מדינת ישראל מתייחדת הערב (שלישי) עם זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה במאות טקסים שייערכו ברחבי הארץ. משנת 1860 נהרגו 23,741 חיילים ואנשי כוחות הביטחון והמחתרות, ועוד 3,150 אזרחים נרצחו בפעולות איבה - ארבעה מהם בסבב הלחימה האחרון בדרום; מספר זה כולל גם 120 אזרחים זרים שנהרגו בפיגועים בארץ ו־100 אזרחים שנפלו בחו"ל. מיום העצמאות האחרון ועד היום נהרגו 13 אזרחים בפיגועי טרור.
בבית יד לבנים בירושלים מתקיים טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, הרבנים הראשיים לישראל ומשפחות שכולות.
ראש הממשלה נתניהו אמר בדבריו בטקס ביד לבנים: "אורו של נר הזיכרון המועלה היום ברחבי ישראל מקרין על 364 הימים הנותרים בשנה. יום אחד לעומת 364, והוא שקול כנגדם, כי בזכות הבנים והבנות, בזכות יקירינו שנפלו, מובטחים חיינו ומתקיימת מדינתנו. היום אנחנו מרכינים ראש וחולקים כבוד ל-23,741 חללי מערכות ישראל - יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, בדואים וצ'רקסים. עליהם נוספים אלפי הקורבנות של פעולות האיבה, כולל ארבעה אזרחים חפים מפשע שנהרגו בתחילת השבוע מטילי המחבלים מעזה".
עוד הוסיף נתניהו: "כל חלל פוצע את לבנו. מי כמונו, אחיי ואחיותיי, יכול להעיד על כך? הכאב והגעגוע אינם מרפים. לעתים קרובות אומרים לי קרובי הנופלים שאחרי קבלת הבשורה המרה הם היו צריכים ללמוד לנשום אוויר מחדש. המחנק בגרון מופיע כל הזמן, יום ולילה. ובאמת, אין הסבר ברור כיצד אנחנו יכולים לעמוד מול האובדן. מצד אחד אנחנו ממשיכים בשגרת חיינו, ומצד שני כמעט שאין יום שבו איננו מוצפים בזיכרונות על זיו פניהם של יקירינו, על חיוך שחייכו, על מילים שאמרו, על דברים שעשו, כאילו הם ממש איתנו".
"כל פעם בהצפת זיכרונות כאלה חוזר ונפער מחדש החלל, ואיתו מבליח הכאב הצורב", אמר רה"מ, "אי אפשר שלא לחשוב מה היה קורה ביתרת חייהם, מה היה קבוע ומה היה משתנה, מה היו תורמים המשפחות שהיו מקימים או שהקימו לחברה ולמדינה שלנו, ולאנושות. ברגע האיום של קבלת הבשורה, וגם לא בשנה שאחריה, ההתמודדות היא לכל החיים. אז איך ממשיכים הלאה? כל אחד מכם מוצא את הדרך הייחודית שלכם להתמודד עם השכול, אבל אם יש משהו שמאחד רבים מאתנו זה הפנמת השליחות הגדולה שמילאו יקירינו, ונותנת לנו כוח לעמוד במסע היגון".
לדבריו, "לפני 75 היינו אבק אדם, היום אנחנו כוח עולמי עולה. איננו ששים אליי קרב, אך יודעים שנכונות ההקרבה היא הערובה לגורלנו". "כשהתגייסתי לצה"ל אחרי מלחמת ששת הימים אמרתי כמו חבריי שאנחנו 'החמצנו' את המלחמה, והמפקדים שלנו, מ"כים בני 21, למודי קרבות וניסיון, אמרו לנו: 'חכו, זה עוד יבוא'. והם אמרו את זה כמו שהאדם יודע שתבוא רעה שהיא שונה ממה שאנחנו חושבים. ובאמת, תוך זמן קצר באו אתגרים חדשים. חבריי ליחידה ואני קיימנו פשיטות מעבר לתעלת סואץ בדרום ומעבר לירדן במזרח. לימים, השגנו שלום עם מצרים וירדן משום שכושר העמידה של צה"ל ושל המדינה שכנעו אותם שישראל היא עובדה קיימת. אבל העמידה הזו גבתה מאתנו מחיר כבד מאוד. כמו רבים כאן, גם אני איבדתי חברים רבים לנשק, ביניהם חבר ילדות מירושלים - אריק אנג'ל. הוא היה נער צנום, שדבק בו הכינוי 'אריקו'. כשהתגייסתי נותק הקשר עמו, אך כעבור זמן קצר הגיעו אליי שמועות על קצין שריון מופלא, עם כושר פיקוד ומנהיגות, שהעתיד צופה לו גדולות. בעזרת כוח הרצון האדיר שלו הוא התגבר על הקשיים, ובדיוק כשעמד לפרוץ במלוא יכולתו הוא נפל בפעילות מבצעית בסואץ במלחמת ההתשה".
"רבים שהכרתי נפלו במלחמת יום הכיפורים, אבל הבית עמד. זכינו בניצחון פלאים, ניצחון מזהיר, ותמיד נזכור שגורל מדינתנו היה מוטל על הכף, ולולא יקירינו שנפלו המדינה הייתה נופלת. בזכותם יש לנו חירות, תקומה והישגים אדירים. לו רק יכלו יקירינו לראות את ההתעצמות הבלתי פוסקת של ישראל והמעמד שרכשנו לנו בין האומות. דווקא היום נזכור את היש העצום. "רבים שהכרתי נפלו במלחמת יום הכיפורים, אבל הבית עמד. זכינו בניצחון פלאים, ניצחון מזהיר, ותמיד נזכור שגורל מדינתנו היה מוטל על הכף, ולולא יקירינו שנפלו המדינה הייתה נופלת. בזכותם יש לנו חירות, תקומה והישגים אדירים. לו רק יכלו יקירינו לראות את ההתעצמות הבלתי פוסקת של ישראל והמעמד שרכשנו לנו בין האומות. דווקא היום נזכור את היש העצום".
"אני מתחייב שנמשיך לפעול כדי להשיב ארצה את נעדרנו ושבויינו. אני מאחל החלמה מהירה לכל הפצועים. יהי זכר הנופלים ברוך".
בתוך כך, נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נשא דברים והניח זר היום בטקס האזכרה ללוחמי האצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי), שנפלו בקרב על הכפר "מלחה". כמו כן, נשא בטקס דברים שלמה גולדהור שהשתתף כלוחם בקרב על מלחה, עוד נכח באירוע ראש עיריית ירושלים משה ליאון. בפתח דבריו אמר הנשיא: "אני נזכר באבל על לוחמי האצ"ל היקרים שנפלו במהלך הקרב. ואני נזכר, לצערי, שגם לאחר שתם מאבקם להקמתה של המדינה, לא תם המאבק על הזיכרון. במשך שנים רבות לא התייחסו לחללי האצ"ל כחללים של המדינה, והם נעדרו גם מתפילת "יזכור". הוקרת תרומתם האדירה לא הייתה מובנת מאליה. יקיריי, מידי שנה אני מגיע לכאן כדי לחלוק כבוד לנופלים. אך האזכרות אינן העיקר. הזיכרון צריך לחיות בליבנו ובמעשינו, במסירותנו למדינה ולעם ישראל".