הכר את השכן: "היום שכנים כבר לא באים לבקש ביצים או חלב"

חג השכנים הוא מסורת שהתחילה בצרפת לפני כעשור, במטרה לחזק את הקהילתיות בשכונות המגורים וליצור חיבור וקרבה בין התושבים. כיום, החג מצוין ביותר מ־36 מדינות ברחבי העולם. בארץ מובילים את הפרויקט הזה בינ"ה - התנועה ליהדות חברתית, בשיתוף ארגון ג"וינט ישראל־אשלים ומשרד הרווחה.

המהות של החג הזה, שחל כל שנה בסוף חודש מאי, הוא להביא תושבי שכונות ברחבי הערים לצאת החוצה יחדיו למפגש חברתי עם שכניהם לבניין או לבית. השכנים מוציאים מיוזמתם שולחנות, כיסאות ואוכל מעשה ידיהם, וכך מתקיימים פיקניקים רבי־משתתפים ברחבי השכונה.

 

"בקושי מכירים"
 

בן לולו שמעה על חג השכנים דרך אחת העמותות הפועלות בשכונה. "באתי לשכנה שאני מכירה בבניין ליד, היא הכירה לי עוד שכנים, וככה ריכזנו את כל השכנים ופתחנו קבוצת וואטסאפ", היא מספרת. "אנחנו שישה בניינים צמודים, ופתאום הכרתי שכנים שגרים בבניין לידי שמעולם לא ראיתי, ואני גרה בשכונה הזו 11 שנה. נפגשנו במוצאי שבת כדי לראות מה אנחנו עושים, איזה אוכל כל אחת מביאה. נשים מרוקאיות יביאו ספינג', יש תוניסאית שתכין כפיתות (קציצות ירק), אנחנו קונים גם סיגרים, פסטלים, חומוס ופיתות. כל אחת תרד עם התוצרת שלה למטה, יהיה כיף ונכיר עוד שכנים. הבאנו גם טרמפולינה אחת גדולה לילדים ומשחקי רצפה". 
 

"אני מאמינה שכן. רק פתחנו את קבוצת הוואטסאפ, וכבר מישהי סגרה איתי ועם עוד שכנה שנעשה הליכה כל ערב. אנחנו נשתדל לתחזק את הקבוצה הזאת, ולעשות פעילויות משותפות כמו הדלקת נרות שכונתית בחנוכה. ננסה ליצור קהילה, במקום שכל אחד יהיה מרוכז בעצמו וספון בביתו. חבל שזה לא קורה היום באופן טבעי, ושגורמים מבחוץ צריכים לעודד אותנו לארגן זאת". 
 

אחד האנשים שטרחו לארגן את החגיגה הזו הוא ערן ברוך, מנכ"ל תנועת בינ"ה. "יש פסוק שאומר 'טוב שכן קרוב מאח רחוק'", הוא אומר. "הרבה פעמים אנחנו חיים בשכנות לאנשים שאנחנו בקושי מכירים, רואים אותם במסדרון או בחניה, ועכשיו יש הזדמנות להוציא שולחן לדשא, להביא קצת פירות, גיטרה ועוגה, ולשבת יחד כמה שעות בצהריים. פעם קהילתיות הייתה חלק חשוב בחיינו, וכולנו הכרנו את השכנים שלנו. היום אנחנו פחות ופחות מכירים את אלה שגרים בקרבנו. בדיוק בגלל זה בחרנו לעשות לחג השכנים עלייה לישראל. אנחנו מאמינים שהחג מתאים לאופי הישראלי, ושרבים יתחברו לרעיון זה על בסיס ערכי ערבות הדדית וחיבור משמעותי לאנשים ולקהילה. זו בעצם הזדמנות לחגוג ולהפגיש אנשים במסגרת בלתי אמצעית, מתחת לבניין, בין הבתים, בחניה המשותפת ובגינה ממול. החלטנו לעשות את האירוע הזה היום, באמצע השבוע, כי יום שישי פחות מתאים לקהילות מסורתיות. התחלנו את הסיפור הזה לפני חודש, וכ־200 מוקדים כבר אימצו את הרעיון, ואני מקווה שבשנים הבאות זה יגדל". 

"לפני חודש אספנו 20 נציגים משכונות שאנו פעילים בהן, העברנו להם הדרכה והצגנו בפניהם את הרעיון. כמו כן, פרסמנו קמפיין בפייסבוק וברשתות חברתיות נוספות שמזמין אנשים להירשם. מי שנרשם קיבל מאיתנו פוסטר, הזמנה וחומרים שאפשר להפיץ בפייסבוק ובוואטסאפ. אחד הדברים היפים בפרויקט הזה הוא הפשטות שבו. המטרה היא שאנשים יכירו את השכנים שלהם, ויקדמו את השיח החיובי בתוך הקהילה שבה הם חיים. בהרבה מקומות אנשים לא מכירים את שכניהם ולא יודעים איזה אושר, עוצמה ויופי יש במקום הכי קרוב לאדם". 
 

בבירת הנגב לקחו את היוזמה הזו צעד אחד קדימה. "אנחנו תכננו הרקדה של הורים וילדים", מספרת כרמלה סבג (57) מבאר שבע, "ביקשנו מהשכנים לרדת למטה, ושכל אחד יביא מה שהוא רוצה. אחד יביא סלט, אחד יביא שתייה, תהיה מוזיקה. המטרה היא ליצור קהילה טובה, שכנות טובה ושאחד יכיר את השני".
 

