המלחמה מביאה איתה אינספור סיפורים, חלקם מרגשים מאוד. אביב בן חמו, בן 25 על הרצף האוטיסטי, מצא את עצמו מפונה מביתו בשלומי עם פרוץ המלחמה. יחד עם מפונים נוספים הוא ואימו פונו למלון דן בירושלים, אך בניגוד לרבים נאלץ אביב להתמודד עם אתגר נוסף - שמירה על שגרה ומשמעות בחייו כאדם המתמודד עם מגבלה.
למרות הקושי מצא אביב בית שני בעמותת שק"ל, המשלבת אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החיים. "להיות מפונים קרוב לשנה זה קשה ולא נעשה קל יותר. סדר היום בעמותה מציל אותי. טוב לי", מספר אביב.
עם סיום פעילויות ההפוגה במלונות המפונים בירושלים, שהפעילה שק"ל בשיתוף משרד הרווחה, ישב אביב מצוברח בלובי, ללא שגרה, חברה או תעסוקה במשך ימים שלמים. "ידענו שאין סיכוי 'לזנוח' אותו", מספרת ענבר המדריכה בעמותה. בזכות עקשנותו ובעזרת עובדות סוציאליות מדהימות, הוא הצליח להגיע למערך הפנאי של שק"ל.
לאחרונה הוא השתלב במרכז ההכוון להכשרה תעסוקתית של העמותה במכללת דוד ילין, הממלא את בקריו, ובמגוון חוגים ואירועי חברה במערך הפנאי של שק"ל בשעות אחר הצהריים והערב.
"מהרגע הראשון דואגים שיהיה לי טוב", מספר אביב. "אני מכיר חברים, לומד דברים חדשים ועסוק בפעילויות, וזה עוזר לי המון. לא מפסיקים לעשות לי טוב על הלב גם כשחוסר מצב הרוח משתלט עליי לפעמים בגלל המצב, הגעגוע וחוסר הוודאות שלא נגמרים. לפעמים אני מרגיש כאילו בחיים לא יהיה לזה סוף".
בפייסבוק שלו אביב משתף בתחושותיו החיוביות: תחושת השייכות, הביטחון והשגרה שמעניקה לו שק"ל, התוצרים שלו ממגוון החוגים במערך הפנאי שבהם הוא משתתף – עיצוב גרפי, מוסיקה ושירה בציבור, בישול ועוד - והקשר המשמעותי עם המדריכה בעמותה. למרות המצב המורכב אביב מביע רצון להישאר בירושלים ובמסגרות העמותה.
סיפורו של אביב ממחיש את האתגרים הייחודיים של אנשים עם מוגבלות בזמני משבר ואת חשיבות המענה המותאם - מהשכלה ותעסוקה ועד לפנאי וחיי חברה - שמאפשר להם לא רק להתמודד אלא לצמוח ולהתפתח בתקופה מאתגרת שאין כמותה.