שלמור: "מה המשטרה הטיחה בלקוח שלך? מה גרם להם לעצור אותו? מה היה להם ביד?".
שי: "האמת היא כי המשטרה עצרה ללא סיבה שצריכה להיות במדינת ישראל בימים האלו למעצר. יש דברים שהיו צריכים להתברר. יש דברים שהיו צריכים להיחקר. לעצור לא היה צריך. החשדות - חשד סביר, היה קלוש קלוש. הם עצרו אדם חף מפשע. זה לא אני כעורך דין שהוא סנגור מוכשר. המשטרה עצרה אדם חף מפשע".
שלמור: "עו"ד גיא מימון, יכול להיות שהמשטרה עצרה חשוד רק כדי לרצות את הציבור?".
גיא: "אני לא חושב שהמשטרה פועלת כדי לרצות. אם נקודת המוצא היא שהמשטרה מתחילה לחשוב בצורה כזו אז המצב הוא באמת גרוע. אני חושב שהמשטרה חיפשה כיווני חקירה בעיקר אחרי שהחשוד ברצח שוחרר או שהוא נחשד ברצח על רקע לאומני. חיפשו כיווני חקירה, עלו דברים מהחקירה שאנחנו לא יכולים להתייחס אליהם".
טגניה: "אז מה קורה במקרה של הלקוחה שלך?".
גיא: "לגביה, היא הייתה קשורה בקשירת קשר לפשע הזה. החשדות היו מופרכים מהייסוד. אנחנו, במהלך כל הדיונים, ניסינו לדלות מהמשטרה פרטים שיכולים לסבר את האוזן לגבי הטחות כ"כ חמורות כלפי אנשים נורמטיביים לחלוטין. אנשים תמימים ושגרתיים לחלוטין שהעולם שלהם הוא רחוק מזה כמזרח ומערב, ולא כ"כ קיבלנו תשובות".
טגניה: "אם הלקוחות שלכם נקיים וחפים מפשע וסתם המשטרה עצרה אותם - למה אתם לא מבקשים שיסירו את השם? כי הרי חרושת השמועות... כולם יודעים - חוץ מעיתונאים שאסור להגיד מי הם, כל ירושלים יודעת במי מדובר".
שי: "יבוא היום שנסביר. צו איסור הפרסום יום אחד, בקרוב, יוסר".
שלמור: "אנחנו רוצים לעבור לשושנה נוטריקה, אחותו של יהודה כדורי. אנחנו משתתפים בצערך, שאני מניח שהוא כבד מאוד".
שושנה: "כבד מאוד. גם כשלא יודעים עדיין מי זה ואין כיוון. זה עוד יותר קשה".
שלמור: "אני רוצה לפנות אל תחושת הבטן שלך. כמי שהכירה את בני הזוג כדורי הטובים - יש לך ניחוש, תחושת בטן, של מי היה יכול לעשות את זה?".
שושנה: "לא, אין לי מושג, אבל בטוח לא את מי שעצרו. הם מכירים אותם מילדות. שניהם רבנים. בכלל לא... הוא היה מחובר לאימא שלו בחבל הטבור ובכלל לא. אחי תמך בהם, נתן להם, אנשים עבדו איתו במשרד ובראיית חשבון. אין סיכוי. הוא פרנס אותם הוא הכל...".
טגניה: "בלי לציין שמות, הלכו לעצור את קרוב המשפחה ואשתו, בין היתר, בחקירה סמויה. היו במשרד רואי חשבון ושם אספו ממצאים שהובילו אותם לכך. ייתכן מאוד שהמניע לרצח הוא כלכלי כספי".
שושנה: "זה עוד יותר כואב הלב, כי זה לא יכול להיות. אחי תמך בהם לכל אורך הדרך".
שלמור: "יהודה אחיך סיפר לך בימים שקדמו למותו על איזשהו ויכוח שהיה לו עם מישהו? כעסים? מישהו מהמשפחה או מישהו שעבד בבית?".
שושנה: "לא, בשום אופן לא. אחי היה איש נתינה וממש נתן מכל הלב ועזר לכולם מסביבו. כולם הכירו אותו. אין סיכוי".
טגניה: "אני רוצה ללכת איתך בהתחלה שהחשד זה רצח בהתאבדות. ייתכן מאוד. בסוף עצרו בן מיעוט, חשבו שזה על רקע לאומני ושחררו. עצרו קרובי משפחה ואשתו - הכי קרוב שיכול להיות ושחררו אותו. האם יכול להיות שיש פה רצח והתאבדות?".
שושנה: "לא. אחי היה דתי ומאמין. אני לא מאמינה שהוא בכיוון של רצח והתאבדות".
שלמור: "מה את כן מאמינה? הרי ישבתם שבעה ואני לא יכול לתאר לעצמי שיושבים - ולא רק יש כאב של אובדן, אלא יש גם את סימן השאלה המהדהד הזה באמצע הסלון".
שושנה: "קשה להאמין. אני יותר מאמינה בלאומני. נוטה לשם. זה אזור בעייתי. כל השכונה הזאת זה אזור בעייתי. אזור שמיועד לפורענות".
טגניה: "את זוכרת את הרצח של אופירה חיים מאזור השרון, שבעלה רצח אותה וקבר אותה בכניסה לבית? במשך 3 שבועות כל המדינה חיפשה, אחרי שבסוף זה היה בעלה שרצח אותה. גם במקרה שלה כל קרובי המשפחה אמרו שזה לאומני כי אין מצב שמישהו מהמשפחה עשה את זה. אם בסופו של דבר תגלי שזה מישהו מקרובי המשפחה שעשו את זה?".
שושנה: "לא אאמין. גם אם יתנו לי הוכחה בשום אופן לא אאמין, אין סיכוי".
שלמור: "מילה אחת על המסתורין הזה שנולד פתאום במשפחה שלכם סביב העניין הזה - עד כמה זה מקשה לעכל את האירוע הקשה זה שלא יודעים מי זה? זה משהו שלא נותן מנוח?".
שושנה: "זה קשה מאוד כי אתה יוצא לרחוב וכולם חושבים שאתה יודע מעבר. איך המשטרה לא מעדכנת אתכם? איך זה ואיך ההוא. אבל זה נכון - המשטרה לא מעדכנת. הכל חסוי גם כלפינו".