יותר מארבע שנים אחרי המחאה החברתית שהוציאה מאות אלפי אנשים לרחובות בדרישה לצדק חברתי, ועל רקע המחאה נגד מתווה הגז, נערך אתמול הקונגרס החברתי השני, שמטרתו “לשים קץ למשבר הדיור”. בהזמנה לבאי הכנס נכתב כי "הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולבנות פורום אזרחי רחב למען פתרון מצוקת הדיור – לנסח תוכנית עבודה אופרטיבית עם פתרונות קונקרטיים לפתרון המשבר, ולקדם אותה בכל הכוח". עוד נכתב ש"זאת אינה גזירה משמיים. מחדל הדיור הוא בעיה שנוצרה בידי אדם ויכולה להיפתר על ידי אדם. הגיע הזמן להבין איך פותרים אותה".

בקונגרס, שנערך אתמול במכללה האקדמית תל אביב־יפו, נערכו הרצאות, פאנלים, תערוכות, יריד יוזמות ועוד. אלא שהקונגרס הוא רק צעד אחד מני רבים שננקטים כעת בתחום. בשלושת החודשים הקרובים אמורות שש ועדות לפעול במקביל במטרה ליצור את הדוח המקיף ביותר שנעשה בתחום הדיור על ידי ארגונים חברתיים. מייסדי הקונגרס, שהיו גם פעילים במחאה החברתית, מתכוונים לתת פתרון בתחומי דיור בר השגה, דיור ציבורי, מחירי הדירות בשוק הפרטי ושוק השכירות הפרוץ.

"בוודאי שיש לנו כוח", אומרת שיר נוסצקי, ממייסדי הקונגרס ומי שהייתה גם ממובילות המחאה החברתית ב־2011. "אתה רואה את הסדרה 'מגש הכסף' שלא שודרה בערוצים המרכזיים והגיעה עד למעלה ממיליון צופים. בהפגנת הגז היה גשם שוטף. אין תירוץ יותר טוב מזה להישאר בבית, ואלפי אנשים יצאו להפגין על נושא שקשה להבין אותו. אם נחזור לקונגרס הציוני, להבדיל אלף אלפי הבדלות, היית יכול לבוא גם להרצל בהתחלה ולומר לו: 'אתם מתכנסים כל שנה וכלום לא עובד'. אבל בסוף זה עבד. תהליכים פוליטיים הם דבר שלוקח זמן. מי שכאן, כאן כי הכוונה חשובה לו, וזה ייצר הזדמנות לשיתוף פעולה חסר תקדים. הכוונה היא לשמור את הנושא על סדר היום".

לשמוע את הגעוואלד

30 ארגונים חברתיים התארגנו תחת המטרייה של הקונגרס החברתי, בהם המשמר החברתי, המכללה החברתית־כלכלית, פורום הדיור הציבורי, 15 דקות, ועד שוכרי הדירות, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות ועוד. "אנחנו עובדים בכמה מישורים", מספר יובל שטלריד, מראשי ועד שוכרי הדירות, משותפי הקונגרס. "היום החוק בישראל לא נותן מענה לשני מיליון אנשים. 30% מהמדינה חיים בשוק שאין עליו רגולציה, חקיקה. אתה לא יודע מה קורה איתך בשנה הבאה, כי לא חותמים איתך על חוזה ארוך. אתה לא יודע בכמה המחירים עולים ומה מצב הדירה. השיח הציבורי משתנה הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. הקונגרס הזה הוא יריית הפתיחה".

"הבחירות האחרונות היו בין השאר על נושא הדיור", מספר גלעד ארדיטי, יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. "אז נכון שהרבה אנשים רוצים זבנג וגמרנו ושמחר בבוקר הכל ייפתר, אבל דברים לוקחים זמן והם צריכים דחיפה. חוק שכירות הוגנת כבר ארבע שנים יושב בצנרת, אז מה הבעיה? תעבירו את החוק. אנחנו צריכים תוכנית לאומית למעונות סטודנטים, 25 אלף מיטות, כדי שנגדיל את ההיצע".

אתה מאמין שתוכלו לשנות?
"כשציבור גדול אומר שוב ושוב את אותו הדבר, הוא מצליח לעשות שינוי. המצב כרגע לא מייאש אותי. זה לא שאתה מגיע לחו"ל והכל מושלם. לכל מדינה יש הבעיות שלה. אני רוצה לחיות פה ולא להגר. אני רוצה שיהיה לי טוב פה. אנחנו רוצים לשנות".

הנושא הטעון שבו עסק הכנס עורר כצפוי רגשות סוערים. נבחרים שהגיעו שמעו טענות לא קלות. כך למשל, ח"כ מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני), שהיה בתקופת המחאה הקודמת סדין אדום מבחינת המוחים. כזכור, ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה אותו אז לעמוד בראש ועדת טרכטנברג, הוועדה לשינוי חברתי־כלכלי, במטרה להציע פתרונות למצוקת יוקר המחיה. אלא שטרכטנברג לא הצליח למצוא את תרופת הפלא, ואתמול ספג על כך לא מעט זעם דווקא מהאדריכל ישראל גודוביץ', שהיה מהנדס העיר תל אביב ולאחרונה אף היה מדיירי "האח הגדול". "צריך דבר פשוט כמו דיור בר השגה שיהיה חלק ממושגי היסוד של ועדות התכנון, בין אם זה כחלון או שמחלון", צעק גודוביץ' מהקהל. "אין כזה מושג ולכן חוסמים כל תוכנית". "תצאו למחות ותצעקו ובסוף יורידו לכם את מחיר הקוטג'", הוסיף גודוביץ' בעוקצנות לקהל.

