זו הייתה לכאורה משמרת צהריים שגרתית, שבמרכזה אכיפת תנועה בתחום העבירות המסכנות חיים. זמן קצר לאחר מכן היה אמור מוכלס אבו ריש, בן 50 מהכפר ירכא שבצפון, לפרוש לפנסיה מאגף התנועה במשטרה. אם זה היה קורה, יכול להיות שהיה עומד היום בפני סכנת מוות. בזכות תאונה שאירעה לו באותו יום, התגלה בגופו סרטן, שממנו החלים. 
 
באותו יום, הפעיל אבו ריש את מד המהירות, כשלפתע קלט נהג הנוסע במהירות שעולה על המותר. אבו ריש הורה לנהג לעצור, וכיוון אותו לרדת לשוליים ולהחנות את רכבו לפני הניידת. "ניהלתי שיחה קצרה ורגועה עם הנהג, שקיבל את הדוח בהבנה. תוך כדי שאני משוחח עמו, נכנס ברכב שלו נהג, שטען כי נרדם. אני בדיוק הייתי בדרך לניידת, כשלפתע הנהג שקיבל את הדוח קרא לי והספקתי לחזור לקראתו. אם הייתי נשאר בין שני כלי הרכב, הייתי נשאר נכה לכל החיים. מהמכה עפתי אל מעקה הבטיחות, התגלגלתי וספגתי מכות יבשות".
 
צוות מד"א שהוזעק לזירת התאונה פינה את אבו ריש לבית החולים. היום הוא משחזר את מה שעבר באותו יום בקול חנוק: "היו לי כאבי בטן שלא הרפו והתחילו דימומים. טכנאי ה־CT שערך לי סריקה של חלל הבטן גילה בריאה משהו שלא היה ברור לו. הרופאים עזבו את הדימום, שהפך למשני, והחלו לבדוק את אותו גוש בריאה. קיבלתי כדורים חזקים נגד דלקת ואחרי שבוע עברתי ביופסיה בבית החולים כרמל. בחלוף מספר ימים, חזרו אלי ואמרו לי שמדובר בגידול סרטני אלים, שהתגלה ממש בראשיתו ועוד לא שלח גרורות. בעקבות הגילוי, עברתי כריתה של שליש מהריאה".
 

כבר 32 שנה משרת אבו ריש במשטרה, ומתוכן כ־20 שנה באכיפה. "האהבה והעזרה שקיבלתי ממשטרת התנועה, מהיחידה שלי ומהקצינים - נדירה. אם לא הייתה לי התמיכה הזאת, לא הייתי מסוגל לעבור את זה. הם נתנו לי את הכוח, כשעזבו הכל והתפנו לכל בקשה שלי. רציתי להגיע גם לנהג שפגע בי, כדי להודות לו על כך שבאמצעות התאונה נחשפתי לסרטן בראשית דרכו - אחרת הסיפור שלי היה נגמר במוות. זו מתנה משמיים עבורי".
 
בסופו של דבר החליט אבו ריש לפרוש מהמשטרה. "הגשתי בקשה לפרוש מהשירות כדי להמשיך את הטיפול בעצמי מחוץ למערכת. העבודה מקשה עלי ואני לא יכול לתת מעצמי. אני מעדיף לטפל בעצמי עם אשתי והילדים. המשטרה עשתה את שלה מעל ומעבר, ואני נתתי מעצמי המון". 
 
את מה שעבר, הוא מסכם במילים: "זה בא משמיים, הכל כתוב למעלה. הייתי צריך לעבור בין הרכב של הנהג לניידת, ואם הנהג שרשמתי לו את דוח לא היה קורא לי, התאונה הייתה חוצה אותי לשניים. אני מכיר זירות תאונה, אבל כל עוד זה לא מגיע אליך באופן אישי, אתה לא מבין מה זה. לא תיארתי לעצמי שאקבל כל כך הרבה חום ואהבה מהארגון הגדול הזה".