בהתחלה חברות מסחריות לא ספרו אותי. אמרו: 'מי את?'. אחר כך הן הבינו שאני כאב ראש שלא הולך להיעלם והתחילו להחזיר כספים לקשישים", מספרת מירב כהן (35), מובילת מטה המאבק בעוקץ הקשישים, שאספה מאות מתנדבים במטרה להשיב לאנשים מבוגרים שנעקצו בשיחות טלמרקטינג את כספם ואת כבודם האבוד.



"כשהייתי חברת מועצת העיר ירושלים, וגם כשניהלתי את ארגון אמון הציבור, עסקתי במקרים פרטיים של אנשים שפנו אלי בתחומים שונים", היא מספרת. "ואז באיזשהו שלב התחלתי לקבל פניות הזויות, לא נתפסות בחומרה שלהן, מאנשים מבוגרים. המקרה הראשון היה של גברת שהבן שלה פנה אלי. הוא סיפר שאמו חטפה אירוע מוחי, ותוך כדי שהייה בבית חולים שיתפה את בני משפחתה בכך שבשנים האחרונות היא נמצאת תחת לחץ מטורף שחברות מסחריות מפעילות עליה. למעשה לאורך הזמן הם רוקנו את כל חשבון הבנק שלה. האישה הזאת היא פנסיונרית של מכון ויצמן, עבדה כל החיים, חסכה גרוש לגרוש והגיעה למצב שבו אין לה כסף למונית לפגוש את הנכדים. היא נכנסה למועקה, דברים יצאו משליטה. היא התביישה לספר זאת לבני משפחתה והתמודדה עם כל הבושה לבד".



איך פועלים במקרה כזה?


"הדבר הראשון שעשיתי היה כמובן לפנות למשטרה, לחברות כרטיסי האשראי וגם לרשות לסחר הוגן. לא החזירו לה שקל, ואז התחלנו לפנות לתקשורת. ברגע שזה עלה בתקשורת, התחלנו לקבל מאות פניות נוספות על דפוס פעולה זהה. השנה המאבק שלנו בעוקץ הקשישים תפס תאוצה. יש בישראל חברות שסוחרות במאגרי מידע לא חוקיים, הכוללים מידע אישי על אנשים מבוגרים, כולל מספרי תעודות זהות. המידע הזה מסמן מי הטרף הקל, ואז בונים סיפור כיסוי. נציגים מתקשרים לקשישים, אומרים למשל: 'את פנסיונרית של משרד החינוך, מגיעה לך מתנה, רק תני את כרטיס האשראי'. בן אדם מבוגר, הרבה פעמים בודד, נותן את המספר, ומאותו רגע פשוט הלך עליו. הוא יתחיל לקבל הביתה מלא מוצרים שלא ביקש תוך חיוב של אלפי שקלים. במינימום מתלבשות על אותו זקן 13 חברות מסחריות, והמספר יכול להגיע עד 40 חברות. הן מעבירות פרטים מאחת לשנייה".



זו הונאה נבזית במיוחד.


"זה עורר בי זעם שאני לא יכולה לתאר. אני אפילו לא יכולה להסביר לך באיזה מצב נפשי הקשישים האלה נמצאים. לא פעם הם אמרו לי שהם רוצים למות. הם מתחננים שיפסיקו להתקשר אליהם, וכבר אומרים: 'כפרה על הכסף, רק שיעזבו אותי'".



כהן החלה, כאמור, לטפל במקרים שהגיעו אליה. המטרה שלה הייתה לאתר את החברות המסחריות הללו ולנסות להחזיר את הכסף לקשישים.


"הצלחתי להגיע למשרדים של החברות, להגיש תלונות במשטרה, לעשות שיימינג ברשתות החברתיות", היא מספרת. "בעלי החברות לא האמינו שזה קורה להם. הם לא חשבו שיהיה מישהו שיגן על הקשישים. יותר מעשור הם חוגגים להם על הצורה. בעקבות הפעילות, חלק מאותן חברות כבר קרסו, ומחלק הצלחנו להוציא כסף. החזרנו כבר מיליוני שקלים לאנשים. החזרת לאדם מבוגר 100 אלף שקל מתוך 300 אלף שלקחו ממנו, שינית את עולמו. זה גם להחזיר לו את האמון בעצמו. הזקנים הללו חווים משבר מאוד קשה".



תחילה כהן פעלה לבד, וכיום כבר יש סביבה מטה מתנדבים של 600 אנשים, ובהם חוקרים פרטיים, עורכי דין, עובדים סוציאליים ומתורגמנים. "מול כל חלאות האדם שעושים את הדברים האלה, יש גם את הפנים המאוד יפות של החברה שלנו", היא אומרת.



כהן, הניצבת במקום ה־17 ברשימת כחול לבן בבחירות לכנסת הקרובה, מסבירה שבין היתר הבעיה היא היעדר אכיפה. "החברות הללו הרי עוברות על אינספור חוקים, כמו למשל סחר במאגרי מידע", היא אומרת, "וגם גונבות. אומרים לקשיש: 'אתה רוצה שנפסיק להציק לך? תן לנו במזומן 5,000 שקלים'. הרבה פעמים תיקים כאלה נסגרים במשטרה מחוסר עניין לציבור".



מהו הסיפוק שלך מהפעילות הזו?


"זו זכות מאוד גדולה לסייע לאנשים שחלק גדול מהם חסר ישע במצבים כאלה. אלה אנשים שנמצאים בקושי נפשי וכלכלי אדיר. כל אחד מהמתנדבים מרגיש תחושה טובה ברגע שמצליחים לפתור למישהו את הבעיה. זו תחושת סיפוק אדירה להציל את הקשישים מהנוכלים האלה. אני שואפת להכניס את כל הקומנדו הזה לכנסת ישראל. כלומר, ליצור מצב שבו יהיו לנו כלי עבודה יותר חזקים, ליזום מהלכים שיגנו על האוכלוסייה המבוגרת. הרבה פעמים למשל הם נופלים גם מול חברות הסלולר והביטוח. המטרה היא לייצר כוח הרתעה מול שלל חברות שמנצלות אנשים מבוגרים, וגם שתהיה לנו יותר בקרה על כך".