ב־7 באוקטובר נפל רס"ן טל גרושקה ז"ל, בן 26 במותו. הדר סיטון, אחותו, סופדת לאחיה הקטן והאהוב:
"בבוקר 7 באוקטובר 2023 לא יכולתי לדעת שחיי עומדים להשתנות לנצח. באותו יום גורלי טל, אחי הקטן והאהוב, שהיה עבורי כמו בן, נפל בקרב בהגנה על מדינת ישראל.
גדלתי ביחד עם אחי הגדול איתי ואחי הקטן טל בכפר סבא. היינו משפחה אוהבת ומיוחדת. למרות הפרש הגילים הגדול ביני לאיתי ולטל, הקשר בין שלושתנו היה עמוק ומשמעותי. איתי ואני היינו שותפים מלאים בחינוכו וגידולו של טל, שנולד ב־1997, בנישואיהם השניים של אמי אדווה גרושקה עם יוסי, בעלה.
אחי הצעיר היה איש של כישרונות רבים. היה במגמת תיאטרון. המשחק היה אהבה גדולה שלו, והוא היה מוכשר במיוחד. מגיל 5 ניגן בפסנתר, השתתף בתחרויות ארציות, והיה מוזיקאי מחונן. בנוסף, היה ספורטאי מצטיין עם אהבה גדולה לכדורגל, ולקח חלק בקבוצת הכדורגל בכפר סבא. ערכים אלו של מקצועיות ומסירות עיצבו את אופיו כמפקד בעתיד.
ב־2016 התגייס לסיירת בנח"ל, ושירותו הצבאי נמשך שמונה שנים, בסדיר ובקבע, בתפקידי קצונה שונים. בגיל 25 הפך טל למ"פ בפלוגה הרובאית של גדוד 931 של הנח"ל. שבועיים לפני נפילתו היה אמור להתחיל תפקיד חדש כמ"פ הסיירת שלו, חלום שלא הספיק להגשים. ב־6 באוקטובר, יום לפני האסון, כבר החל לכתוב את הטיוטה הראשונית של נאום הכניסה לתפקידו החדש, שלא התממש.
טל היה איש יוצא דופן, התכונה המובילה שלו כמפקד הייתה תפקיד המחנך שלקח על עצמו. חייליו סיפרו שלפני כל תדריך היה מבקש מהם להתקשר לסבא וסבתא ולשאול לשלומם. הוא היה אדם מאוד ציוני, אהב את המולדת, ואף כתב טקסט על נכונותו למסור את נפשו למען המדינה.
ביום הגורלי, כששמע על האירועים בדרום, הוא לקח איתו שבעה חיילים ונסע לשדרות, שם חברו לכוח של מגלן וטיהרו בית כנסת ובניין מגורים שבהם היו מחבלים. משם המשיכו לכפר עזה. בדרך הם נתקלו במארב, ואחי הצעיר נפל בקרב תוך שהוא מגן על חייליו.
קיבלתי את הבשורה המרה בערב של 7 באוקטובר. אני זוכרת את הרגע שבו פתחתי את דלת בית הוריי, מבינה שמרגע זה החיים לא יחזרו להיות אותו הדבר. עוד באותו ערב שלחתי הודעה למפקחת ולהורי הגן, מודיעה על האסון שפקד את משפחתי.
אני אשת חינוך זה 16 שנה, מצאתי את עצמי מתמודדת עם אבל עמוק לצד האתגר של חזרה לעבודה בגן הילדים. בתמיכת הקהילה החינוכית סביבי - מפקחת, הורים וצוות – מצאתי את הכוח לחזור בהדרגה לתפקידי. המפקחת רחלי לרר התגלתה כאנושית ורגישה, נתנה לי את המרחב הנדרש לאבל ולחזרה הדרגתית.
האהבה לחינוך הייתה משותפת לי ולטל, ערך שספגנו בבית מאמא, שהייתה מורה ומדריכה פדגוגית לשונית. כיום, כחלק מהנצחת זכרו, אנחנו מעבירים הרצאות בבתי ספר, בצבא ובארגונים שונים, מספרים על דמותו המיוחדת ומנסים להשפיע לטובה על החברה הישראלית.
בסוף השנה, כמחווה מרגשת, הורי הגן שלנו נטעו 34 עצים ביער בארי, הקרוב למקום נפילתו של טל. זוהי דרך לשמר את מורשתו ולשקם את ההרס ביער שגדע את חייו ואת לב המשפחה".
בנובמבר נהרג בעזה רס"ל (במיל') יעקב עוזרי ז"ל והותיר את הגר דניאלס־עוזרי, בת זוגו, בחודש החמישי להריונה. היא כותבת לו:
"אהוב שלי, כשהייתי בת 16 ואתה קצת יותר מ־18, באת אליי לקיבוץ וישבנו בגן שעשועים קטן ליד הבית של הוריי. דיברנו שעות והחלפנו סיפורים, ואני הייתי שקועה באיזו מחשבה כזו או אחרת, ופתאום שמעתי: "אני אוהב אותך". הסתכלתי עליך, ואתה רק חייכת. בלי לחשוב יותר מדי אמרתי: "גם אני".
זה לא בא משום מקום. כבר חשבתי על זה שאני אוהבת אותך לפני, אבל לא יצא לי להגיד את זה. הייתי מפוצצת פוזה ופאסון - קיבוצניקית קשוחה, שלא נוח לה לדבר על רגשות כי היא מתוחכמת מדי. לא ציפיתי לפרצוף המופתע שלך ושאלתי אותך: "מה?". בראש שלי עברה לי המחשבה שאולי אתה מופתע מזה שגם אני אוהבת אותך. אולי לא הצלחת לקרוא מתחת לפוזות.
אתה ישר קלטת את הסיטואציה. נהנית לראות אותי מובכת, ובסוף ענית לי: "אמרתי – אבוי לך. אבל בלי קשר, אני אוהב אותך", ונישקת אותי. נישקתי אותך בחזרה. כל פעם שנזכרנו בסיפור הזה, אפילו בחודש ספטמבר האחרון, כשהייתי כבר בהריון, זה עדיין היה מצחיק אותך.
בסוף הערב היית צריך לנסוע הביתה כדי להחזיר לאבא שלך את האוטו לבוקר, אז הלכנו לאוטו, ואז אמרת: "רגע, זה אומר שאנחנו ביחד עכשיו?". אני לא הבנתי את השאלה כי מבחינתי היינו ביחד עוד לפני, גם בלי להגיד. נכנסת לאוטו, מצאת איזה פתק, קשקשת עליו משהו והבאת לי. אמרת: "תפתחי אחרי שאני אלך ותחשבי על זה". התפוצצת מצחוק ונסעת.
פתחתי את הפתק והיה רשום: "רוצה להיות חברה שלי? תקיפי את התשובה כן/לא". ממש כמו בכיתה ב׳. נקרעתי מצחוק גם ממה שהיה רשום, ובעיקר מהעובדה שאתה צחקת כל כך מהבדיחה של עצמך. כשהתקשרתי אליך בזמן שהיית בדרך, הדבר היחיד שאמרתי זה: "עשית לך חיקוי בראש של חנון עם משקפיים כשכתבת אותו, נכון?". ענית: "איך ידעת?", ואני רק אמרתי: "אני אוהבת אותך. סע בזהירות". אתה אמרת: "אוהב אותך, נסיכה שלי". וזאת הפעם הראשונה שהוספת את ה"שלי" אחרי הנסיכה.
רק תבוא אהוב שלי, אנחנו מתגעגעים כל כך ומחכים כל כך".