ריבלין בטקס בכותל: "לא נשקוט עד שישובו כל בנינו"

הנשיא ריבלין אמר בפתח דבריו: "ביום הזיכרון הזה, הלבבות מתאחדים. ועינינו פקוחות, וידנו מושטות, ואוזננו כרויות ואנחנו מבקשים ספרו לנו. ספרו לנו על האדם שהוא היה. אני יודע שאתם חושבים ויודעים שאנחנו לא מבינים. שלעולם לא נבין. שלעולם לא נצליח לחוש כיצד פועם בכם הכאב, כיצד הוא צורב מבפנים, כיצד נפרמת הצלקת כל בוקר מחדש".

"אני יודע שאתם חושבים שאנחנו לא נבין. שלא נבין כיצד אחרי עשרים, ושלושים, וארבעים שנה, אתם עדיין מתכווצים בכל פעם שמגיע יומולדת. אבל היום, אנו מבקשים למרות הכל, ספרו לנו. ספר לנו אבא על הנקודה ההיא במשקוף הדלת עליה השעין את המרפק כששוחחתם. ספרי לנו אמא על הספה שקיבלה את צורת הגוף שלו כשישב עליה וקרא, על השן ששבר כשנפל מהאופניים, על המריבה האחרונה שרבתם, על מה שתכנן להיות כשיהיה גדול. ספר לנו אח על המוזיקה שהכרת לו, על הפעם האחרונה שהוא הגן עליך מול ההורים. ספרי לנו אחות, על שיחת הנפש האחרונה שרצית לעשות איתה ולא הספקת. ספר לנו סבא, על הממתקים שקיבל ממך בלי הגבלה. ספרי לנו סבתא, על החופשה ההיא שישנה אצלכם לבד, וכמה התרגשה לקראתה. ספרי לנו אהובה, על העצים והציפורים שרק הוא ידע את שמם, ועל הריב ההוא, שחשבתם שהזוגיות לא תצליח להשתקם ממנו וכיצד הפתעתם את עצמכם לטובה. ספרו לנו עליה, ספרו לנו עליו, ספרו לנו על האדם. קחו אותנו אל החלל המלא כל כך, הגדוש כל כך, שהותירו אחריהם בלכתם. הרשו לנו לזכור אתכם". 

 

"משפחות אהובות, אזרחי ישראל. לפני חודש הבאנו למנוחת עולמים את רב סמל זכריה באומל, שלושים ושבע שנים אחרי שנפל בקרב סולטן יעקב. בכך, קיימה מדינת ישראל את ההבטחה לכל אב ואם בישראל, ההבטחה להחזיר את הבנים שלא שבו מן הקרב הביתה. זהו חוב שאנחנו ממשיכים לשאת אתנו למשפחותיהם של כל נעדרי צה"ל וחלליו שמקום קבורתם לא נודע. לא נשקוט עד שישובו כולם לכאן. אבל זו אינה ההבטחה היחידה בשמה אבות ואימהות מלווים את ילדיהם ללשכת הגיוס מחבקים אותם בדמעות ובלב רועד. ההבטחה שבגללה עוברים, החיבוק הזה, המבט הדואג בעיניים, מדור ישראלי אחד לבא אחריו היא ההבטחה שהמדינה שאנחנו בונים כבר כמעט שבעים ואחת שנה תהיה מדינה ראויה לילדינו ולנכדינו. חזקה ובטוחה, ובאותה נשימה צודקת וחומלת. חדורת מטרה ואיתנה, ובאותה נשימה פתוחה וצוחקת. כן, צוחקת. מדינה שתישא תמיד על כתפיה אמונה, היסטוריה ותרבות עשירות, ארוכות, עמוקות וכואבות, אבל תדע להיות תמיד וקודם כל מדינה חפצת חיים. חיים רגילים של שמש וים, של תפילות ושירים, של רחובות הומים שגרת יומיום, וטוּב פשוט".

