"רודריגו השאיר חותם בלב אצל כל מי שפגש, לא מעכלים שהוא הלך"

"הייתה בי תקווה שרודריגו יתאושש. לא חשבתי שהמצב יהיה הפוך, אבל לצערנו הרב זה קרה", מספרת ח', חברתו הטובה של רס"ן רודריגו רוסטסקי ז"ל. "התחושה בקרב החבר'ה שלנו קשה מאוד. אין שום מילים שיכולות לתאר את המצב הזה. גם לא הופתעתי מכך שהמשפחה ביקשה לתרום את איבריו כדי להציל חיים. זו משפחה כל כך אצילית".

אתמול, עשרה ימים לאחר שאשתו סופי ז"ל (28) ובנו התינוק איתי בן החודשיים נהרגו בתאונת הדרכים בכביש 7 ליד גדרה, הובא למנוחות אב המשפחה, רודריגו, קצין בחיל האוויר בן 34, שנפצע בתאונה באורח קשה ונלחם על חייו במשך יותר משבוע בבית החולים בילינסון. 

בשבת נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. בתם של בני הזוג, בת שנתיים וחצי, נפצעה בתאונה באורח קל ושוחררה כבר מבית החולים. משפחתה של סופי, חברת הקהילה המשיחית, מתגוררת בטקסס. לאחר האסון, מתיו ריילינג, אחיה של סופי, נפרד ממנה בדף הפייסבוק שלו: "תישארו אהובים לנצח, סופי ואיתי. כעת אתם נמצאים עם ישוע". 

נהג המשאית, שפגעה בחלקו האחורי של הרכב הפרטי של משפחת רוסטסקי שעמד בצד הדרך, שוחרר בשבוע שעבר למעצר בית. בדיקות שנערכו לו העלו כי לא קיים חשד לנהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול. בחקירה עלה כי הנהג חצה שני נתיבים ואז התנגש ברכב המשפחה. 

"אנחנו חבורה עוד מבית הספר הרב תחומי עמל הולץ חיל האוויר בתל אביב", מספרת ח'. "את התיכון רודריגו עשה במכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בבאר שבע. את כיתות י"ג־י"ד עשה בתל אביב איתנו. היינו שנתיים יחד במכללה, עברנו משם לטכני בחיפה, שם עשינו את הקורסים שלנו לפני הגיוס. לאחר מכן כל אחד קיבל את הציוות שלו לבסיס. חלק מהחברים שלנו קיבלו עתודה והחלו קורס קצינים. גם רודריגו היה בקורס. כולנו הגענו כשהם כבר סיימו את הקורס. נשארנו חבורה מגובשת. יוצאים, מבלים, ואז התחילו השלבים של החתונות. הוא היה בחתונה שלי, אני בחתונה שלו". 

"הוא היה מקסים. אני כאמור מכירה אותו עוד בתור נער. הוא היה במקור מארגנטינה, עם עיניים כחולות, נעים הליכות, תמיד עם חיוך על הפנים. יש לו גם משפחה מדהימה. אנחנו כל כך בהלם, מנסים לעכל את הבשורה הזאת. היה לו לב גדול. אני חושבת שאצל כל אחד הוא השאיר איזשהו חותם בלב. חבל, פשוט חבל".

"לקראת שש בערב קיבלתי הודעת וואטסאפ מאחד החברים שלנו. ישר הרמתי טלפון לכל החברים לברר פרטים. לצערנו הרב, זו אכן הייתה הודעה נכונה. היינו בהלוויה של סופי ואיתי ז"ל, מחזה מאוד קשה. במשך כל השבוע הלכנו לבקר את רודריגו בבית החולים והיינו מתעדכנים דרך קבוצת הוואטסאפ על מצבו. הייתי אצלו ביום חמישי בערב. נכנסתי לחדר, עד כמה שנתנו להיכנס. כל המשפחה שלו הייתה שם. הם קיבלו חיבוק מהרבה אנשי צבא וחברים. בשישי אחר הצהריים הבנו שהמצב לא הכי טוב. בשבת קיבלנו את הבשורה הקשה".

