גיל-עד שער היה אחד משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו ביוני 2014 על ידי מחבלי חמאס, באירוע שהוביל למבצע "שובו אחים", ובהמשך ליציאת צה"ל למבצע "צוק איתן". אמו, בת גלים שער, שתדליק משואה בערב יום העצמאות, סיפרה הבוקר (רביעי) בכאן ב' על הימים הקשים שעברו עליה מאז אותו יום, ואמרה כי "עזבתי את ההוראה בעקבות האובדן, החיים שלי נראים אחרת לגמרי".
"היום אנחנו במקום של הכאב והזיכרון", אמרה שער בפתח דבריו. "בעזרת השם נדליק את המשואה ביחד עם הרבה גאווה ושמחה. הרבה פעמים אני מקבלת כוח מרחלי ואיריס, וכשיש לי רגעים פחות נעימים אני מסתכלת עליהן ואומרת לעצמי שהן נשים מדהימות".
אתן בקשר יומיומי?
"לא, אבל יש לנו עשייה משותפת, ככה שיוצא לנו לדבר ולהיפגש הרבה".
"לא, אבל יש לנו עשייה משותפת, ככה שיוצא לנו לדבר ולהיפגש הרבה".
איך את מתייחסת למעבר מהאבל לחגיגות?
"אני חושבת שלמדנו שהחיים הם דבר מורכב, יש הרבה מעברים שנראים בלתי אפשריים. זה פוגש אותי בהרבה מקומות במהלך השנה, ובוודאי בכזה יום משמעותי כמו יום הזיכרון, שבו אנחנו נותנים לכאב הרבה מקום. היום הזה הוא בהחלט יום כואב, אני מתארת לעצמי שאנשים מבינים שהכאב לא מתחיל ונגמר ביום הזה, זה משהו שילווה אותנו כל החיים. דווקא המעבר הזה נותן משמעות ותקווה ליום הזה. כל החיילים נפגעו בשביל מדינת ישראל ועל אדמת מדינת ישראל".
"אני חושבת שלמדנו שהחיים הם דבר מורכב, יש הרבה מעברים שנראים בלתי אפשריים. זה פוגש אותי בהרבה מקומות במהלך השנה, ובוודאי בכזה יום משמעותי כמו יום הזיכרון, שבו אנחנו נותנים לכאב הרבה מקום. היום הזה הוא בהחלט יום כואב, אני מתארת לעצמי שאנשים מבינים שהכאב לא מתחיל ונגמר ביום הזה, זה משהו שילווה אותנו כל החיים. דווקא המעבר הזה נותן משמעות ותקווה ליום הזה. כל החיילים נפגעו בשביל מדינת ישראל ועל אדמת מדינת ישראל".
ההרגשה היא שכל עם ישראל שותף לאבל הזה.
"אני בהחלט מרגישה את זה, זה מה שמייחד אותנו כעם - הדאגה הזו. זו בדיוק הרוח שבזכותה אנחנו מדליקים את המשואה ביום העצמאות".
למה הרגשת צורך לכתוב ספר על מה שקרה לך?
"לא הרגשתי צורך, כתבתי לעצמי יומן במשך כל השנה הראשונה. בסוף השנה ראיתי שיש לי הרבה מאוד חומר, שכל אחד יכול להתחבר אליו. יש לי הרבה תובנות שאנשים יכולים להתחבר אליהן, אני חושבת".
"לא הרגשתי צורך, כתבתי לעצמי יומן במשך כל השנה הראשונה. בסוף השנה ראיתי שיש לי הרבה מאוד חומר, שכל אחד יכול להתחבר אליו. יש לי הרבה תובנות שאנשים יכולים להתחבר אליהן, אני חושבת".
לדבריה, "בכל מה שאתה מדמיין, מהפן האישי ועד הפן הציבורי, החיים שלי נראים אחרת לגמרי. עבדתי בהוראה, אני ממשיכה בתחום החינוך, אך עזבתי את ההוראה בעקבות אובדן בני".
למה?
"צריך לחזור לחיים, אבל פשוט הפניתי את כל האנרגיות לעשייה ציבורית".
"צריך לחזור לחיים, אבל פשוט הפניתי את כל האנרגיות לעשייה ציבורית".
האמונה באלוהים עוזרת להתגבר?
"בוודאי, זה משהו שנותן הרבה כוח, יש לי עם מי לדבר. אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים כלום, לא נקבל תשובות, וצריך לבוא ממקום של ענווה, שיש דברים שאנחנו לא מבינים. זה לא פשוט, זה מורכב. זה לא שאני כל כך נחמדה ומקבלת את הכל בצורה כל כך פשוטה".
"בוודאי, זה משהו שנותן הרבה כוח, יש לי עם מי לדבר. אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים כלום, לא נקבל תשובות, וצריך לבוא ממקום של ענווה, שיש דברים שאנחנו לא מבינים. זה לא פשוט, זה מורכב. זה לא שאני כל כך נחמדה ומקבלת את הכל בצורה כל כך פשוטה".