אמה של תאיר ראדה: "לא הרמתי ידיים, אמשיך במלחמה שלי"

לאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשתו של רומן זדורוב שהורשע ברצח תאיר ראדה, לקיים דיון נוסף בעניינו, משפחתה של הנערה מדגישה היום (שלישי) כי תמשיך להיאבק כדי לגלות מי רצח את בתה. האם, אילנה ראדה לא נכנסה להתקפי חרדה וגם לא לפאניקה אחרי ששמעה כי רומן זדורוב לא יזכה לדיון חוזר, "אני לא עושה את המלחמה של זדורוב", הבהירה מיד בפתח הדברים, "אני עושה את המלחמה שלי ושל אמא שהבת שלה נרצחה".

ראדה שלאורך השנים הטילה ספק בכך שזדורוב הוא הרוצח, הדגישה כי "המלחמה שלי היא למען הצדק, למען השקט שלי, של משפחתי, של תאיר. המלחמה שלי היא מלחמה לא רק שלי אבל אני לבד במלחמה הזו. אני צריכה לדאוג לעצמי. אני צריכה לאסוף את הראיות. אני צריכה להילחם לבד את המלחמה. המדינה לא מעמידה לי מה שהיא מעמידה לרוצח".

למרות החלטת נשיאת בית המשפט העליון לא לקיים דיון חוזר, מבטיחה ראדה: "את המלחמה שלי אני ממשיכה. בכוחות שלי. בזמן שלי, כדי להשיג ראיות וראיות פורנזיות וכשאלה יהיו בידי, אני אדע לאן לפנות - ואיפה להציג אותן, אבל עד אז אני לא רוצה להגיד מה הכוונות ולאן פניי. דבר אחד ברור לא הרמתי ידיים. אני רוצה להמשיך במלחמה שלי ולעשות את מה שחובה עלי לעשות".

ראדה לא רצתה לחשוף את התכנית המידית שלה לגבי המשך המאבק או כמו שהיא מכנה "המלחמה שלי", אבל הבטיחה "מבחינתי שום דבר לא נגמר גם אם היום החליטו שמשהו הגיעה לקיצו. אני בשלי ואני ממשיכה".

מוקדם יותר היום בית המשפט העליון דחה  את בקשתו לדיון נוסף של זדורוב. בהחלטת העליון כתבה הנשיאה מרים נאור כי "גם היותה של סוגיה בעלת תהודה ציבורית או תקשורתית אינה בגדר עילה משפטית לקיום דיון נוסף. יש להבחין בענייננו בין העניין הציבורי לבין דרישות הדין. בית המשפט לא יורה על קיום דיון נוסף מקום שאין הצדקה משפטית לעשות כן, יהיה העניין הציבורי רב ככל שיהיה".

לגבי טענתו של זדורוב שהשופטים היו חלוקים בדחיית הערעור (ברוב של 2 נגד 1 בעד השארת הרשעתו על כנה), כאשר השופט יורם דנציגר סבר כי יש לזכותו מחמת הספק, כתבה נאור כי "כפי שכבר נקבע, השופטים אינם תמיד תמימי דעים ולעיתים מתעורות מחלוקות. כל אלה כשלעצמם אינם מהווים עילה לדיון נוסף.

על טענותיו כי העדות לפיה החתך בסנטרה בוצע באמצעות להב משונן אמרה השופטת כי "זוהי טענה ערעורית אשר מכוונת בעיקרה נגד התשתית הראייתית . אין בה הצדקה לדיון נוסף". השופטת הדגישה כי דיון נוסך אינו ערעור נוסף והתכוונה בכך לעובדה שבדיון נוסף, כמו גם בערעור לביהמ"ש העליון, לא ניתנת לנאשם הזכות להביא ראיות חדשות.

רצח ושיבוש מהלכי חקירה

רצח תאיר ראדה התרחש ב-6 בדצמבר 2006 - גופתה של ראדה, ילדה בת 13 וחצי מקצרין, נמצאה בתא שירותים בבית ספר בעיר בו למדה, כשעל גופה חתכי סכין וסימני אלימות רבים. לאחר הרצח עצרה המשטרה את זדורוב, פועל בניין בן 29 שעבד בבית הספר, הוא שוחרר, וכשבוע לאחר הרצח נעצר שוב, בחשד שביצע את הרצח. זדורוב הודה בביצוע הרצח בפני חוקריו ומדובב משטרתי ושחזר את המעשה לפני מצלמות המשטרה, אך זמן קצר לאחר מכן חזר בו מהודאתו וטען כי זו הוצאה ממנו בלחצים.

