לוחם הזכויות השוות: בית המשפט העליון נפרד מסלים ג'ובראן

זאת אולי הסיבה שהשופט ג'ובראן זכה לתמיכת עמיתיו כשנמנע מלשיר את ההמנון הלאומי "התקווה" במהלך טקס השבעתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, ב־2012. המהלך עורר, כצפוי, זעם בימין, וכמה חברי כנסת קראו להדיחו מתפקידו. אך עמיתו ורעו, שופט העליון אליקים רובינשטיין, התייצב לצד ג'ובראן וכתב אז כי "אין לדרוש מן האזרחים הערבים לשיר מילים שאינן מדברות אל לבם ואינן משקפות את שורשיהם". 

רובינשטיין הוסיף ועסק ב"יושרתו כשופט והיותו אזרח נאמן של מדינת ישראל המייצג את המדינה בכבוד ובהצלחה בחו"ל, וירבו כמותו". יושרתו של ג'ובראן עמדה לא פעם לביקורת, כמו כל שופט עליון אחר, אך במיוחד כערבי ישראלי, אשר עסק לא מעט בסוגיות העוסקות בסכסוך הישראלי־פלסטיני ובזכויות המיעוט הערבי בישראל. במקרים אלה, ניצב לא פעם בדעת מיעוט.

חופש הביטוי עמד לנגד עיניו כאשר פסק בדעת מיעוט כי יש לבטל את הרשעתו של שייח ראאד סלאח בעבירה של הסתה לאלימות ולהותיר על כנה רק את הרשעתו בהסתה לגזענות. "כשם שהאוניברסליות של הקריאות הרווחות ל'שלום עולמי' מפחיתות מהיתכנות השפעתה של הקריאה להבאה לשלום, כך גם אני סבור כי אין בקריאות כלליות ל'אינתיפאדה עולמית' כדי להביא באופן ממשי לאלימות".

ג'ובראן הציג דעה מנוגדת לנשיאה מרים נאור ולשופט רובינשטיין, כשדחו ברוב דעות את העתירה הקוראת לחייב הגשת כתב אישום נגד מחברי הספר "תורת המלך", העוסק בנסיבות שבהן מותר ליהודים להרוג גויים לפי ההלכה. ג'ובראן הביע את חששו כי הרף הגבוה להגשת כתבי אישום בגין עבירות ההסתה יהפוך אותן לאות מתה בספר החוקים וכי "המקרה הנוכחי נופל תחת אותם מקרים נדירים המחייבים התערבות מסוימת בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה".

השופט ג'ובראן ניצב שוב בדעת מיעוט בנוגע לעתירה, שקראה לבטל את החוק להפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות. שמונה שופטים - ביניש, מרים נאור, אשר גרוניס, אסתר חיות, אלייקים רובינשטיין, עדנה ארבל, יורם דנצינגר וניל הנדל - קבעו כי החוק נחקק לתכלית ראויה. מולם, בודד במערכה, ניצב ג'ובראן. "חוק זה, אף שנועד הוא להיטיב ולפייס, עלול ליצור פילוג ותחושה של איפה ואיפה, מקום שבו אחד מובחן מחברו רק על בסיס אמונותיו", כתב.

סלים ג'ובראן נולד בשנת 1947 במושבה הגרמנית בחיפה. בשנת 1963 סיים את לימודיו התיכוניים בבית ספר טרה סנטה בעכו. ב־1968 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר התמחות בת שנתיים קיבל רישיון לעריכת דין בשנת 1970. בשנים 1970־1982 עבד כעו"ד עצמאי וביוני 1982 מונה לכהונת שופט של בית משפט השלום בחיפה. במרץ 1993 נבחר לכהונת שופט בית המשפט המחוזי בחיפה.

באפריל 2003 כיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון לתקופה של שנה, ובמאי 2004 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון במינוי היסטורי. ביוני 2017 מונה לכהונת משנה לנשיאת בית המשפט העליון. הוא שימש יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה־20. ג'ובראן הנו חבר הנהלת המרכז היהודי־ערבי באוניברסיטת חיפה ודוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. הוא גם נשיא לשכת הבונים החופשיים בעכו וחבר הלשכה של הבונים החופשיים במדינת ישראל.

בביוגרפיה המשפטית של ג'ובראן ישנן גם כמה פסיקות בולטות בתחום המשפט הפלילי והמנהלי. הוא ישב בהרכב שטלטל את המשק הישראלי כשדחה את מתווה הגז ומתח ביקורת על הממשלה והעומד בראשה, כשקבע שפעלו ב"חוסר סמכות". הוא עמד בראש ההרכב שדחה את העתירה נגד מינויו בשנית של אריה דרעי לתפקיד שר הפנים. 

הוא עמד גם בראש ההרכב וזיכה, ברוב של שניים מול אחד, את איש העסקים ניסים חדאד מאונס פעוט בן שנה וחצי, מחמת הספק. "המקרה שלפנינו הוא קשה מנשוא. לבי יוצא אל המשפחה, אשר נאלצה לחוות חוויה כה טראומטית, אשר מלווה ותלווה אותה במשך שנים רבות. לא ביד קלה אני מגיע למסקנה אשר משמעותה היא, למעשה, כי ככל הנראה לעולם לא נדע מה אירע לפעוט וכתוצאה ממה נגרמו חבלותיו", כתב וביטל את עונש 17 שנות המאסר שנגזרו על חדאד.

ג'ובראן גם ישב בהרכב שדחה את ערעורו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב, ושלח אותו סופית לשנים רבות בכלא. 

היום יתקיים בבית המשפט העליון טקס פרישתו של ג'ובראן, בנוכחות שרת המשפטים איילת שקד, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הנשיאה נאור ובכירים נוספים. במעמד זה יקרא ג'ובראן בפעם האחרונה פסק דין פרי עטו, שיעסוק בעתירה לאפשר פונדקאות לזוגות חד־מיניים וליחידים.