כבר שנים שאני עוקבת אחרי פרשת רצח תאיר ראדה. הרצח המזוויע של נערה בת 13 וחצי שהתרחש בין כותלי בית הספר "נופי גולן" בקצרין ב-6 בדצמבר 2006 באמצע היום, הדיר שינה מעיניהם של רבים, ועדיין מדיר, לאור ההתפתחויות בפרשה שצצות כפטריות אחרי הגשם, ולאור חשיפתם של הליקויים, הכשלים והמחדלים שאירעו בחקירת המשטרה ובהתנהלות הפרקליטות בכל הנוגע למי שהורשע ברצח ומרצה מאסר עולם בגינו - רומן זדורוב.
משכך, שמחתי לשמוע שאילנה ראדה, אמה של תאיר ז"ל, החלה בסדרת הרצאות במסגרתה חברה לפרופילאית הפלילית והמומחית לשפת גוף - מעיין בשן. את הרצאת ההדגמה (פיילוט) בחרו השתיים לקיים ביישוב הקהילתי בת-חפר שבשרון, שם גדלה בשן.
אל מול אולם מלא יוצאות השתיים למסע מרתק שנע בין העבר להווה, ומנסות לנתח את כל ההיבטים שמאחורי אותו יום גורלי, באמצעות חשיפת פרטים שטרם נחשפו וניתוחי שפת גוף של המעורבים.
לאחר הקדמה קצרה של בשן, עולה ראדה לבמה, נעמדת לפני המסך ממנו נשקפת תמונתה של תאיר, ומגוללת את אירועי אותו יום ארור. ראדה מספרת כיצד כבר בשעות הצהריים, עת התקרבה לביתה וציפתה למצוא שם את תאיר, הייתה לה הרגשה לא טובה. מאוחר יותר תספר גם, שערב לפני, בזמן שחלפה על חדרה של בתה, הוא היה חשוך מתמיד, מעין רמז לחושך שייפול על ביתה ביום שלמחרת.
לאחר מכן בשן תופסת פיקוד ומובילה את ההרצאה, תוך הפגנת בקיאות מרשימה ביותר בחומרי החקירה, הכרעות הדין וההתפתחויות האחרונות בפרשה. שנה וחצי נברה בחומרים, בסרטונים, בפסקי דין, ולא מצאה מנוח. על כן החליטה כי היא חייבת לשתף את הציבור בטיוחים והמחדלים שהתרחשו ומוסיפים להתרחש, בכל הקשור לתיק הרצח שמסעיר את המדינה.
ראשית מתייחסת בשן לעובדה שמשטרת ישראל מיהרה לקיים מסיבת עיתונאים במהלכה הכריזה כי זדורוב, החשוד ברצח, הודה שביצע את המיוחס לו, ומכאן שאין ספק והוא הרוצח, וזאת למרות שבזמן ההודעה זדורוב עדיין לא סיים את שחזור המעשה. במהלך ההרצאה אמרה ראדה, כי הפרט הזה נראה לה מוזר ועורר אצלה תהיות כבר בהתחלה.
בהמשך דובר על כך שלהב הסכין מעולם לא נמצא, אך המשטרה, שכנראה היה לה "נוח" עם העובדה שרק ידית הסכין נמצאה (ללא סימני דם עליה), לא טרחה לחפש באמצעות גלאי מתכות את חלקו החשוב של כלי הרצח.
פרט נוסף שהצליח להדהים, קשור לחומרים שנמצאו במחשבו האישי של זדורוב. המשטרה טרחה לפרסם בזמנו כי בחיפוש שערכה במחשב נמצאו תמונות של קטינות מאתרי פורנו. מה שלא פורסם, ונחשף במסגרת ההרצאה, הוא כי את התמונות שבמחשב שמר האיש ממנו רכש רומן את המחשב מספר חודשים לפני הרצח, וזאת ניתן לדעת לפי התאריכים בהם נשמרו בתיקיות.
לאחר מכן עברו בשן וראדה לסרטוני החקירות של זדורוב. רבות דובר על הסרטונים הללו, ורק עליהם אפשר להעביר הרצאה שלמה. בשן, מומחית לשפת גוף מאוניברסיטת אריאל, בחרה להתמקד בשפת הגוף של זדורוב.
בסרטון ניתן לראות כי כשזדורוב מכחיש שהוא מעורב ברצח הוא לא מעפעף, מישיר מבט לעבר החוקר, רוכן קדימה ולא נרתע. כל אלה עשויים להצביע, לטענת בשן, על כך שהוא דובר אמת כאשר נשאל האם רצח את תאיר וענה בשלילה.
החוקר אומר לזדורוב כי מצאו דם שלו על כלי העבודה בהם השתמש בתור רצף בבית הספר, וכי בדיקת הפוליגרף שעבר הצביעה על כך שהוא אינו דובר אמת. שתי הטענות כמובן, אינן נכונות.
לאחר מכן זדורוב, מעורער, מותש ועייף לאחר שעות רבות של חקירה, הודה בפני החוקר כי "נתן לראדה מכה". כשאמר זאת, השפיל מבטו, מה שבדרך כלל, על פי ניתוח שפת גוף - מצביע על שקר. כשנשאל איך עשה זאת, ענה: "לא יודע, לא עשיתי את זה", ולמעשה חזר בו מהודאתו.
