יום הזיכרון לשואה ולגבורה ייפתח בשעה 20:00 ביום ראשון הקרוב, בעצרת הפתיחה הממלכתית בכיכר גטו ורשה שביד ושם בירושלים. במהלך העצרת יועלו שש משואות על ידי שורדי שואה לזכרם של שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואה:
פנינה חפר
פנינה חפר לבית וייס נולדה ב־1930 בכפר נושפלאו שברומניה למשפחה ובה 21 ילדים. אביה, הרב אנשיל אשר וייס, היה רב הקהילה. עם כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 הושתו על היהודים גזרות והשפלות. המקומיים שיתפו פעולה עם ההשפלות בפומבי.
במאי 1944 כונסו יהודי הכפר, ובני המשפחה הוסעו לגטו. הם רוכזו בשדה פתוח בלא קורת גג, והקימו בו אוהלים מבגדיהם. יהודים הוכו ונכבלו לעצים. זקנים ופאות גולחו בכוח, והגברים אולצו להכין סנדלים מרצועות התפילין. כעבור שלושה שבועות גורשה המשפחה לאושוויץ. ברכבת אמר האב שאם יופרדו, עליהם להגיע לארץ ישראל.
עם הירידה מהקרון הספיקה פנינה לראות את מבטה המיוסר של אמה לפני שהופרדה ממנה. רוב בני המשפחה נרצחו בתאי הגזים ופנינה נותרה עם אחותה בלומה באושוויץ חמישה חודשים וחצי. הן מכרו את מנות הלחם שלהן תמורת סידור שהחביאו והתפללו עם האסירות האחרות בבלוק. בסוף 1944 הועברו למחנה ברגן בלזן, ששוחרר באפריל 1945 על ידי חיילי צבא ארה"ב.
אלגרה גוטה
אלגרה גוטה לבית נעים נולדה בשנת 1928 בבנגאזי שבלוב, החמישית מתוך 10 ילדים. באפריל 1941, עם נסיגת הבריטים מבנגאזי ולפני הגעת כוחות הצבא האיטלקיים, פרעו כמה מתושבי בנגאזי ביהודי העיר ושדדו חנויות ובתים יהודיים.
בתחילת 1942 גירשו האיטלקים את רוב יהודי בנגאזי, שמנו כ־3,000 נפש, למחנה הריכוז ג'אדו בלב המדבר. המגורשים הוסעו במשאית כמה ימים בחום כבד, בלא אוכל ושתייה. בין מאות הנפטרים מטיפוס במחנה ג'אדו היו אביה ושתיים מאחיותיה. בשנת 1943 שחררו הבריטים את מחנה ג'אדו.
אריה איתני
אריה נולד במילנו שבאיטליה בשנת 1927 בשם ארמין גוטמן, בן יחיד להוריו, מהגרים מהונגריה. ערב מלחמת העולם השנייה חויבו היהודים בעלי האזרחות הזרה לעזוב את איטליה והמשפחה שבה להונגריה.
במאי 1944 נכלאו אריה ומשפחתו בגטו. לאחר כחודש גורשו לאושוויץ וכל בני המשפחה נרצחו בתאי הגזים, חוץ מאריה, שהועבר למחנה עבודות כפייה. הוא נשא שקי מלט וגוויות והיה עד למקרי רצח והשלכת גופות של אסירים לבור. עם פינוי המחנה הוצאו האסירים לצעדת מוות. אריה חלה בטיפוס ונהפך לשלד חי. הוא הושלך לצריף שבכל בוקר נאספו ממנו הגוויות ונזרקו לבור. כאשר שחררו כוחות צבא ארה"ב את המחנה היה אריה חלש מכדי לקום. בישראל התגייס להגנה ולחם במלחמת העצמאות, נפצע קשה ונפל בשבי, שם עבר עינויים. הוא נמנה עם מייסדי קיבוץ האון.
ראיסה ברודסקי
ראיסה (רחל) ברודסקי נולדה ב־1937 באוקראינה. עם פלישת גרמניה הנאצית לשטחי ברית המועצות ביוני 1941 נבזזה המסעדה שבה עבד האב. הוריה הועסקו בעבודות כפייה וארגנו פגישות מחתרת שבהן העבירו לפרטיזנים מזון, בגדים, ציוד ותרופות. חבריו של אביה, מנהיגי המחתרת, נתפסו, עונו ונרצחו. בגטו שבו רוכזה המשפחה חלה אביה בטיפוס וטופל באמצעות תרופות גנובות שהוברחו לחברי המחתרת.
ראיסה הסיחה את דעתם של החיילים, שאיימו לשרוף כל בית שיש בו חולים כשהם סורקים את הגטו, בעוד אחיה מחובקים ובוכים בתוך הבית. במרץ 1944 שוחררו על ידי הצבא האדום.
מיכאל בר און
נולד בשנת 1932 בקרקוב שבפולין, הבן הצעיר במשפחה חסידית ובה שמונה ילדים. עם כיבוש קרקוב בידי הגרמנים בספטמבר 1939 התעללו הכובשים באבי המשפחה חיים ותלשו את זקנו ופאותיו.
בשנת 1941, אחרי שהות בגטו, מצאה המשפחה מחסה באורווה שבה התפרצה מגיפה שממנה מתו שני הוריו. בת דודתו, שהתחזתה לנוצרייה, הבריחה אותו ואת כל אחיו לעיירה אחרת, משם נמלט מיכאל שלוש פעמים מאימת הנאצים כשלבסוף הוא ושניים מאחיו הלכו 200 ק"מ ברגל לעיר בסלובקיה ומשם להונגריה. גם שם עברו שלושת הילדים מסע הישרדות ארוך, ברחו מגטו שאליו הושלכו לאחר שנתפסו ושוחררו מבית הסוהר בזכות שוחד ששילם יהודי מקומי. הם התגנבו למרתף אונייה שהפליגה לטורקיה ומשם הגיעו ברכבת לארץ ישראל ונכלאו על ידי הבריטים בעתלית.
איזי קביליו
נולד בשנת 1928 בסרייבו שבבוסניה, בן יחיד להוריו. חודשים אחדים לפני פלישת הגרמנים עמד איזי לצאת לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער, אך בלחץ סבתו ואמו ביטל את הפלגתו. באפריל 1941 כבשו הגרמנים את יוגוסלביה. הם הלאימו את המפעל של האב, ואת בית הכנסת הגדול הרס אספסוף, לעיניו של איזי.
ליל הסדר האחרון בבית הסב, שנערך בזמן הכיבוש, היה עגום, ובני המשפחה קראו את ההגדה לאור נרות. אחד מעובדי המפעל של האב השיג להם מסמכי זהות מזויפים והבריח אותם לעיר שהייתה נתונה לשליטה צבאית של איטליה, אבל המשפחה נכלאה בשני מחנות ריכוז עד ששוחררו על ידי פרטיזנים.
