"דרכי לא כזו": בשיחה הבוקר (שלישי) ברדיו 103FM עם אודי סגל וענת דוידוב, שיתף הרב אלחנן דנינו, אביו של אורי דנינו החייל החטוף שנרצח בשבי חמאס וגופתו הוחזרה לארץ בשבוע שעבר, כי אמר מראש למקורבי ראש הממשלה שלא יגיד לו דברים קלים. "דבריי ישבו אצלי בלב, אני לא אכחיש. הייתה לי הזדמנות לומר אותם, אז אמרתי אותם".
"הייתה לי איתו שיחה ביום ראשון ואמרתי לו שם כבר חלק מהביקורת. זכותו לא לבוא - הוא בחר לבוא. אני ביקשתי ממנו סליחה בתחילת דבריי אבל אמרתי שאני חייב לומר את שעל ליבי. לגבי כל אותם 101 חטופים - אם יש סיכוי, אפילו קטן, להביא אותם - אוי לנו אם לא נעשה זאת", הוסיף.
בתוך כך, בראיון שנתן לרשת ב' אמר דנינו: "אנשים אולי לא ידעו, אבל לפני עשרות ימים היינו במקום אחר. היתה אז הזדמנות אחרת. אם תחזור הזדמנות כזו - חלילה לאבד אותה".
זאת לאחר שבהקלטות שפורסמו בכאן רשת ב' נשמע הרב אלחנן דנינו, אביו של אורי דנינו, החייל החטוף שנרצח בשבי והושב לארץ בשבוע שעבר, מטיח בראש הממשלה בנימין נתניהו: "אדוני, הבן שלי נרצח במנהרות שאתה בנית. הן נבנו במשמרת שלך, בבטון ובכסף שאתה הכנסת לרצועה 15 שנה. תפסיקו שם למעלה להתעסק בשטויות ולחרחר ריב ומדון. לא מגיע לנו את הארץ הזאת ללא אחדות. לא מגיע".
"אין בכוונתנו לפגוע חלילה. כיוונתי את דבריי מלב אל לב. אני מקווה שזעקת ליבי הופנמה למי שצריך להביא את הערבות ההדדית לשולחנו. אני לא חושב שהוא חומק מאחריות - יש תחושה שלאורך שנים כאן דברים לא נעשים מתוך ערבות הדדית ומתוך איחוד וחיבור עם ישראל. אני מרגיש שלמטה אנו אנשים מחוברים ואוהבים, וכשמתחילים לעלות למעלה משהו מתפרק, ולפעמים, גם מפרק. אני לא יכול לעמוד בצד ולראות את זה. אני קודם כל חש את החובה לכל 101 החטופים שנשארו שם, ואני אשתדל לעשות הכל, כל שביכולתי שהם לא יעברו את מה שאנחנו עוברים", הבהיר לסגל ודוידוב.
"אני מקווה שהזזתי או שחדרתי לאחד מחדרי הלב שלו. אני מקווה, זו הייתה מטרתי. אנחנו לצערנו לא השתתפנו ולא הראינו נוכחות ברחובות, בגלל שבנינו היה חייל ולא ידענו מה זה יביא. אני באמת מבין לליבם של אלו המפגינים ברחובות, אבל דרכי לא כזו. לא יודע עד כמה זה עוזר, אבל יכול להיות שזה מביא סולידריות של הציבור כלפי המשפחות, וזה מה שחשוב", אמר בנושא ההפגנות.
עוד שיתף: "אני משתדל לדבר תמיד אמונה, כי בסוף יש לנו קדוש ברוך הוא אחד, שמחייה וממית, ומחזיק אותנו בארץ הזו. ואחד התנאים הוא ערבות וחיבור. אנחנו חייבים להתחבר אחד עם השני".
הוא סיפר מעט על בנו, אורי: "אורי שלי, כל חייו, חיבר ואהבת את כל חבריו מכל שנות חייו. מתלמוד חרדי ועד לחיילים בגבעתי - אסף אותם, חיבר אותם, ואהב אותם, וזו המטרה. אחד הסיפורים שלו זה שהוא הגיע לטירונות בגבעתי, והיה חייל אחד עולה חדש שלא היה לו כלום בארץ, לא דודים ולא דודות. בכל יום ראשון אורי היה מביא לו חבילות של פירות, ובכל יום חמישי מביא את הכביסה שלו ומביא אותה הביתה לכבס אותה".
הוא הוסיף על אופיו המיוחד של בנו: "הוא לא חיפש קרדיטים. הבחור חייך כל חייו, חבריו אומרים שבזמנים הקשים ביותר, תמיד חייך והרים את החבר'ה ושימח וחיבר ואהב כל אחד מישראל".