ב־2 בפברואר 2013, בשעות הערב, נהג רמי ג'בר, בן 39 מירושלים, ברכבו בכביש 6. בשלב מסוים, כמו מרבית הנהגים, הוא יצא לעקיפה, אבל כשחזר לנתיב הימני הוא לא שם לב למשאית שחנתה בשולי הדרך. למרות שניסה לבלום ברגע האחרון הוא התנגש בה בעוצמה – ונהרג במקום. ג'בר השאיר אחריו ארבעה ילדים, הקטן עדיין לא היה אז בן שנה. אחיו, ואפי ג'בר, היה מהראשונים שהגיעו לזירה. הוא גם זה שנאלץ לזהות את אחיו. "לפי הממצאים של המשטרה, מפירוט השיחות, הסבירו לנו שבמהלך העקיפה הוא כנראה קיבל שיחת טלפון", משחזר האח. "אם הוא לא היה משתמש בטלפון הוא היה נשאר לי בחיים. הייתי ממשיך לשחק איתו כדורגל, לבלות איתו. המשפחה הייתה נשארת מאוחדת. הוא היה ראש המשפחה שלנו. בכלל, הוא היה מוכר ואהוב מאוד בירושלים. היה קבלן ושימש בורר, היה עוזר לכולם. דלת ביתו תמיד הייתה פתוחה לאנשים".
כמה חודשים אחרי מותו של רמי ג'בר הלך גם אביו לעולמו. "הוא הלך מצער", מספר האח. "כשעולים על הכביש צריך לזכור שיש משפחה מאחורינו. חיים שלמים של אנשים. להתעסק בטלפון בזמן נהיגה זה להחזיק אקדח ביד. להתאבד או לרצוח. להיות הקורבן או המבצע".
המילים הקשות והכואבות של ואפי ג'בר אינן מפתיעות. כולנו יודעים על הסכנות שבשימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה. 95% מהציבור חושבים שלקרוא ולכתוב הודעות בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה זו פעולה מסוכנת מאוד, מה שלא מפריע ל־54% להודות שהם עושים זאת, כך עולה מסקר שערכה עמותת אור ירוק באמצעות מכון הסקרים "מאגר מוחות" בדצמבר 2017. מהסקר עולה עוד כי 53% מהנשאלים הודו שהם מדברים בטלפון הנייד במהלך נהיגה ללא דיבורית.
למרות שרוב מוחלט של הציבור מודע לכך שלקרוא ולכתוב הודעות במהלך נהיגה זו פעולה מסוכנת, אחוז הנהגים שהודו כי הם מסמסים במהלך נהיגה גדל ולמעשה יותר מהכפיל את עצמו, ועמד על 54% ב־2017 לעומת 23% ב־2015.
סקר של חברת פורד העולמית שנערך בקרב 7,000 משתמשים צעירים בגילאי 18־24 מצא כי כל נהג רביעי מעלה פוסט או בודק אתרי רשתות חברתיות במהלך הנהיגה. בבריטניה, כל נהג שלישי הודה שהוא צילם סלפי בזמן נהיגה. לפי הסקר של פורד, זמן הצילום הוא 14 שניות וזמן בדיקת רשת חברתית הוא 20 שניות. בזמן הזה, במהירות 96 קמ"ש, מספיק הנהג לעבור מרחק השווה לחמישה מגרשי כדורגל כשהוא איננו מרוכז בכביש.
ההיגיון של "לי זה לא יקרה"
המכשיר הקטן הזה הופך אנשים נורמטיביים, בעלי משפחות, למי שמסכנים מדי יום את עצמם ואת סביבתם. חיים אבדו, ילדים התייתמו, הורים שכלו בנים, משפחות שלמות נהרסו, בגלל הודעת וואטסאפ. בגלל תמונה. בגלל פוש. בגלל שיחה. מדוע אנחנו עושים זאת? מדוע מדי יום מקבלים עשרות אלפי נהגים החלטה הרת גורל, להסיט את המבט מהכביש לנייד, להוריד יד מההגה וליטול את המכשיר.