עוד דובר, על כך שלפי העדויות ומחיבור של כל הפרטים קבעו החוקרים כי שעת הרצח הייתה 13:30, מאחר וזו השעה, כפי שנשמע אחד מהם אומר בסרטון, שאם תיבחר, "אז הכל יסתדר יפה". פרט נוסף שמעורר סימני שאלה, הוא כיצד שעת הרצח - 13:30, מסתדרת עם העובדה שזדורוב קיים שיחה עם מעסיקו ב-13:23 ואחריה קיבל שני שקי דבק גדולים וכבדים אותם נשא על פי עדויות בשביל הארוך המוביל לבית הספר, ועדיין הספיק לבצע רצח אכזרי ב-13:30.
כאשר ההרצאה עוברת לעסוק בזירת הרצח עצמה, קשה שלא לחוש אי נוחות וצמרמורת, במיוחד לאור העובדה שאילנה נמצאת על הבמה, לצד התמונות המזעזעות מתא השירותים. איזו אישה מרגשת ומדהימה. כמה כוח, כמה תעצומות נפש, כל כך מעוררת השראה. היא הייתה יכולה לשבת בבית, להתאבל, גם על תאיר, גם על שמואל בעלה ז"ל, אך היא בוחרת להילחם, ולמרות שהיא מאוד נזהרת ולא יוצאת בהצהרה כי זדורוב אינו הרוצח במהלך ההרצאה, או מאשימה אחרים בביצוע הרצח, חשוב לה, לדבריה, וגם לבשן, לחשוף בפני כמה שיותר אנשים את מחדלי המשטרה ואת הטיוחים שנעשו, כדי שזה לא יקרה לעוד אנשים, וזו בעצם מטרתה המרכזית של ההרצאה, לדבריהן.
ראדה מדברת בשלווה. יש לה טון דיבור נעים ורך, שנשאר כזה אפילו בזמן שהיא תספר על הרגע המצמרר בו הודיע לה בעלה שבת הזקונים שלהם נמצאה ללא רוח חיים. אולי זה הזמן שעבר, אולי זו העובדה שהיא מרצה על הנושא כבר תקופה, אולי אלה הכדורים שסיפרה שהיא נוטלת בקביעות או הטיפול הפסיכולוגי שהיא מקבלת, כפי שחשפה בהרצאה, ואולי זה פשוט מפני שהיא חזקה.
ראדה היא גם אישה מאוד מצחיקה, כפי שעולה מן ההרצאה וכפי שתעיד בשן. מידי פעם היא תעצור את בשן, תספק אתנחתא קומית ותספר אנקדוטה משעשעת מחייה הקצרים אך השמחים והמלאים של בתה. תאיר מצטיירת מסיפוריה של אילנה כילדה מלאת שמחת חיים, אמביציוזית, שלא הסתפקה בציון של פחות ממאה במבחן, לא נחה לרגע ולמדה את כל סגנונות הריקוד. כשאילנה מדברת עליה, קשה שלא להבחין בפניה שהופכות מוארות.
לאורך כל השנים הביעה ראדה פליאה כיצד ייתכן שבתא שירותים שהיה עמוס בראיות פורנזיות, ה-DNA שנאסף הושווה רק לתאיר ולזדורוב. על המסך מוקרנת תמונה של מבואת השירותים, כשעליה חומר כחול שסימן היכן נמצאו כתמי דם. מדובר בכמויות אדירות, שאינן מתיישבות עם העובדה שזדורוב, בשחזורו, טען שהרצח התבצע בתא השירותים עצמו, ולא במבואה. בשן מספרת כי במהלך השחזור של זדורוב, השפיל האחרון מבט, מה שלפי טענתה וכפי שהוזכר כבר קודם, מעיד על כך שהוא משקר כששחזר שרצח.
לרגעים נדמה שבשן חשה אי נוחות לנוכח העובדה שהיא מקרינה תמונות זוועה מזירת הרצח ומנתחת את פציעותיה של תאיר כשלצידה ניצבת אמה של המנוחה. ברגעים שכאלו, תזרוק בשן הערה מצחיקה בחינניות או תשתף באיזה פרט אישי, כדי להפיג את המתח.
פרט נוסף שהוזכר בהרצאה, הוא סיפורו של משה יינן, תושב קצרין שמצא את מותו בנסיבות טרגיות שמונה חודשים לאחר הרצח. לפי בשן, יינן, בן 63, שחקר באופן עצמאי את הרצח, נמצא מת בכביש בעיר ביולי 2007, כשגרונו משוסף. על גופו נמצאו פצעים שנגרמו כתוצאה מהניסיון להגן על עצמו.
המשטרה קבעה, כי יינן התאבד. זאת, למרות האופן בו קיפח את חייו, ולמרות פצעי ההגנה העצמית על גופו. המשטרה אף הגדילה לעשות, והטילה צו איסור פרסום על המקרה.
כשלים, ליקויים, מחדלים וטיוחים נוספים נחשפו בהרצאה המרתקת והמרגשת, אך היריעה קצרה מלפרט את כולם. בסיום ההרצאה, רגע לפני שנפלו אחת על זרועותיה של השניה בחיבוק חם ובדמעות, ביקשו ראדה ובשן מהקהל, פשוט "להעביר את זה הלאה".
אילנה ראדה במסע הרצאות מצמרר: "המחדלים חייבים לעבור הלאה"
אמה של תאיר ראדה ז"ל חברה למעיין בשן, מומחית לשפת גוף, לסדרת הרצאות מרתקת ומרגשת אשר בוחנת את ההיבטים שמאחורי אותו יום גורלי, וחושפת פרטים מטלטלים
