דיווח מיוחד: יותר ויותר רופאים מעזה עוזבים את המצוקה לטובת חו"ל

בעזה טוענים כי המשבר הרפואי נוצר בין היתר בשל הסגר הישראלי על הרצועה מאז ניצח חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב־2006. גם השסע הפנים־הפלסטיני שבין רמאללה, הנשלטת בידי אבו מאזן, לבין עזה, תורם את חלקו למצב הקשה. על רקע המהומות על הגדר בחודשים האחרונים במהלך העימותים עם צה"ל, נראה כי האובדן המקצועי הזה קריטי במיוחד. 

במהלך חודש מאי בשנה שעברה, לדוגמה, עזבו יותר מ־50 רופאים מומחים את עזה, כל אחד מסיבותיו שלו, כך לפי משרד הבריאות המקומי. עם העוזבים נמנים מומחים בכירורגיית לב, רפואת ילדים, אורתופדיה, רפואת חירום, הרדמה ואנדוסקופיה. 

אף על פי שסיבות שונות מניעות כל אחד מהם, הרופאים מבהירים כי הגורם העיקרית לעזיבה הוא המשכורות הנמוכות: הרופאים המועסקים על ידי ממשלת חמאס מקבלים רק 40% משכרם, אחת ל־50 יום, והרופאים שמועסקים בידי הרשות הפלסטינית זוכים ל־50%. משכורות הרופאים שמעסיקה הרשות קוצצו בהדרגה ל־50% מגובהן המקורי, כחלק מהסנקציות שנקט אבו מאזן נגד העובדים העזתים של הרשות במטרה ללחוץ על חמאס להעביר את הרצועה לידיו.

ד"ר פאדי דאוד (42), שהיגר מעזה לטורקיה, מדבר על הסיבות שגרמו לו לעזוב את הרצועה עם כרטיס טיסה לכיוון אחד: “משכורות הרופאים בעזה הן נמוכות ביותר, בפרט בהשוואה למשכורות הרופאים במדינות שמסביב. הן מספיקות רק לצרכים הבסיסיים ביותר – לאוכל. כתוצאה מכך לא יכולתי להרשות לעצמי חיים נורמליים. יש התחייבויות כלכליות כבדות: בתי ספר, שכר דירה ונסיעות. הכנסתי רק 1,000 שקלים, שאינם מספיקים למשפחה בת ארבע נפשות. החלטתי לעזוב את הרצועה בחיפוש אחרי עבודה טובה עם משכורת טובה. לילדים שלי מגיעים חיים טובים יותר ועתיד טוב יותר". 

כעובד הרשות הפלסטינית משכורתו עמדה על 2,000 שקלים, אולם כאמור בשל הסנקציות שהוטלו על המשכורות, הוא השׂתכר רק חצי מסכום זה. כיום ד"ר דאוד עובד כגינקולוג בבית חולים טורקי באיסטנבול.

אין מיטות פנויות

לפי סטטיסטיקות של משרד הבריאות של עזה, ברצועה על כל 1,000 תושבים יש רופא אחד. בבתי החולים בעזה יש כ־2,000 מיטות בלבד, בעוד שבפועל נחוצות כ־3,000. ברחבי הרצועה יש 12 בתי חולים ו־1,500 רופאים, ובהם 700 שמועסקים בידי הרשות הפלסטינית. מדי יום בתי החולים מקבלים 3,500 מטופלים במחלקות המיון ורפואת החירום.

האורתופד המנתח ד"ר ראמי זענין (50), שעזב לגרמניה, מספר על חוויותיו המקצועיות בעזה שהובילו אותו להחלטה לעזוב: “כשהתחוללה ההפיכה האלימה בעזה ב־2007, עבדתי כמנהל מחלקה אורתופדית. אנחנו, הרופאים שהועסקו בידי השלטונות ברמאללה, קיבלנו הוראה להישאר בבית ולא להגיע לעבודה בבתי החולים. אני סירבתי לציית והמשכתי בעבודתי, כי אנשי הרצועה היו זקוקים למומחים בתחומי. בעקבות זה, הרשות הפלסטינית הפסיקה לשלם את המשכורת שלי, ולכן הצטרפתי כשכיר לצוותים הרפואיים של חמאס".