"הכרתי את רודריגו דרך אשתי, יסמין. היא הייתה חברה טובה שלו עוד מימי בית הספר של חיל האוויר", מספר לירון שפירא. "את סופי, אשתו של רודריגו, הכרתי בחתונה שלהם. שמרנו על קשר. בימי הולדת של אשתי הייתי מזמין את כל החבר'ה שלמדו איתה. היו כל מיני מפגשים חברתיים שהיינו ביחד. רודריגו וסופי היו אנשים מדהימים. רודריגו היה יפה תואר. החיוך לא ירד לו מהפרצוף. בן אדם עם לב טהור. הוא מצא את הזיווג שלו. האישה שלו השלימה אותו והוא אותה. גם היא אישה חייכנית, עם לב טוב, אין לי מילים לתאר".

"ראיתי את הידיעה על התאונה באחד מאתרי החדשות. קיבלתי גם טלפון מאשתי. כך נודע לי על מותם של סופי והבן איתי. הלכתי לבית חולים, אבל לא נתנו לי להיכנס לחדרו של רודריגו. פגשתי שם את המשפחה. כמובן שנתתי להם חיבוק. ביום שבת, כאשר נודע לי שהוא נפטר, נסעתי לשם. נפגשתי שוב עם המשפחה ופה זה כבר הגיע לתנחומים. לנחם אותם ולא לחזק. לכולנו מאוד קשה עכשיו".

"רודריגו היה בן אדם מדהים. הייתי גאה להיות חברה שלו, לשבת יחד איתו וליהנות מהחברה שלו ושל אשתו", מוסיפה יסמין שפירא. "הכרנו עוד מהלימודים בהולץ. הוא באמת אחד האנשים שאת יכולה לפגוש ולומר תודה רבה שהוא חבר שלך. כמו כן, כל תפקיד שקיבל הוא עשה בצורה טובה, במסירות. הוא התרגש מכל תפקיד שקיבל, כל הזמן דיבר על החיילים שלו". 

"אנחנו לא מעכלים שהחבר שלנו הלך. לא נתפס, לא נקלט. הצער והכאב גדולים".

"בסוף השירות שלי אבי היה על ערש דווי. רודריגו היה זה שהסיע אותי מהבסיס במצפה רמון לבית החולים בעפולה כדי שאגיע כמה שיותר מהר", נזכר שי דמבוביץ. "רודריגו היה הקצין שלי לפני קצת יותר מעשור. זה היה התפקיד הראשון שלו בתור קצין. תמכנו בו ועזרנו לו להשתלב בטייסת. זה לא היה קל, אבל הוא עמד במשימות והתקדם. אני גם זוכר שפעם הוא הכין לנו ארוחה מאוד טעימה של פסטות ופיצות. הוא השקיע בנו. התחושה מאוד קשה. זה אסון".

"אני זוכר את רודריגו כאחד המפקדים הכי נעימים שפגשתי כשהגעתי לפני כשבע שנים לבסיס תל נוף", מספר אלכסיי בוטוב. "הוא היה טוב לב, נעים, אחד שנוח לפנות אליו. אכפתי כלפי כולם, תמיד דאג לנו, במיוחד לחיילים החדשים. אני לא מכיר אדם אחד שלא אהב אותו".

בוטוב ממשיך ומספר: "הגעתי מרקע סוציו־אקונומי קצת נמוך. רודריגו היה פונה אלי עם הצעות לעזרה אפשרית עוד לפני שבכלל הייתי שואל אותו. הוא תמיד היה מאתגר אותי ומציע לי כל מיני הטבות שמגיעות לחיילים כמוני שבכלל לא הייתי מודע להן. תמיד היה אפשר לבוא ולדבר איתו בגובה העיניים. הוא היה מקשיב לבעיות ומנסה לפתור אותן".

"רק שלשום, כשחבר משותף, שגם היה המפקד שלי, פרסם את זה בפייסבוק. בשבוע שעבר שמעתי על התאונה אבל לא קישרתי. חבל, כזה אדם טוב הולך מהעולם". 
 

"שירתי עם רודריגו באותה טייסת, באותו בסיס", מספר אופיר, שהכיר את המנוח בעת השירות הצבאי. "הוא היה אדם מאוד כן, מאוד חיובי, נתן רושם שהוא מהווה דוגמה לקצין. אדם צנוע, לבבי, תמיד היה מברך את כולם בחיוך".