 

"משפחות יקרות, שתי ההבטחות הללו, לבנות בזיעת אפינו חיים ראויים, שקטים ובטוחים לילדינו, ולהחזיר אותם הביתה גם אם לא שבו מן הקרב, אלה ההבטחות שעומדות בבסיס חיינו כאן. הן אינן תנאים בחתימה על חוזה הן בסיסה של הברית הישראלית. מדינת ישראל קמה מתוך חלומות ואמונה, ומתוך הרצון הגדול בבית משלנו. כבר אז ידעו אבות הציונות לומר כי כוחה הגדול יהיה תמיד ברוח האנושית שבה. באמונה בקיומו של "אנחנו" אחד גדול ורב. שבעים ואחת שנים חלפו. כאז כן היום כל פלאינו מושתתים על דבר אחד על בני ובנות הארץ הזו, על ה"אנחנו".

 

"משפחות יקרות. אני עומד נדהם מול העוצמות שגדלו בכם מבלי שתחפצו בהן מול היכולת לקום בבוקר ולצאת מהמיטה. לפקוח את העיניים ליום חדש. לתקווה שעוד יהיה טוב יותר. אל הידיעה שאולי בעתיד שוב תצליחו לשמוח. אלו הן העוצמות האישיות שלכן, רק שלכן, אך הן מקור כוח בלתי יתואר עבורנו, כעם וכמדינה. אני מבקש לשלוח מכאן בשם כולנו גם כוחות ואיחולי החלמה לפצועי צה"ל ולכל מערכות הביטחון, הנושאים בבשרם ובנפשם את מוראות המלחמה, ועכשיו, מסע ארוך של החלמה עוד לפניהם. מסע שאנחנו מבטיחים לצעוד בו לצדם. "לָכֵן אַל תִּבְכּוּ לַהוֹלֵךְ," ביקש מאתנו עמיחי באותו שיר - "בְּכוּ לַיּוֹרֵד בְּמַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ, בְּכוּ לַתַּצְלוּם הַזּוֹכֵר בִּמְקוֹמֵנוּ. (...) וּבָאָבִיב הַזֶּה מִי יָקוּם וְיֹאמַר לֶעָפָר: מֵאָדָם אַתָּה וְאֶל אָדָם תָּשׁוּב". עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל עמו ישראל. יהי זכר הנופלים והנופלות, לוחמינו, גיבורנו, צרור בצרור החיים, ונצור בלוח ליבנו לעד". 

 

הרמטכ"ל, רב אלוף אביב כוכבי, פתח את דבריו באזכור יום השואה שצויין בשבוע שעבר. "לו רק אפשר היה לשאול את אלו שנתלשו מביתם ונדחסו לתוך קרונות המשא בדרכם למחנות ההשמדה, האם יגיע היום שלעם היהודי יהיה צבא שיגן עליו, קרוב לוודאי שהם היו עונים שלא יהיה צבא - מכיוון שלא תהיה מדינה". 

 

"מדינת ישראל הוקמה בזכות החזון, הנחישות והמעשיות, אך בראש ובראשונה בזכות ארגוני השמירה, המחתרות, ארגוני הביטחון וצה"ל", המשיך כוכבי. "את קבקבי העץ של אסירי המחנות החליפו נעליים צבאיות, ומאז ועד היום, עומד צה"ל על המשמר כמגן העם. אך המחיר היה כבד מנשוא". 

 

לדברי כוכבי, "דרך העצמאות הייתה רצופת קרבות. הטנק דהר קדימה והנגמ"ש נדחף על ידי מנוע רב עוצמה. הזחלים נעצו ציפורניים באדמה ומשכו את גוף הברזל, שהתיז אש וקלע לעבר האויב. אך העוצמה העיקרית לא נבעה מכוח הבוכנות, אלא מכוח נפשם ומסירותם של אנשי הצוות. המשימה הייתה הכח המושך שעמד לנגד עיני הלוחמים והכוח הדוחף היה ונותר רעות, ערבות הדדית, הרצון שלא לאכזב את החברים והמחויבות למפקד".