הדברים התנהלו כשורה עבור ד"ר זענין, עד שהחליט להכשיר כמה רופאים בבית החולים שיפא שבמרכז עזה, כדי שלא יהיה צורך לשלוח את החולים למדינות אחרות לקבלת טיפול רפואי הולם. “לא תיארתי לעצמי שיש מאפיה שמנהלת את ועדת שירותי הבריאות בחו"ל, שמחליטה מי יזכה לצאת לטיפול רפואי ומי לא, וגיליתי שיותר מגוף אחד תומך בהתנהלות הזו", הוא מתלונן.

כפי שמציין ד"ר זענין, לאחר שחמאס ביצע את ההפיכה העקובה מדם, הרשות הפלסטינית דרשה מעובדיה שלא ימשיכו בעבודתם עבור חמאס. בעקבות זאת בתי החולים ברצועה סבלו ממחסור חריף בכוח אדם. כדי לפתור את הבעיה, נאלץ חמאס לשכור כ־40 אלף עובדים בענפים הרפואיים השונים. 

לטענת ד"ר זענין, “אם ועדת שירותי הבריאות בחו"ל תפסיק לפעול, זה יהיה סיוט לרופאים הפחות טובים".

לא זאת בלבד שוועדת שירותי הבריאות בחו"ל מכסה על הרופאים הפחות יעילים, היא גם טובה לעסקים – רופא מומחה יקבל 400 דולר, באופן בלתי חוקי, בתמורה לחתימתו על הפניה רפואית לשירות רפואי בחו"ל.

לטענת רופאים שנטשו את הרצועה, הטיפול הרפואי בעזה נגוע באפליה. “כרופאים, סבלנו ממחסור בציוד חיוני לביצוע הניתוחים", מספר ד"ר בהא א־שאנתי (55), שעבד כמנתח עיניים, וכיום מרצה באוקראינה. “ביקשתי שוב ושוב שיעמידו את הציוד לרשותנו, אבל ללא הועיל. שלושה חודשים מאוחר יותר התקבל בבית החולים מקרה רפואי דחוף. המטופל - בנו של בכיר חמאס - היה פצוע אנוש, עם פגיעה בעינו. סירבתי לבצע את הניתוח מכיוון ששום ציוד רפואי לא היה זמין. בעקבות זאת הקימה הנהלת בית החולים ועדת חקירה והושעיתי לארבעה ימים כצעד ענישתי. אני לא רובוט שמציית לפקודות באופן עיוור. בית החולים דואג לאספקת הציוד רק במקרים מסוימים. אין שוויון בין המטופלים. לכן החלטתי להתפטר ולעזוב את הרצועה כדי למצוא עבודה טובה יותר".

ד"ר חוסיין חאמיס (35), מומחה בכירורגיה כללית ולפרוסקופית, העתיק באחרונה את מקום מגוריו לגרמניה. “עברתי מעזה כי לא נשאר לי שם שום דבר", הוא אומר בהשלמה. "אין טעם להישאר במקום שבו אין אף תפקיד בשבילך. רופאים גם מותקפים בידי מטופלים ומשפחותיהם משום שהם המעגל הפגיע ביותר במערך הטיפולי. תושבי עזה מתנהלים בברבריות כלפי הרופאים".

יש אפשרות שתשוב לרצועה?

"אפשרות כזו לא עומדת כרגע על הפרק. גם אם יש סיכוי שאחזור לעזה, זה לא יהיה בעתיד הקרוב".

התופעה שמתאר ד"ר חאמיס - תקיפת אנשי צוות רפואי - אכן הפכה נפוצה בבתי חולים ברצועה. לאחרונה, למשל, הותקף רופא אף־אוזן־גרון בידי קרוב של מטופל, לאחר שסירב לבדוק אותו בהיעדר מסמכים מתאימים. 

בכירים במשרד הבריאות של עזה מגדירים את תופעת נטישת הרופאים כ"מדאיגה", משום שהרצועה זקוקה נואשות לצוותי הרפואה, בפרט אחרי שנים של אבטלה. “להערכתי 90% מהרופאים ברצועה שוקלים הגירה. הם לא יכולים להרשות לעצמם את הצרכים הבסיסיים הנחוצים להישרדות", מזהיר בכיר במשרד הבריאות העזתי. "אם דברים לא ישתנו בנוגע למחסור בצוותים הרפואיים, למשכורות הנמוכות וללחץ האדיר שמופעל על בתי החולים, סקטור הבריאות הממשלתי של הרצועה עלול לקרוס בכל רגע".