המשטרה מנסה להילחם בתופעה. המדינה יוצאת בקמפיינים יקרים בניסיון לשכנע את הנהגים להימנע מכך. יזמים, אנשי מקצוע ותעשיות שלמות מקדישים עצמם למציאת פתרונות. מומחים מנסים להבין את המניעים ולשרטט את השניות הקריטיות שבהן מתקבלת ההחלטה הגורלית לעשות שימוש בטלפון הנייד על הכביש. ובכל זאת, בנסיעה הבאה, סביר להניח שגם אתם תעשו זאת. כיצד ניתן למנוע את התאונה הבאה כתוצאה משימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה?
המשטרה מנסה לעשות זאת באמצעות אכיפה. באחד מסופי השבוע האחרונים, רשמה המשטרה מעל 1,000 דוחות לנהגים שעשו שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. הנהגים קיבלו קנס של 1,000 שקלים ושמונה נקודות לחובתם. מדוע אותם נהגים עשו זאת? "יש דמיון בין שימוש בטלפון בנהיגה להתנהגויות סיכון אחרות", מסביר פרופ' גיל לוריא, ראש החוג לשירותי אנוש, אוניברסיטת חיפה.
כמי שבא מתחום הפסיכולוגיה וחוקר את נושא הבטיחות, מתעניין פרופ' לוריא במניעים שלנו להתנהגות: "גם בתחום העבודה אנשים מתים בתאונות אחרי שלא התנהגו לפי הוראות הבטיחות. השאלה למה עושים את זה. בפסיכולוגיה מדברים על הצורך של האדם לשמר את עצמו. לכאורה אנחנו לא צריכים את השוטר בשביל זה. כיצורים רציונליים, אנחנו רוצים לחיות ולא להיפצע. אבל במחקרים מגלים שהמצב בדיוק הפוך. זה לא שאנחנו רוצים לפגוע בעצמנו. זה עצם הרעיון שאנחנו חיים בטווחי זמן אחרים. אנחנו מחפשים לעצמנו חיזוקים בטווח קרוב. אם אני מתנהג בצורה מסוימת ואני מקבל על ההתנהגות הזאת חיזוק ודאי ומיידי, קשה להתחרות בכך פסיכולוגית.
בדוגמה של היסח הדעת, הצורך להיות מחובר גדול מאוד היום. אם אגע בטלפון בזמן נהיגה, אדע מה קורה עם הילד שלי, עם החבר'ה – קיבלתי תגמול חיובי. מנגד, התאונה, שהיא העונש, היא עניין מאוד נדיר. ההסתברות לתאונה היא משהו שלאנשים קשה לחשב. אנחנו חיים במיידי, בוודאי. בנוסף, אנחנו לומדים מהתנסות. זה הרבה יותר חזק ממה שקמפיינים מנסים ללמד אותנו. 'לי זה לא יקרה' הוא משפט שמייצג היטב את ההסבר הפסיכולוגי ללמידה מהתנסות. כבר שנים אני נוהג – ולא קרה כלום. ראיתי את הפרסומת שאומרת: 'אם זה דחוף, מתקשרים', וגם אמרו לי את זה בבית הספר. אבל אני רואה שלי זה עובד, וקשה להתווכח עם למידה מהתנסות. כך אני לומד להתנהג לא בטוח. הצופה אומר, 'רגע, אני הייתי שם ולא קרה כלום'. ברמה מודעת אני אומר שזה לא הגיוני. אבל הפסיכולוגיה הדי אוטומטית הזאת לא לוקחת בחשבון את העובדה שיש סיכונים בדרך. ואז מתרחשת תאונה - אבל זה מאוחר מדי".