"אני לא שר האוצר", ענה לו ח"כ טרכטנברג. "כדי לעשות את זה צריך להיות בממשלה. אנשים לא מבינים. אומרים שראש הממשלה כאן חלש, אבל לראש ממשלה בישראל יש כוח עצום כי יש לו בכיס רוב אוטומטי בכנסת". "אני מוכן להתחייב על כך שאם עד סוף 2017 יש ממשלה ואנחנו עובדים ומחירי הדיור לא ירדו ב־15%, אני אלך הביתה", התחייב אביגדור יצחקי, מי שמונה על ידי שר האוצר לתפקיד ראש מטה הדיור הממשלתי. "זה לא אירוע חד־צדדי שאנשים יושבים ורושמים מה שיש לאחרים להגיד", מסביר רגב קונטס, ממייסדי הקונגרס ופעיל במחאה החברתית, את האווירה הסוערת. "יש כאן דו־סטריות".
קונטס מספר כי הוא חווה את מצוקת הדיור על בשרו. "אני בן 40", הוא מספר. "אני מרצה בכמה מכללות ואמור לחיות בסדר. אני גר באותה דירה מ־2003, רק שבהתחלה משכורת של 4,300 שקל הספיקה להכל - שכר דירה ומחיה - והיום, עם יותר מכפול, אני בקושי מצליח להסתדר. זו התחושה הקשה שאין אופק".


ספג זעם. טרכנטנברג. צילום: אריאל בשור

אתה מצליח להישאר אופטימי?
"אני כבר מזמן לא מתייחס לאופטימיות כאל מצב רוח, אלא ככלי עבודה. חייב להיות אופטימי, כי אחרת אני אצטרך לעזוב או לשקוע בייאוש, ודבר אחד יש במדינה הזו: פוטנציאל לנסים. נסים יש כמעט בכל תחום, אז למה פה לא יכול לקרות איזה נס? זה עניין של מסה קריטית. צריך מספיק אנשים, מספיק רוצים. אין פה עניין של ניצחון מפואר ולא נכבוש את הכותל. זה עניין של להילחם על הכותרת של מחר. הקרב על התודעה. הרי יש כותרת אחת בעיתון, וזה קרב בין הדברים הביטחוניים לחברתיים. אני אגיד משהו שאולי יישמע קצת רדיקלי, אבל זה לא חדש. זה קורה מאז העלייה הראשונה. עכשיו אנחנו במצב הכי טוב כדי שקריאת הגעוואלד תישמע".

"אין מקום שמקשיב"

באולם במכללה האקדמית תל אביב־יפו התקבצו אתמול גם לא מעט פעילים מגבעת עמל ומשכונת הארגזים, שנמצאים בתהליכי פינוי במטרה לבנות בהם נדל”ן יוקרתי. כאשר ראש העיר תל אביב רון חולדאי עלה לנאום בקונגרס, רבים מהם ניצלו את ההזדמנות כדי למחות על מצבם. למרבה האירוניה, דווקא חולדאי, שעורר את חמתם של רבים במחאה החברתית, היה אמור לפתוח את הקונגרס החברתי. המחאה נגדו עוררה לא מעט הדים בקהל, והיה אף חשש לפיצוצו של הכנס.


"לשמור את הנושא על סדר היום". הקונגרס החברתי. צילום: אריאל בשור

"שמונה חודשים אנחנו עובדים על האירוע", אמר נשיא המכללה האקדמית פרופ' שלמה בידרמן, לאביחי נעימי, פעיל משכונת הארגזים. "צריך לשמוע אחד את השני. הייתה לכם דקה, שתיים, שלוש להגיד את מה שיש לכם, אבל פוצצתם את הכנס". "אתם לא תבינו עד שתגיעו אלינו", ענה לו נעימי. "קוברים את האנשים חיים. העירייה אומרת שמפתחים את האזור, אבל זה לא לתושבי המקום, אלא למשקיעים מבחוץ". "יש פה כנס למציאת פתרון למשבר דיור", הסבירה לאחר מכן רונית כהן מגבעת עמל. "דיור זה רצונו של כל אזרח. ביטחון מינימלי של קורת גג. אבל יש במדינה תופעה של חזירות, שבסוף אם לא ימצאו לה מוצא, היא תתפוצץ לנו בפנים".

"מי שצריך להיות מאוכזב זה מי שלא שמע את דברי", אמר חולדאי לפני שעשה את דרכו לחניה. "זכותם של אנשים למחות, אבל לא להפריע. זכותם להפגין, אבל לא לפוצץ אירוע. זה לא תרבותי ולא לעניין. מה עוד שלחלק מתושבי שכונת הארגזים יש פגישה בקרוב עם מנכ"ל העירייה".
מייסדי הקונגרס, שהיו עדים לאמוציות שהוא עורר, סירבו להתרגש. "זה קשה ולא נעים", אמרה נוסצקי, "אבל הרבה יותר לא נעים שמאיימים להעיף אותך מהבית, מפנים אותך בכוח ויש חוסר אונים שאין מקום שמקשיב. זו הדרך היחידה לבטא את הכאב".