"לאחיינים שלי הייתה אמא מדהימה, חשוב שיידעו באופן ודאי מה עלה בגורלה"

"לאחיינים שלי הייתה אמא מדהימה. חשוב שהם יידעו באופן ודאי מה עלה בגורלה, זה מגיע להם. קשה מאוד לחיות עם הספק", אומר יובל לנגזם, אחיה של הדס תפוחי ז"ל, שנהרגה ביום ראשון שעבר בתאונת דרכים בכביש 465, סמוך ליישוב עטרת שבמועצה האזורית מטה בנימין.

בעוד כחודש הייתה אמורה תפוחי - מוזיקאית, נשואה ליונדב ואם לארבעה ילדים בגילים 3 עד 9 - לחגוג יום הולדת 31. היא לא זכתה לכך. לנגזם (46), הוא האח הבכור במשפחה בת שבעה אחים. תפוחי הייתה בת הזקונים. למרות פער הגילים בינה ובין אחיה, היה ביניהם קשר מאוד מיוחד.

נקודה רגישה
אתמול קמה המשפחה מהשבעה. לנגזם, מנהל בית ספר ברחובות, עדיין לא מעכל את מות אחותו. יש לו ספקות לגבי הסיבות שהביאו לתאונת הדרכים שבה מצאה את מותה. "מהמשטרה קיבלנו מידע שמדובר בתאונת דרכים", הוא מספר. "ברגע הראשון לא מתחילים לשאול שאלות. יש בעיקר הלם. אבל ברשתות החברתיות כבר החל במקביל הדיבור שזאת לא הייתה תאונה תמימה. אחרי שהסתיימה ההלוויה והגענו לשבת שבעה בעטרת, לאט־לאט התחילו להגיע כל מיני אינדיקציות המעידות על חשד סביר שהייתה סיבה לתאונה הזאת".

מה נראה חשוד?
"התאונה לא קרתה בתל אביב, אלא במקום מאוד ספציפי. בחודשים האחרונים, בדיוק בנקודה הזאת של התאונה, כל הזמן נזרקות אבנים. אנחנו מכירים את המצב הביטחוני בבנימין. כרגע הוא מאוד רגיש, יש אירועי ירי, חטיפות של רכבים, יידוי אבנים. אנחנו גם יודעים שהדס הייתה מוטרדת מנושא יידוי האבנים. יש לנו התכתבויות שלה עם אחראי הביטחון של היישוב, שבהן היא מבקשת ממנו מידע לגבי זריקת אבנים על הציר. היא גם ביקשה לעשות ביישוב הדמיה של זריקת אבנים על רכבים, כדי שהתושבים יידעו איך להגיב לסיטואציה כזאת ומה נכון לעשות: האם למשל לבלום או לנסוע. במענה לבקשתה היה מתוכנן ממש השבוע אירוע כזה ביישוב, אבל זה כבר מאוחר מדי".

לנגזם מוסיף כי מתוקף עבודתה של הדס כמנהלת פרויקט "מנגנים בבנימין", היא הסתובבה כל הזמן ביישובים, נהגה בכבישים, הכירה אותם היטב והייתה זהירה. "בדקנו בחברת הסלולר את פירוט השיחות שלה וראינו שלא דיברה בטלפון בזמן הנהיגה", הוא מספר. "אנחנו גם יודעים שאחראי הביטחון של היישוב עטרת וחברים נוספים שהגיעו למקום אחרי ההתנגשות הלכו קצת אחורה, לכיוון שהדס הגיעה ממנו עם רכבה, ומצאו סימנים של זריקת אבנים על הכביש. מי שמחפש חיים קלים, יכול לומר שזו הייתה תאונת דרכים, אבל אם אנחנו רוצים לדעת את האמת, צריך להסתכל על זה בהקשר הרחב יותר".

מה בעצם אתם מבקשים?
"אנחנו אומרים שלאור הממצאים, יש יותר מחשד סביר שזריקת אבנים גרמה להדס לסטות. צריכה להיות סיבה טובה לכך שהיא סטתה, וזה מה שתמוה. מטריד אותנו שהמשטרה בכלל לא מסתכלת בכיוון. מבחינתם זו תאונת דרכים. מהמשטרה לצערי אנחנו כבר לא מצפים לישועה. התגובות שלהם מראות על חוסר רצינות. הם אמרו שלא התקבל דיווח על זריקת אבנים. אבל אם זרקו אבנים על הדס, מי בדיוק היה צריך להודיע? הם גם כותבים שלא נמצאו אבנים על הכביש במקום התאונה. אבל ברור שהאבנים צריכות להיות לפני מקום התאונה ולא באותו מקום, ואכן היו שם אבנים. גם הרכב של הדס, למשל, עדיין לא נבדק. אולי יש בו פגיעות של אבנים?".

לנגזם מבקש את הסיוע של הצבא ושב"כ בחקירת התאונה. "יש כאן אירוע שיכול להיות חבלני וצריך לחקור אותו ברצינות", הוא אומר. "גם אם לא יודעים ספציפית שמישהו זרק אבנים, הרי ברור לכולם שעושים את זה באזור. תטפלו בזה לפני שעוד אנשים ייפגעו. בעקבות הצפת הנושא, מח"ט הגזרה כבר הגיע לפגוש את המשפחה בעטרת. אנחנו מאוד מכבדים אותו, אבל למרות כל הפעילות של צה"ל, עדיין לא מפסיקים לזרוק שם אבנים. זריקת האבנים מתבצעת מהכפר אום צפא. זה לא איזה כפר ענק, לא צריך לכבוש את רמאללה, זה כפר קטן עם פחות מ־100 משפחות. בכל מקרה, צריך להיכנס לכפר הזה ולמצוא את מי שזורק שם אבנים".