פרופ' לוריא ביצע עם שותפיו מחקר, שבו ביקשו החוקרים לבדוק את רמת ההתמכרות של נהגים לטלפונים הניידים. בתחילה ביצעו את המחקר בנהגים צעירים ולאחר מכן באוכלוסיית הנהגים המבוגרים: "היום זה מוגדר כהתמכרות כמו עישון, כמו סמים. השתמשנו באפליקציה שמונה את מספר הפעמים שהייתה נגיעה בטלפון בעת נהיגה. כל נגיעה נשמרת. הממצאים בקרב צעירים ומבוגרים דומים. בממוצע נרשמו שתי נגיעות בדקה. הנתונים מדהימים במיוחד לאור העובדה שמדובר באוכלוסייה שיודעת שהיא משתתפת במחקר ונמדדת. זה כמו שהנרקומן יודע שהסם יהרוג אותו, אבל בכל זאת הוא ייקח את הסם".
כל נהג שלישי צילם סלפי
מדהים להיווכח עד כמה עניין פעוט כל כך כמו סלפי, הודעת טקסט או פוסט חדש, יכולים לשנות את מסלול החיים. יובל היימן, בן 70, נסע לפני ארבע שנים על אופנועו בגבעתיים. להתרשמותו של היימן, מורה לנהיגה במקצועו, הנהג שנסע לפניו ברכב התעסק בטלפון הנייד. "ראיתי את הראש שלו עולה ויורד וידעתי שלא מתפללים במהלך נסיעה", הוא משחזר בציניות. "בשלב מסוים הכביש נפתח לשני נתיבים ויצאתי לנסוע במקביל אליו. הוא הרים את הראש פעם נוספת, ראה ברגע האחרון רכב חונה ושבר הצידה. הרכב שלו פגע בי והעיף אותי".
היימן סבל משברים ונאלץ לעבור שלושה ניתוחים. "אבל המשמעות הלא פחות חשובה של הפציעה היא שזה עוצר לך את החיים באמצע", הוא אומר. "עד אותו רגע רצתי חצאי מרתון ועסקתי המון בפעילות ספורטיבית. פתאום מצאתי את עצמי מרותק למיטה כמה חודשים ואחרי כן הולך עם מגף על הרגל בשביל להחזיק אותה. פיזיותרפיה, בערך שנה הייתי משועבד לפציעה. לרוץ אני לא יכול יותר. מדרגות אני יורד כמו ילד קטן, רגל רגל. חיצונית חזרתי למעגל החיים, אבל לא כמו שחייתי קודם".
הנהג שפגע בו ברח. "אם הייתי יכול הייתי אומר לו, 'אתה איש שפל. הרי לא יצאת מהבית בשביל להרוג אותי. קרה מה שקרה. תעצור. תעזור. ראית אותי שוכב על הכביש ונתת גז'", הוא אומר. "לסמס זה כמו לנסוע שיכור. בשני המקרים אתה לא בכביש. אבל כשאתה שיכור, אתה לפחות רואה את הכביש וכשאתה מסמס זה כמו לנסוע בעיניים קשורות. אם תופסים נהג שיכור שוללים לו את הרישיון. למה לא עושים את זה כשאנשים מסמסים? כולם ממשיכים לסמס".
בעולם כבר מבינים את היקף הבעיה. המועצה האירופית לבטיחות בדרכים (ETSC) הגדירה את היסח הדעת בנהיגה כאחת מארבע הסיבות המרכזיות לפגיעות מתאונות דרכים, לצד נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בשכרות ונסיעה ללא חגירת חגורת בטיחות. כדי לצמצם את מספר הנפגעים החליטו מדינות רבות בעולם להחריף את הענישה ובמקביל גם לעודד פתרונות טכנולוגיים.
ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי הצהירה בנובמבר 2016 כי ממשלתה תילחם בתופעה של שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה, "כפי שפעלנו כדי שנהיגה בשכרות תיחשב למעשה לא קביל", כלשונה. במדינה החריפו את העונשים לנהגים שנתפסו משתמשים בטלפון בזמן נהיגה – ביצוע טסט חוזר לנהגים חדשים, קנסות מוגדלים לנהגים ותיקים ואף שלילת רישיון לחצי שנה.
