שר החינוך, נפתלי בנט, מקדם את רפורמת חמש יחידות הלימוד במתמטיקה, ומטרתו היא הגדלת מספר הזכאים לבגרות הכוללת את מקצוע המתמטיקה המורחב. לאחר שאתמול (שלישי) פורסמו נתוני "התמונה החינוכית" של כל הרשויות המקומיות ברחבי הארץ ושל כל בתי הספר העל-יסודיים, המכילים בין היתר אחוזי נשירה, גיוס לצה"ל, זכאות לבגרות וכו', ניתן לראות את התוצאות בשטח על פי מוסד, באופן שמבהיר שבשביל הישגים צריך מורים איכותיים ותקציב גבוה.
לפי הנתונים שפורסמו, חמשת בתי הספר המובילים באחוזי הזכאים לבגרות במתמטיקה חמש יחידות לימוד הם: ביה"ס הדרוזי למדעים ומנהיגות דרכא בירכא, שהגיע להישגים הגבוהים ביותר - 75.8%, ישיבה תיכונית תורה ומדע בירושלים עם 71.8%, תיכון להנדסאים הרצליה עם 62.5%, ביה"ס המרכז הישראלי למצוינות בחינוך בירושלים עם 58.9% ותיכון למדעים עתיד לוד 54.4%.
מדובר בבתי ספר בהם משקיעים מעל הממוצע מבחינה כלכלית בתלמידים. בעוד הממוצע הארצי עומד על השקעה של 18,520 שקלים לתלמיד, בתיכון למדעים לוד משקיעים 21,981 שקלים בתלמיד, בתיכון להנדסאים הרצליה משקיעים 24,154 שקלים ובביה"ס המרכז הישראלי למצוינות בחינוך בירושלים משקיעים 21,433 שקלים.
כמו כן, בהקשר לסוגיית מעמד המורה ומידת איכותו העולה מידי שנה ובעיקר לקראת פתיחת שנת הלימודים, רבים מהמורים בבתי ספר אלה הם בעלי תואר שני ומעלה. כך למשל, בעוד הממוצע הארצי של מורים בעלי תואר שני ומעלה עומד על 39.6%, בתיכון למדעים עתיד לוד יש 79.6%, בישיבה תיכונית תורה ומדע בירושלים 71% ובביה"ס המרכז הישראלי למצוינות בחינוך בירושלים 67.7%.
פרופסור אבי בן בסט, שהיה בעברו מנכ"ל משרד האוצר וכיום מרצה בכיר במסלול האקדמי המכללה למנהל, מתייחס לבעיות חלוקת התקציב במשרד החינוך, שלדבריו מגדילות את הפערים ואומר כי "הנתונים שהתפרסמו מדגישים שוב כי התלמידים ביישובים שרמתם הכלכלית חברתית נמוכה יותר מצליחים פחות בלימודיהם מאשר ביישובים המבוססים. אמנם ישנם מספר בתי ספר בפריפריה שהצלחת תלמידיהם גבוהה מאוד, אך ברובם אלה בתי ספר שבוחרים את תלמידיהם מקרב משפחות מבוססות".
"אחת הסיבות המרכזיות לפערים בהצלחת התלמידים ביישובים חלשים", מציין פרופסור בן בסט, "מקורה בפערים משמעותיים בתקציבים להם זוכים התלמידים הן בבתי הספר היסודיים והן בבתי הספר התיכוניים. קיימות אפליות מהותיות במערכת החינוך לפי לאום, דת, ורמה כלכלית. בממוצע הממשלה מעניקה לכל ילד בכל יישוב את אותם המקורות. אולם בבתי ספר ממלכתיים דתיים התלמידים זוכים לתקציב גבוה במידה ניכרת מאשר בבתי ספר חרדיים ובבתי ספר ערביים. גם תלמידי הממלכתי חילוני זוכים לתקציבים נמוכים יותר מחבריהם בממלכתי-דתי".
עוד אומר פרופסור בן בסט כי "אי השוויון מחמיר עוד יותר כתוצאה מהתנהלות הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות רשאיות להשלים מתקציבן לתקציב החינוך המסופק על ידי הממשלה. כתוצאה מכך התלמידים ברשויות עשירות נהנים מתקציב גדול לאין ערוך מאשר תלמידים ביישובים שרמתם הכלכלית נמוכה יותר. לדוגמה, ההשקעה בחינוך היסודי ממקורות עצמיים של הרשויות המקומיות באשכול הכלכלי חברתי הרביעי במדרג גדולה פי ארבעה מאשר זו של הרשויות בשלושת האשכולות הראשונים. ככל שעולים במדרג הכלכלי תקציבי הרשויות המקומיות לחינוך גדלים, ולשיא הם מגיעים באשכול השמיני, בו ההוצאה לתלמיד ממקורותיהם כפולה מזו שבאשכול הרביעי".