 

"צוותי הלוחמים היו לעולם מראה של עם ישראל - זגורי לצד ויצמן, חלבי ומלכא, גבע וטקלה. בני לוי ובני כהנים; בני חקלאים ובני מלומדים. כולם נדחסו לבטן הטנק, המסוק או הספינה, ושירתו כרקמה אחת, בקו הקדמי או במפקדה. הם נלחמו על הקרקע בחירוף נפש והקרקע שלכן, משפחות יקרות, נשמטה באחת". 

 

"אינכן זקוקות ליום המיוחד הזה כדי לזכור את יקירכן. הם איתכן כל העת ואתם נושאים אותם ואת הזיכרונות באהבה בלתי מוגבלת, שמפעם בהם יגון עמוק וצורב. הכאב עז והופך לקשה כפליים בחגים, בארוחות שישי, בכל חתונה או שמחה של החברים מהפלוגה ובכל פעם שאתם רואים ילדה קטנה רצה לזרועות אביה".

 

"לפני זמן קצר קטעה הצפירה את החול והכריזה קודש. קול הצפירה כקול הזעקה של אם שאיבדה את בנה ובת שאיבדה את אביה. זהו רגע ייחודי המאפשר לחוש את צעקת הלב וסערת הרגש. אך יש לצפירה עוצמה נוספת. היא מוחקת גבולות בין מחנות, מפוררת מחיצות ומאחדת את העם. היא מעלה על נס את אלו המסכנים את חייהם למען ארצם ואת אלו שהלכו בדרך עד סופה. היא מזכירה את חיוניות השירות בצבא ההגנה לישראל - צבא העם ומוקירה את השירות ביחידות קרביות".

 

כוכבי שב והדגיש כי צה"ל מתחייב לזכור את הנופלים, ואמר כי "הביטוי העליון ביותר לקדושת החיים, הוא לעשות כל שביכולתנו כדי להקטין את היקף הנפגעים בשגרה ובמלחמה. המשימה המבצעית לעולם קודמת לכל ובשמה נסכן את חיינו, אך שכלול שיטות הלחימה, ושיפור דרכינו באימונים ובשגרה, הם צוואה גלויה, שהותירו הנופלים, ועלינו לעמול כדי לממש אותה בכל יום".

 

לדבריו, "יש לנו צבא חזק, מאומן ומצויד, עם כוח האדם הטוב ביותר. זהו צבא שמונע מאמונה בצדקת הדרך ומחויבות להגנת העם, הזוכר את ייעודו ומדי יום מתייצב למשימה בסיפוק וגאווה. אני מבקש לחזק את הפצועים, לחזק את משפחות השבויים והנעדרים, ולהתחייב פעם נוספת להמשיך במאמץ להשיבם. אני מצדיע לכל הנופלים, בשם צבא ההגנה לישראל ומחבק אתכן - המשפחות השכולות".

 

"אין נחמה", אמר כוכבי בסיום דבריו. "אין נחמה אבל יש משמעות! יש לנו מדינה, צבא שמגן עליה, ולכן, המשפחות, זכות נצח בקיומה. אהוד מנור כתב: "הן פני הארץ הם פניך, פני אחיך ושכניך, פני בנותיך ובניך". ואני מוסיף, ופְני הארץ הזאת הם פְּני מגניה ונופליה. יהי זכר הנופלים ברוך".

בתוך כך, כ-6,000 צעירים יהודים וראשי קהילות יהודיות מהעולם השתתפו בטקס יום הזיכרון של יהדות התפוצות שקיים הערב ארגון מסע בלטרון. השר לביטחון פנים ולנושאים אסטרטגיים, גלעד ארדן, אמר בטקס כי "יש לנו אחריות מיוחדת לחיילים הנעדרים ולאזרחים השבויים שלנו. כפי שלא נחנו במשך 37 שנים עד שהבאנו את זכריה באומל ז"ל, כך לא ננוח עד שנביא את הדר גולדין, אורון שאול וכל שאר השבויים והנעדרים שלנו".