ב-14 בספטמבר 2010 הורשע זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת ברצח ונידון למאסר עולם. זדורוב ערער על הרשעתו, ובית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון בשתי חוות דעת חדשות של עדים מומחים מטעם הסנגוריה. בית המשפט המחוזי, שדן בחוות הדעת בפברואר 2014, ביקר אותן ופסק כי זדורוב אשם ברצח.‏ בחודש דצמבר 2015 הרכב מיוחד של בית המשפט העליון שדן בערעור שני של זדורוב לא שינה את ההכרעה של המחוזי. ההכרעה ניתנה ברוב של שני שופטים מול שופט אחד.

תאיר ראדה הייתה בת הזקונים של שמואל ואילנה, מוותיקי העיר קצרין. ב-6 בדצמבר 2006, יצאה מביתה ונסעה עם אביה, כבכל יום, לבית הספר "נופי גולן" בעיר בו למדה בכיתה ח'. בהפסקה שבין שעת הלימוד השישית לשעה השביעית שהחלה בשעה 12:50 שהתה עם חבריה בחצר בית הספר. בסיום זמן ההפסקה בשעה 13:05 לערך החליטה שלא להשתתף בשיעור תיאטרון ונשארה עם חברים אחדים בחצר. לאחר זמן מה, בסמוך לשעה 13:30 הודיעה לחבריה שבכוונתה לשתות מים ונכנסה למבנה בית הספר ממנו לא חזרה.

בשעות אחר הצהריים דיווחה אמה למשטרה על היעדרותה. שוטרי תחנת גולן פתחו בסריקות, וסמוך לשעה 19:00 באותו ערב מצאו את גופתה של ראדה, כשהיא מתבוססת בדמה, באחד מתאי השירותים של בית הספר. גרונה של הנערה שוסף פעמיים וכן נמצאו פצעי התגוננות על ידיה, דבר אשר הוביל למסקנה הבלתי נמנעת שהיא נרצחה.

עשרות מתלמידי בית הספר תושאלו על ידי חוקרי נוער ושוטרים ובמקביל החלה חקירה מאומצת גם בכיוונים אחרים כשמיד באותו ערב נעצר אדם בן 57 חסר בית, תושב קצרין, שחוקרי המשטרה טענו כי היה ידוע כתמהוני. הוא הכחיש כל קשר לרצח ושוחרר כעבור חמישה ימים, לאחר שהאליבי שסיפק אומת. זמן קצר לאחר השחרור, עצרה המשטרה את גנן בית הספר, אולם גם הוא שוחרר. לאחר יומיים של מעצר, אומת גם האליבי שלו.

המשטרה חשדה כי בני סלע, עבריין מין שהורשע במעשי אונס רבים, וברח ממעצר כשבועיים לפני כן קשור לרצח. ב-11 בדצמבר, כשבוע לאחר הרצח, עצרה המשטרה את רומן זדורוב, זדורוב הגיע לארץ מאוקראינה בנובמבר 2002 באשרת תייר והאריך את שהותו מספר פעמים. בפברואר 2005 הוא נישא לאולגה, אזרחית ישראלית. בני הזוג עברו לגור אצל הוריה של אולגה בקצרין ובאוקטובר 2006, חודשיים לפני הרצח, נולד בנם הבכור.

באפריל 2007, לאחר שנפתח משפטו של זדורוב, הגישה המשפחה עתירה לבג"ץ בדרישה לפתיחת התיק המשטרתי ולחידוש חקירת הרצח, בנימוק שהמשטרה והפרקליטות מיהרו להגיש כתב אישום נגד זדורוב בלא שמיצו כיווני חקירה אחרים. לעתירה צורפו ראיות מזירת הרצח שלטענת העותרים סתרו את גרסת המשטרה. בעקבות העתירה, הנחתה הפרקליטות את המשטרה לבצע "השלמות" לחקירת הרצח הכוללות בחינה מחודשת של הראיות שנתגלו במהלך החקירה הראשונה.

בפברואר 2007 החל משפטו של זדורוב. ב-7 ביולי הוצגה הודאתו בפני בית המשפט. בהודאתו הכתובה ידע זדורוב לספר פרטים שנטען כי רק רוצחה של ראדה יכול היה לדעת. במהלך הדיון המשפטי התברר כי בין העדויות שבידי המשטרה ישנן גם כאלה שאינן תומכות בגרסתה. בספטמבר 2010 ניתן פסק דינו של זדורוב. סגן-נשיא בית המשפט, יצחק כהן, והשופטים חיים גלפז ואסתר הלמן הרשיעו את זדורוב פה אחד ברצח בכוונת תחילה ושיבוש מהלכי חקירה. מאחר שהרשעה בעבירת רצח מחייבת ענישה במאסר עולם, גזר בית המשפט באותו מעמד עונש זה על זדורוב. בנוסף להרשעה ברצח הרשיע בית המשפט את זדורוב גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט וגזר עליו עונש של שלוש שנות מאסר שיהיו חופפים לתקופת המאסר על עבירת הרצח.