"היום שכנים לא ממש מכירים זה את זה, אלא ברמה של שלום־שלום, אז למה לא להתחבר יחד כדי שיהיה נעים בשכונה? הרי יש גם ילדים שלומדים באותה כיתה, באותו בית ספר. אני גדלתי בזמנו בשכונה ד' בבאר שבע. כשהייתי ילדה, השכנים היו ביחד, אחד היה מדבר עם השני, הבתים היו פתוחים, אחד נכנס לשני. היינו יושבים בחוץ עם הילדים, כל אישה הייתה מוציאה קפה ועוגה, ואומרת: 'בואו תיקחו, בואו תתכבדו'. זה מאוד חסר היום. לכן אני חושבת שיצירת מפגשים כאלה היא דבר חשוב. היום, עם הבניינים הגבוהים האלה, אין אפילו קשר בין אחד לשני באותו בלוק. לכן מפגשי השכנים הם דבר מאוד חשוב, וזה בכלל לא משנה מה הדת שלך, הלאום או העדה. צריך ליצור קהילה למטרה טובה, חשוב ליצור הרמוניה בשכונות והלוואי שזה יצליח". 
 

 

ד"ר שירה עופר, מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, מצננת קצת את הנוסטלגיה. "קודם כל, חשוב לא לעשות רומנטיזציה לעבר ולשכנות של פעם", היא אומרת. "זה מאוד תלוי איפה את גרה, איפה את נמצאת. בספרות הסוציולוגית, למשל, הייתה בעבר תפיסה שמה שמאפיין את חיי הכפר זה קהילות קטנות ומלוכדות, שכולם מכירים בהן את כולם ויש יחסים טובים עם שכנים; ואילו בעיר הגדולה - שיש בה הרבה אנשים - אין היכרות פנים אל פנים והיחסים בה יותר מנוכרים. כלומר, את יכולה לחיות תקופה מאוד ארוכה בעיר מבלי להכיר את השכנים שלך ולהחליף איתם מילה. מתוך מחקרים שנעשו אנחנו יודעים היום שזה לא בדיוק ככה". 
 

תסבירי, בבקשה.

"מתברר שדווקא בעיר הרבה פעמים מתפתחות קהילות מאוד מגובשות. יש בה יוזמות קהילתיות של השכונה, ילדים משחקים עם ילדי השכנים, וכמובן כל המדיה החברתית היום מאוד תורמת לכך. מצד שני, מתברר שקהילות קטנות הן לא בהכרח מגובשות יותר. אם מסתכלים למשל על מקרי הירי בבתי ספר בארצות הברית, שבהם נערים לקחו נשק ועשו טבח בחבריהם לספסל הלימודים, אז מה שמעניין מבחינה מחקרית הוא העובדה שהם אירעו דווקא בקהילות קטנות, במקומות שבהם כולם מכירים את כולם. במקרים כאלה תמיד עולה השאלה: 'איך לא ידענו שהבן של השכן הוא כזה וכזה, איך לא ראינו שהיו לו מצוקות, שזה הגיע למצב חמור כל כך שהוא יוצא להרוג. כלומר, מה שמעניין הוא שזה מתרחש דווקא בקהילות קטנות שבהן כולם מכירים את כולם. במקומות קטנים, מתברר, יש נטייה גדולה יותר לשמירה על פרטיות ולהסתרת סודות מהשכנים - דבר שפחות מהותי בערים גדולות".
 

"הדבר המרכזי שהשתנה הוא העובדה שהיום אנשים הרבה יותר עסוקים - גם המבוגרים וגם הילדים. יש ריבוי פעילויות וחוגים לילדים, וגם ההורים מקדישים הרבה יותר זמן לעבודה ולפרנסה מאשר בעבר. זה דבר שמשפיע גם על היחסים המשפחתיים וגם על יחסי הקהילה והשכנות. היום לאנשים יש פחות זמן פנוי, הם יותר עסוקים, אבל עדיין, אני לא יכולה להגיד שהיום אנשים כבר לא מבקשים ביצים וחלב מהשכנים. אף מחקר בארץ עדיין לא הוכיח את זה. הבדל נוסף הוא העובדה שכיום הרבה יותר אנשים מתגוררים בבניינים רבי־קומות. במקרים כאלו יש לך המון שכנים. מצד אחד, זה אומר שיש הרבה יותר פוטנציאל. מצד שני, הרבה אנשים נפגשים רק לרגע במעלית. יש המון שינויים שיכולים להשפיע לכאן או לכאן, אבל אין מחקר עדכני שנעשה בנושא זה".

"אני חושבת שדווקא בארץ, להבדיל ממקומות אחרים בעולם, יש הרבה אינטראקציות עם השכנים. אין ספק שאורח החיים משתנה, יש פוטנציאל לפחות קשר עם השכנים כי יש פחות זמן, אבל זה עדיין לא אומר שאין קשרים. אופי הקשר אולי השתנה, אבל בהרבה מקומות, וגם בערים הגדולות יש יחסי שכנות, ועדיין את יכולה לדפוק בדלת של השכן ולבקש כוס סוכר".