אשת המוזיקה
תפוחי גדלה בפתח תקווה. היא התחילה ללמוד כינור בכיתה ב', ומוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייה. בתיכון למדה באולפנת "דרכי נועם" בעיר. בלוויה ספד לה מי שהיה ראש האולפנה, הרב יוסף יעקבי. "13 שנה אחרי שהדס סיימה ללמוד אצלו, הרב יעקבי דיבר עליה, וזה מראה על החותם שהשאירה", אומר לנגזם. "הרב ידע לתאר אותה בצורה מאוד מדויקת. בין השאר סיפר שבגיל ההתבגרות תמיד יש עימותים, כעסים, מריבות עם חברות - אבל בכל השנים שהדס למדה באולפנה הוא אף פעם לא ראה אותה כועסת. היא תמיד הייתה עם חיוך, הייתה נעימה. בכל פעם כאשר נכנסה לחדר הייתה הרגשה של שבת, מעין אור כזה".

בסיום האולפנה תפוחי פנתה לשירות לאומי ובמקביל המשיכה לעסוק באהבתה הגדולה: מוזיקה. היא למדה במכללת ירושלים תואר ראשון במוזיקה, ובמקביל למדה לימודים תורניים במדרשת אוריה בגבעת שמואל. השלב הבא היה לימודי תואר שני במוזיקה באוניברסיטת בר אילן.

את בעלה הכירה בפתח תקווה באמצעות חברים משותפים. לפני כחמש שנים, אחרי שהשתחרר משירות קבע, עברו בני הזוג לעטרת. "הדס לא הייתה אחת כזאת שמתלוננת וחרדה, תמיד הייתה עם חיוך ומסירות", מספר לנגזם. "הם הגיעו לעטרת ממניעים אידיאולוגיים. יונדב סיפר לי שתמיד היה להם חלום לגור במקומות כאלה, והם אכן הצליחו להגשים אותו. הדס ניהלה במסגרת עבודתה פרויקט ענק עם מאות תלמידים וצוות גדול מאוד של מורים. בנוסף, היא לימדה מוזיקה בקונסרבטוריון במודיעין. הדס הובילה את הפרויקט בצורה מאוד מוצלחת. המורים שעבדו איתה אמרו שלא הייתה בוסית שמשתלטת, תמיד הייתה מאוד עדינה. גם כשהייתה לה ביקורת, תמיד עשתה זאת עם חיוך, באופן שיתקבל בהבנה. כולם קלטו את האופי המיוחד של הדס, ובדיוק עכשיו בני נוער בעטרת הדפיסו בלונים שכתוב עליהם: 'אנחנו ממשיכים את החיוך של הדס'".

תוכל לתאר את הרגע שבו התבשרת על התאונה?
"כאמור, יש חלקים בפאזל שעדיין אנחנו לא יודעים. מה שברור הוא שהדס נסעה בצהריים בחזרה הביתה מכיוון היישוב נווה צוף. בערך חצי קילומטר מהכניסה לעטרת הייתה התנגשות בין רכבה לבין משאית. כדי שתהיה התנגשות, מישהו צריך לסטות מהנתיב שלו. אבל אנחנו לא יודעים בדיוק מי סטה: היא, המשאית או שניהם. עדיין לא קיבלנו את התשובות מהמשטרה. היא נפגעה מאוד קשה וככל הנראה נהרגה במקום. לקח הרבה זמן עד שהצליחו לחלץ אותה מהרכב, וגם אם היה סיכוי להציל אותה - זה כבר לא התאפשר. קצין הנפגעים של המשטרה קיבל את הטלפון שלי מבעלה של הדס, והוא זה שהתקשר אלי. הייתי באמצע פגישה בדיוק, לא הכרתי את המספר ולא יכולתי לענות. אחר כך ראיתי הודעה שזה מהמשטרה ושמבקשים שאתקשר דחוף".

מה דמיינת לעצמך ברגע הזה?
"הייתי בטוח שחניתי במקום אסור. לא ציפיתי לכאלה דברים, והדס גם לא התחברה לי עם מוות. התקשרתי בחזרה למספר שהשאירו והקצין אמר לי בלי יותר מדי הקדמות שהייתה תאונה קשה ו'הדס אחותך נהרגה'. נגמר לי האוויר תוך שנייה".

איך מרגישה המשפחה בימים אלה?
"גם אני כאדם מבוגר לא מעכל עדיין את המשמעות של הטרגדיה. קל וחומר, בעלה של הדס והילדים. הילדים יודעים, דיברו איתם, וכל אחד קולט את זה לפי גילו. אני מניח שזה תהליך ארוך. הילדים מחייכים, מדברים, משחקים, ובמקביל גם אומרים עליה קדיש. הם גם אומרים שאמא מתה, שזה עצוב והיא לא תחזור. זה תיק לכל החיים".

תגובת המשטרה

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען ולפרסומים המנסים ליצור מציאות שאינה עולה עם ממצאי החקירה בשלב זה, הרי שעם הגעת כוחות המשטרה ובוחני התנועה למקום התאונה לא נמצאו ממצאים המעידים על זריקות אבנים לעבר הרכב. בנוסף, לא התקבל כל דיווח במשטרת ישראל על זריקת אבנים קודם לכן בציר התנועה שבו התרחשה התאונה.

"האירוע דווח לתקשורת בהתאם לעובדות הידועות ולא להשערות שטרם אומתו. החקירה מתנהלת בימים אלו ומטבע הדברים לא נפרט אודות חקירות מתנהלות. עם זאת, נציין כי במסגרת חקירת התאונה ונסיבותיה על ידי בוחני התנועה נבדקים כלל הכיוונים, כמו גם החשד כי נזרקו אבנים לעבר הרכב, הכל במטרה להגיע לחקר האמת".