רפאל סלאב ומתן דודיאן, שניים ממקימי מטה המאבק "נלחמים על הצפון" אומרים: "לנו, תושבי הצפון, יש אורך רוח למרות הקשיים, למרות שמי שאין לו בית הוא תלוש. אבל יש לנו אורך רוח כדי לקבל ניצחון אמיתי ושקט אמיתי ולחזור לגור באזור הכי יפה בארץ, ולא על מנת שיגיע הסכם שהוא כניעה מבחינתנו", אומר רפאל סלאב, ממקימי מטה המאבק "נלחמים על הצפון".

ירי לצפון (צילום: רשתות ערביות)
ירי לצפון (צילום: רשתות ערביות)

"אנחנו לא מסוגלים לסבול יותר. אנחנו מתכוונים לראות תוך חודש כיוון לפעולה כלשהי. אם זה לא יקרה ואם המצב הנוכחי ימשיך להיות כמו שהוא, אז המדינה תראה אותנו בכל מוקד, בכל עיר, בכל צומת, בכל יישוב. ההפגנות שהיו עד עכשיו במדינת ישראל, של החרדים או בקפלן, יהיו פשוט קייטנה לעומת ההפגנות שלנו", מוסיף מתן דודיאן, גם הוא ממקימי המטה.

"נלחמים על הצפון": אלפי תושבים יפגינו נגד הסדר מדיני עם חיזבאללה
ניסיונות לעוור את צה"ל: זה מה שלא היה בבלון התצפית

שלשום ארגנו אנשי המטה מחאה בגשר המיתרים בירושלים בהשתתפות מאות בני משפחות מהצפון ומשפחות מפונים, שחסמו את הכניסה לבירה, תחת הכותרת "הבית בוער" בדרישה שלא להוות רצועת ביטחון. המשפחות הצהירו כי לא יסכימו לחזור הביתה אם יהיה הסכם עם חיזבאללה וקראו לצאת לנצח בצפון.

פגיעה ישירה בצפון (צילום: רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27 א')
פגיעה ישירה בצפון (צילום: רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27 א')

"יריית הפתיחה הייתה שלשום בכניסה לירושלים, חסמנו את הצומת לחצי שעה. נרחיב את ההפגנות לכל חלקי הארץ. לא נשתוק. לא נחזור הביתה עד שינצחו אותם בכוח הזרוע", אומר סלאב, תושב קריית שמונה, שמפונה מביתו מאז ה־20 באוקטובר יחד עם רעייתו וחמשת ילדיהם בגילים שנה ושלושה חודשים ועד 10. מאז הפינוי הוא נמצא בירושלים וכבר נדד עם משפחתו בין כמה דירות שכורות.

"שמונה חודשים של סבל"

"עד עכשיו אמרו לנו שנלחמים בדרום, ואכן מאוד חשוב שינצחו שם", אומר סלאב. "אנחנו בסופו של דבר נמצאים מחוץ לבית שמונה חודשים, לא מציבים שעון, אבל אם אחרי כזו תקופה ארוכה יביאו לנו הסכם כניעה, אז אנחנו לא מוכנים לכך".

יירוט בצפון (צילום: REUTERS/Avi Ohayon)
יירוט בצפון (צילום: REUTERS/Avi Ohayon)

מה בעצם גרם לכם לפתוח דווקא עכשיו במאבק?
"שמענו שהשר רון דרמר וראש המל"ל צחי הנגבי יצאו לשליחות בארצות הברית להצלת הסכם 1701. אנחנו לא נסכים לחזור הביתה עם הסכם כניעה. אנחנו רוצים ניצחון וביטחון. הגיע הזמן להתייחס לחיזבאללה כאל לבנון, וללבנון כאל חיזבאללה. מבחינתנו אם יהיה הסכם, אז זו כניעה. כל הסכם שיהיה לפני מהלך צבאי משמעותי הוא כניעה, כי אולי יהיה הסכם אבל בסופו של דבר כשחיזבאללה ירצה - הוא ימשיך לירות והיכולות שלו עדיין קיימות. לירות, אגב, זה 'כסף קטן', הוא יכבוש את הגליל".

החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם אושרה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב־12 באוגוסט 2006, וקראה להפסקת אש בין ישראל לחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פרישת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מחיזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון.

שריפת ענק בצפון כתוצאה מירי רקטות (צילום: אייל מרגולין, פלאש 90)
שריפת ענק בצפון כתוצאה מירי רקטות (צילום: אייל מרגולין, פלאש 90)

"הבנו שהגיע הזמן לפעול כי אין אופק", מוסיף דודיאן, תושב שלומי שמפונה מביתו ונמצא זה שמונה חודשים בירושלים עם רעייתו וארבעת ילדיהם בני שבעה חודשים ועד 8. "חיזבאללה מתחמש, יש הבנה שלבנון תומכת בחיזבאללה, הבנו שדרמר והנגבי הולכים ליצור הסכם מדיני בארצות הברית, שעמוס הוכשטיין (שליחו של הנשיא ביידן - א"ש) מגיע לישראל. אנו מכירים את החלטה 1701 שחתמו עליה ב־2006. זה לא משהו שנסכים לחזור אליו, כי אנחנו לא סומכים יותר על מדינות אחרות".

עוד הוא מוסיף: אנחנו אחרי שמונה חודשים של סבל, של אזרחים סוג ב'. אף אחד לא מתייחס אלינו, לא מגיע. אנו שומעים רק סיסמאות כגון 'אנו ערוכים, אנו מוכנים', אבל בפועל הצפון חוטף אלפי טילים, כטב"מים מדויקים עם יכולות חדשות שלא ידענו שקיימות אצל האויב. אנחנו סומכים על הצבא שלנו, על החיילים, וגם מרחמים על החיילים מהסיבה הפשוטה שהם יושבים שם 250־200 ימים במילואים".

מאמצי כיבוי שריפת ענק בצפון כתוצאה מירי רקטות (צילום: דוד כהן, פלאש 90)
מאמצי כיבוי שריפת ענק בצפון כתוצאה מירי רקטות (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

"הם מחכים לפקודה ובינתיים יורים עליהם טילים מדויקים, פוצעים והורגים אותם. יישובים שלמים נחרבו, עשרות אלפי דונמים נחרבו ונשרפו, יש מלחמה אמיתית שמתנהלת בצפון, ויש מי שעדיין, אחרי שמונה חודשים, קורא לזה הסלמה. יש מישהו שמאמין שאחרי שמונה חודשים יגידו לנו 'עשינו הסכם' ונחזור? זה לא מציאותי".

אתם מרגישים שהממשלה הפקירה אתכם?
סלאב: "מבחינה ביטחונית בוודאי. משאר הבחינות, אני לא חושב. הם מנסים לתת מעטפת, אבל לא יכולים לתת דבר אלמנטרי כמו בית. הם נותנים הכי הרבה שהם יכולים - שהוא לא ביטחון ובית - וזה לא מתקבל על הדעת".

מה בעצם אתם דורשים?

סלאב: "אנחנו קוראים לקבינט המלחמה ולקבינט המדיני־ביטחוני להיפגש איתנו, ולצאת לנצח בצפון. אנחנו דורשים מהממשלה להחליט על הכרעה צבאית, על העברת רצועת הביטחון משטח ישראל לשטח לבנון. כלומר, לא יכול להיות שאנחנו, התושבים, משמשים רצועת ביטחון של מדינת ישראל. הסכם 1701 נחתם וגרם לחיזבאללה להתעצם פי מיליון ממה שהיה ב־2006. אנחנו קונים שקט לדקה ומפסידים שקט אמיתי. חד־משמעית צריך להיכנס ללבנון ולהכריע אותם. הלוואי שהייתה דרך אחרת חוץ מכניסה ללבנון".

