היום (רביעי) הגישה ד"ר אודליה מינס את תגובתה לעתירה לביטול מינויה לממלאת מקום זמנית של יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.
ראש עיריית אילת מזהיר: "העיר מתמודדת עם מחסור חמור בשירותי בריאות"
צמיגים בוערים ליד הקריה: מחאה נגד אהרון חליווה - "לא נשחרר אותך לעולם"
ד"ר מינס, המיוצגת על-ידי עו"ד ד"ר יעקב בן-שמש ועו"ד אפי מיכאלי, טוענת בתגובתה כי מינויה לממלאת מקום זמנית ליו"ר הרשות השנייה נעשה כדין, בהתאם לאמור בסעיף 12(א) לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן-1990, אשר קובע כי בנסיבות פרישתו של יו"ר מועצת הרשות השנייה, ימונה לו ממלא מקום לתקופה של שלושה חודשים וזאת מבין חברי מועצת הרשות השנייה המכהנים.
מתגובתה עולה כי יש לראות בהסדר הקבוע בחוק הרשות השנייה כהסדר ספציפי הגובר על כל הסדר כללי אחר וכי תנאי הכשירות המפורטים בחוק החברות הממשלתיות, אף אם חלים על מינויים למועצת הרשות השנייה, מתייחסים למינוי יו"ר קבוע, ואילו ביחס למינוי ממלא מקום זמני חל ההסדר האמור בסעיף 12(א) לחוק הרשות השנייה.
לטענת ד"ר מינס, החלת תנאי הכשירות המפורטים בחוק החברות הממשלתיות על מינוי זמני קצר מועד לפי סעיף 12(א) לחוק הרשות השנייה היא טעות משפטית מובהקת. מסקנה זו מתבקשת לא רק מלשונו הברורה של החוק ומכללי הפרשנות הבסיסיים, אלא אף מתכליתו שעניינה בהבטחת רציפותו התפקודית של גוף מינהלי.
בעוד שתנאי הכשירות שבחוק החברות נועדו לשמור על כשירותם של המתמנים לתפקידים בכירים במינוי קבוע, סעיף 12(א) לחוק הרשות השנייה נועד להוות אמצעי זמני, לתקופה מוגבלת, שכל מטרתו להבטיח את הרציפות התפקודית של מועצת הרשות השנייה ולמנוע את שיתוק פעילותה.
בהיעדר יו"ר או ממלא מקומו לא ניתן לזמן את ישיבות מועצת הרשות, לנהלן, לקדם את הנושאים הדרושים במסגרת עבודתה השוטפת של הרשות, ולתת הרשאות והיתרים. על כן קובע סע' 12(א) לחוק הרשות השנייה את האפשרות למילוי מקום זמני זה, ומסתפק בדרישה למינוי אחד מחברי המועצה, ללא תנאי כשירות נוספים.
עוד עולה מהתגובה כי ד"ר מינס היא חברת המועצה הוותיקה והמנוסה ביותר מבין חברי המועצה האחרים וכן שלאור ניסיונה כאמור, יש היגיון רב במינויה כדי להוביל את מועצת הרשות השנייה בצורה מיטבית בתקופה בה יאותר יו"ר קבוע למועצה.
לבסוף, מצוין בתגובתה של ד"ר מינס לבג"ץ כי העמדה המוצגת בתגובתה, לפיה הוראות הכשירות שבחוק החברות אינן חלות על מינוי ממלא מקום זמני ליו"ר מועצת הרשות, הייתה אף עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, לכל הפחות עד לא מכבר.
כך, בשנת 2017 אישרה ממשלת ישראל, על דעת היועץ המשפטי לממשלה, את מינויו של מר עבד שפיק לממלא מקום יו"ר הרשות השנייה וזאת על בסיס הפרשנות בה מחזיקה ד"ר מינס בתגובתה.
מר שפיק לא עמד בתנאי הכשירות למינוי ליו"ר קבוע ואף לא נבדקה כשירותו כלל באותה עת שכן על-פי העמדה המשפטית דאז, די היה בכך שהיה חבר מועצת הרשות כדי למלא את תפקיד ממלא המקום, כאמור בסעיף 12(א) לחוק הרשות השנייה. התפנית בעמדת היועצת המשפטית לממשלה אומרת דרשני ומחייבת הסבר.
ד"ר אודליה מינס: ״לשון החוק פשוטה וברורה ומצביעה על כך שמינויי נעשה כדין. זו הייתה עמדת היועץ המשפטי לממשלה גם בעבר ואין כל סיבה לסטות מעמדה זו. למען המשך תפקוד רציף ויעיל של עבודת הרשות השנייה, תקוותי שבית המשפט ידחה את העתירה".
בתגובתה לבג"ץ הדגישה הרשות השנייה כי: "קיימת חשיבות לרציפות תפקודית של מועצת הרשות השנייה עבור הציבור והמורשים לשידור, כגוף המאסדר בתחום שידורי טלוויזיה ורדיו מסחריים בישראל– רציפות אשר עלולה להיפגע ללא מ"מ ליו"ר מועצת הרשות, בשים לב, בין היתר, לתפקיד וסמכויות יו"ר מועצת הרשות השנייה או ממלא מקומו".
עוד צוין כי "חברי מועצה (ללא התנגדות) וגורמי מקצוע בהנהלת הרשות סבורים... כי מאחר וד"ר מינס היא בעלת ניסיון רב שנים והוותיקה ביותר מבין חברי המועצה ובעלת היכרות עמוקה עם עבודת הרשות, אזי מינויה כיו"ר זמני תאפשר את רציפות הפעילות של המועצה באופן מיטבי".
בנוסף מציינת הרשות כי: "לא הייתה חלק ממערך הגורמים שבחנו את המינוי מושא העתירה כעת, והיא גם לא נדרשה, בשום שלב, לדון במינוי מ"מ יו"ר הרשות. מבלי לגרוע מן האמור, נכון וראוי להדגיש את החשיבות הנדרשת בשמירה על רציפות תפקודית של פעילות מועצת הרשות השנייה, גוף רגולטורי בתחום שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים, שעליו הרשות השנייה אמונה".
בתגובה הודגש כי הרשות השנייה היא "רשות מאסדרת ועצמאית מכוח חוק הרשות השנייה והיא אמונה על האינטרס הציבורי.... ככל שמועצת הרשות השנייה תהיה במצב דברים של היעדר יו"ר או מ"מ יו"ר, הרי שלא יהיה באפשרותה של המועצה להתכנס, לדון ולקבל החלטות בתחום סמכותה".