים חדשים ועוד. את כל אלה אי אפשר להשיג בלי התקציב המלא שהובטח. החלטת הממשלה מאתמול מאפשרת שיקום אבל לא מאפשרת פיתוח, וויתרו על עתיד העוטף ואסור שזה יקרה".
במהלך השיחה שניהם מבקשים להציג מספר דוגמאות שבהם תושבי העוטף ביישובים האדומים מרגישים שאין הבנה מצידה של המדינה לקושי שחווים התושבים מאז 7 באוקטובר. "קח למשל את 'הבתים המחוללים'", אומר מצליח בכאב. "מבחינת המדינה יש בתים שמיועדים להריסה ויש בתים שמיועדים לשיפוץ. אנחנו מתמודדים עם אירוע שבו יש בתים שעדיין עומדים אבל רצחו בהם, חטפו מהם, אנסו בהם, התעללו בהם, החזיקו בהם את בני הבית כבני ערובה. מישהו מעלה בדעתו שאפשר לומר לבני המשפחה ששרדו, הנה החלפנו לכם אמבטיה, תחזרו לגור בבית כאילו לא קרה דבר? המדינה חייבת להיות קשובה בנושא הזה, לשבת איתנו ולמצוא פתרונות ייחודיים למקרה קיצון בו לראשונה נכבשו הלכה למעשה יישובים ישראלים".
נושא נוסף שנראה שמרגיז ומאכזב כאחד מעלה לונדנר: "לכלל המערכות ברור שיש כאן אירוע שדורש התייחסות אחרת מהמדינה, מי שנפגעו ב-7 באוקטובר הם לא נפגעי פעולות האיבה הקלאסיים. הם סובלים מאירוע מתמשך שעדיין לא נגמר. ציפינו שהכנסת עוד בטרם תצא לפגרה תקדם חוק חלף לחוק נפגעי פעולות איבה כדי לאפשר טיפול טוב יותר בנפגעים. העובדה שהחוק לא קודם מלמדת שאמפתיה מצד חברי הכנסת לא מספיקה, צריך גם להגיע לידי מעשה. שמעתי את הקולות והביקורות שהיו כשנחשף שהחטופים ששבו מעזה מקבלים קצבת פדויי שבי בסך 1350 שקלים. כאילו מישהו מצפה שהם ישובו לעבודה. שאגב גם אם היו רוצים, הם לא יכולים, כי הם עדיין עקורים מביתם, חייבים לתת כלים לתושבים לחזור למסלול החיים עד כמה שניתן. נדרשים פה פתרונות אחרים והמדינה לא מספיק מגויסת".
בסיום השיחה מבקש מצליח להעביר מסר: "תושבי העוטף גאים במה שיצרו, גאים בדרך שהם מתמודדים עם אסון גדול כל כך ורוצים לחזור ולהפריח את חבל הארץ הנפלא הזה. אנחנו מצידנו מוכנים לאתגר, כל מה שאנחנו מבקשים זה את התגייסות המדינה. אנחנו מצידנו נדאג לשאר".