מטולה חרבות ברזל (צילום: יוסי אלוני)
מטולה חרבות ברזל (צילום: יוסי אלוני)

אנחנו רוצים ניצחון, שצה"ל בכוח הזרוע ישמיד את יכולות חיזבאללה כמה שניתן ויעיף אותם מהגבול הרבה אחרי הליטני. אנחנו לא אוהבים מלחמה, מבינים את מחיר המלחמה, אבל אין ברירה. זה מחיר הארץ שלנו. אנחנו לא יכולים שאזרחים יהיו המגן של המדינה, וזה מה שקורה כיום. וכל מה שקרה בעוטף יכול לקרות בצפון. תרחיש של מה שקרה בדרום, אנחנו מתכוננים אליו כבר עשור בצפון".

"יש לנו אורך רוח"

"הדרישות של המטה שלנו ושל תושבי הצפון ככלל הן הרחקת האיום תוך כדי פירוק המנהרות, פגיעה קשה ביכולות האויב שתחזיר אותו לפחות 40 שנה אחורה, לימים שבהם הוא לא היה יכול להרים את הראש מעל הקרקע", מציין דודיאן.

"אנו דורשים הרחקה פיזית של כוח רדואן ומחבלי חיזבאללה עד מעבר לליטני. לצערנו, אנחנו חושבים שכניסה קרקעית נחוצה בשביל פירוק המנהרות, כי אין דרך אחרת ליישם את זה. אנחנו גם דורשים אזור חיץ מפורז של 30 קילומטרים, את זה חיל האוויר יכול פשוט לשטח ואז לכבוש ולדאוג שצה"ל ישלוט בשטח הזה. לא נסמוך על צבא לבנון והאו"ם שהיו שם במשך 18 שנה, תקופה שבה חיזבאללה התחמש בצורה בלתי רגילה והתחזק בצורה שמאיימת עלינו ועל כל אזרחי מדינת ישראל".

איך אתם עצמכם מתמודדים מאז הפינוי מביתכם?
סלאב: "רעייתי ואני הבנו מההתחלה שני דברים: שבמלון לא נשארים ושמכניסים את הילדים למסגרות קיימות ולא מחכים למסגרות שייפתחו למפונים. עד שתיפתח מסגרת, עד שהיא תתאים, עדיף כבר שייכנסו לתוך מסגרות טובות וקיימות. כדי לחיות בצורה יותר נורמלית גם החלטנו שנהיה בדירה ולא במלון, אבל גם פה יש מחיר ששילמנו כי כבר עברנו שלוש דירות".

בית שנפגע מטיל במטולה (צילום: ללא קרדיט)
בית שנפגע מטיל במטולה (צילום: ללא קרדיט)

"אלה חוזים לטווח קצר, קשה להתחייב לשנה, לא יודעים מה יהיה. גם קשה למצוא דירות, זה נורא מורכב. זה קשה גם כי לא כל הילדים נטמעו במסגרות כמו שצריך. הם עדיין חווים קשיים, הם עוברים בין שכונות, זה קשה מבחינה חברתית ואתה עצמך נהיה חברת הסעות כי הכל רחוק. זה מאוד מורכב. כולם מתגעגעים הביתה, לחדר שלהם, לגינה שלהם, לבריכה שלהם".

שריפת ענק בצפון כתוצאה מירי רקטות (צילום: אייל מרגולין, פלאש 90)
שריפת ענק בצפון כתוצאה מירי רקטות (צילום: אייל מרגולין, פלאש 90)

"אני ראש קהילת המפונים של שלומי בירושלים, אחראי על מעל 1,000 איש שצריך לדאוג לכל מחסורם", מספר דודיאן. "את רואה קהילות מתפרקות, בני זוג נפרדים, הילדים מאבדים את הדעת ואת התמימות. מבחינה כלכלית, נגמר החל"ת, הפסיקו לשלם לאנשים משכורות, פיטרו אותם מהעבודה, אנשים רבים לקחו הלוואות כדי לשרוד. אנחנו עצמנו כמשפחה שומרים על החוזק והחוסן למען המטרה. גם אם נהיה פה בעוד שנה, יש לנו אורך רוח, אבל כשאנחנו רואים שזה הולך לפתרון שלא ייתן לנו ביטחון - זו בעצם הסיבה שבגללה כולנו התחלנו עכשיו לפעול".