איך מנחילים את לקחיה של טראומה לאומית ופגיעה אנושה בדמוקרטיה לדור שלא חווה את רצח ראש הממשלה? באמצעות תוכנית המפגישה בין קשישים לתלמידים.
תלמידי מערכת החינוך ורוב חיילי הסדיר בצה"ל עדיין לא נולדו כשאירע הרצח. היוזמה היא של "פורום קול הדורות", קואליציית ארגונים שיזם ארגון אשל־ג'וינט ישראל, שמקרבת בין זקנים וצעירים במוזיאון בית התפוצות, יחד עם משרד החינוך והמשרד לשוויון חברתי. המטרה: לגשר על הפער שנוצר מכך שעבור חלק מהחברה הרצח הוא טראומה לאומית וחלק אחר לא מכיר אותה ואת חשיבותה.
במוזיאון מוקרן היום "הקיר הווירטואלי הבינלאומי לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין, במלאת 20 שנים להירצחו". מדובר באוסף פוסטים שכתבו תלמידים, בני משפחותיהם, אזרחים ותיקים ומורים, שהשתתפו בחודשים האחרונים במערך שיעור מיוחד על הרצח. את המערך יצר בית התפוצות והעבירו אותו אזרחים ותיקים לתלמידים ב־400 בתי ספר מכל המגזרים.
"התוכנית פועלת לכל אורך השנה בבתי הספר ובמסגרתה נוצר דיאלוג בין אזרחים ותיקים ותלמידים", מספרת יעל רוזן, רכזת פיתוח והדרכה של התוכנית במוזיאון, "החלטנו לרתום את התוכנית גם לשיח על הרצח ולעודד את התלמידים לחזור לנובמבר 1995 ולתקופה שקדמה לרצח, שמבחינתם הוא אירוע היסטורי, גם באמצעות החוויה האישית של קרוביהם".
במסגרת התוכנית נפגשו המבוגרים עם תלמידים, שוחחו איתם על הרצח, על משמעותו והמסקנות ממנו ועל המניעים שהובילו אליו. התלמידים יוצרים, יחד עם בני משפחותיהם ועם המבוגרים שזוכרים את האירוע, קיר דיגיטלי ובו זיכרונות, רגשות, שאלות וחוויות הנוגעות לאירוע.
את אחד הזיכרונות היותר־מצמררים כתבה המורה תמי גרין: "ניהלתי בשנה של רצח ראש הממשלה את חטיבת הביניים ברחובות שבה למדה בתו של יחזקאל שרעבי, נהגו האישי של רבין מסוף שנות ה־60, שהיה בחופשה בליל הרצח. הוא סיפר שהאמין שהיה מצליח להגן בגופו על ראש הממשלה ולכן הרצח יעיק עליו עד סוף ימיו".
"פורום קול הדורות" הוקם כדי ליצור שיח חיובי וחברתי על זקנים ומפעיליו מייצרים קבוצת מנהיגות שמובילה לשינוי התודעה ביחס החברה לזקניה ואת חיזוק הקשר הבין־דורי.
הציבור יכול להעלות היום את זיכרונותיו לקיר הווירטואלי של התוכנית.