היי אהוביקי,
מה שלומך שם למעלה?
בטח אתה מלך גן עדן.
בטח כולם רוצים בחברתך.
תומר גרינברג ואתה בטוח מנהיגים שם את כולם, את כל מלח הארץ שנמצאים שם איתכם.
דמעות בקריית שמונה: "פעם ראשונה שלא אעלה לבית העלמין ביום הזיכרון"
"למה אתן ולא אני" | החיילת ששרדה את המתקפה על בסיס אורים מספרת על חברותיה שנפלו
אבל בלילה, בלילה אתה בודד? אתה צריך את החיבוק שלי? יש מישהו שמקשיב למחשבות הלב שלך? בטח אתה צריך אותי.
אני מצטערת שאתה בודד שם אהובי,
אבל גם אני לבד פה, בלעדיך.
מוקפת בהמון אנשים, אבל בודדה כל כך.
השארת אותי עם כל התוכניות והעתיד שלנו... להתחתן במדבר יהודה במקום שבו גדלת, להקים בית ביישוב ליד ירושלים, ציוני כזה... כמוך, כמונו.
אתה מבין בכלל שנהרגת במלחמה? זו לא הייתה רק פשיטה על נחל עוז, אהובי. אנחנו במלחמה מהיום שבו נהרגת. נכנסנו לעזה, אתה קולט? תמיד רצית שזה יקרה.
אני כל הזמן חושבת מה היית אומר על המצב במדינה, על החטופים, על המלחמה הזאת שלא נגמרת, על כל טובי בנינו שאיבדנו... בטוח היה לך פתרון למצב הזה. תמיד היה לך פתרון להכל. כמו שהגעת לתובנה שאתה רוצה להיות ראש ממשלה בשיא ההפגנות במדינה על הרפורמה המשפטית... אמרת: "אין ברירה, אני חייב להנהיג את המדינה הזאת".
אבל לא הספקת. הלוואי שהיית מספיק. היינו חיים בעולם טוב יותר, ביחד.
אני רוצה לספר לך, אהובי, שאני ממש משתדלת. אני ממש מנסה לא לוותר לעצמי ולקום בבוקר, לסדר את המיטה, להתארגן, לשתות קפה, לכתוב, להתאמן, ללמוד, לעבוד.
אני נלחמת כל בוקר מחדש לחיות, כי אני יודעת עמוק בתוך הלב שלי שזה מה שאתה מצפה ממני לעשות. אחרת, לשם מה נהרגת? אז אני מזכירה לעצמי מנטרות בראש: "את מסוגלת, את תותחית, והחיים מזמנים לך רק אתגרים שאת מסוגלת להם". ככה, מנטרות בראש כל היום. אנשים בטח חושבים שאני משוגעת.
אבל זה חצי מנטרה-חצי שיחה איתך, כי אני יודעת שאתה שומע אותי. אנחנו מדברים כל היום במחשבות, צוחקים ביחד. אני כל כך מפחדת שהזמן במחיצתך חולף לי מבין הידיים, שכל זיכרון שלנו שעולה אני ישר כותבת. וכל חלום עליך מרסק לי את הלב בבוקר כשאני קמה לאותה מציאות שבה אתה לא נמצא. אז אני כותבת הכל, כדי לא לשכוח. כדי שחס וחלילה לא אשכח את התקופה הכי יפה שהייתה לי בחיים ונלקחה ממני.
אז אין ברירה, אני יודעת שזה המצב הנתון ואיתו אני צריכה לחיות. עכשיו זה עניין של בחירה, כמו שתמיד אמרת על כל דבר בחיים. הכל זה "אירוע" ו"פתרונות". אז אומנם אין לי אותך פה שתיתן לי "פתרון", כי אם היית פה לא היה "אירוע". אבל אני חיה אותך כל כך. מרגישה אותך, מתגעגעת אליך, נושמת אותך כל הזמן. ומחליטה לחיות.
תדאג לעצמך שם למעלה אהובי, כולנו כל כך אוהבים אותך פה.
תמר שלך