הרשות הלאומית האמריקאית לבטיחות בדרכים (NHTSA) הפיצה לפני כשנה הנחיות חדשות במטרה לעודד את יצרני הטלפונים הניידים לשלב במכשיר מצב של נהג אוטומטי, בדומה למצב טיסה, במטרה לצמצם את השימוש באפליקציות ומסרונים בזמן נהיגה.
"יש אפליקציות כמו זאת שהשתמשנו בה במחקר שמונה נגיעות בנייד", מוסיף פרופ' לוריא. "ש אפליקציות שמונעות קבלת שיחות. ישנה חומרה שמנטרלת את אזור הנהג במיסוך. בעתיד הדברים האלה יבואו עם המכוניות, בדומה לכריות אוויר".
ומה קורה בישראל? קבוצת "קריאייט", המורכבת מיזמים צעירים מבית הספר התיכון של הכפר הירוק, פיתחה את NO-tify, תושבת חכמה לרכב המשתיקה התראות המתקבלות בזמן נהיגה. כאשר הטלפון מונח על התושבת, ההשתקה מופעלת, ואף התראה לא מתקבלת. כאשר מרחיקים את הטלפון מהתושבת ההשתקה מופסקת, וכל ההתראות חוזרות. הקבוצה זכתה במקום הראשון על חדשנות בתחרות הבינלאומית ליזמים צעירים שהתקיימה בבלגרד.
"עד כה פנו אלינו נציגים מהמשטרה בבקשה לרכישת יחידות מהמוצר וקיבלנו פנייה מארגון נהגי המוניות ונהגי האוטובוס לגבי שיתוף פעולה אפשרי", מספר אריאל רותם, המשנה למנכ"לית החברה. היזמים הצעירים אף הוזמנו לישיבה מיוחדת של ועדת הכלכלה בכנסת, שהתקיימה בתחילת החודש ועסקה במניעת השימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. לצד הנערים והנערות השתתפו בישיבה נציגי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (רלב"ד), נציגי המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים ומשרד האוצר, ארגונים למאבק בתאונות דרכים, ארגוני נהגים ועוד.
בדיון הציעה המשטרה להעלות את הקנס על שימוש בנייד מ־1,000 שקלים כיום ל־1,500 שקלים ולשלול רישיון של נהגים שביצעו את העבירה הזו בפעם השלישית. מנכ"לית הרלב"ד, רחל טבת־ויזל, אמרה כי הרשות תקבע בקרוב תו איכות ופתרונות טכנולוגיים למוצרים שימנעו שימוש בסלולרי בנהיגה, ולאחר מכן תפרסם רשימה של טכנולוגיות שהציבור יוכל לעשות בהן שימוש. יו"ר השדולה לבטיחות בדרכים, ח"כ חמד עמאר, אמר כי "ראש הממשלה צריך לעמוד בראש ועדת שרים לטיפול בקטל בדרכים ורק אז אולי נתחיל לראות דברים זזים".
ומי נעדר מהישיבה, שנערכה לציון יום הבטיחות בדרכים בכנסת ולסיכום החודש הקטלני ביותר בעשור האחרון, עם 43 הרוגים? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ. יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל, מתח ביקורת על ההיעדרות והזכיר כי 17 בני אדם נהרגו בכביש 90 לבדו בשבועיים שלפני הדיון. "מישהו מעלה בדעתו שאם חס וחלילה באוקטובר היה אירוע ביטחוני שבו היו נהרגים 17 אזרחים או חיילים, כל מדינת ישראל לא הייתה עומדת על הרגליים? אבל כשזה מגיע לקטל בדרכים כולם מרחיקים עדות כי זה לא קשור אליהם", אמר.
