“רוצים אותנו כנועים": אבי ילאו, ממנהיגי מחאת יוצאי אתיופיה, בראיון מיליטנטי

"באנו מחברה שיש בה ממלכתיות, כבוד וצניעות", מסביר אבי ילאו, ממנהיגי המחאה של יוצאי אתיופיה. “לא באנו מחברה שיש בה פשע וסמים. השפלת העיניים היא לא מתחושה שאני לא שווה, אלא ממקום שבו אבא נכנס לחדר ואתה עומד. כשמורה מדבר, אתה מקשיב. כבוד במובן הבסיסי, אבל מה עשו? לקחו את המוטיבים האלה והפכו לשליליים. תלו את זה מבחינת מסוגלות, יכולות. אין שחר לדברים. מבחינתי, אם זה המצב, תחשבו שאני אלים וברברי.

"אני מעדיף שתפחדו ממני מאשר שתגידו ‘נחמד'. אם מישהו חושב, או מדמיין, שאני מתכוון להרפות, שימשיך. אני עוד יודע לתווך במובן של יש משחק ואני משחק בו, אבל יש חבר'ה צעירים שלא מעניינים אותם דיפלומטיה ושיח אינטלקטואלי. בשורה התחתונה הם ראו שהרגו את אחיהם, השוטר שוחרר, הפך לקורבן והם האשמים. במצב כזה, שהחוק דופק אותם פעם אחר פעם והמערכת מצופפת את השורות כדי להכשיר את ההרג הבא, הם יקומו וישמרו על נפשם. הלוואי ולא נגיע למצב הזה, אבל מוטב שיבינו שיש פה פצצה מתקתקת".

אבי ילאו, 36, נולד באתיופיה ועלה עם משפחתו ארצה ב־1991, כשהיה ילד. הוא ראה במו עיניו וחש על בשרו את קשיי הקליטה, ההתאקלמות, את הדחייה במקומות העבודה, את הגזענות שזקפה קומה, והוא לא מוכן יותר לשתוק. כשהתפרצה המחאה האחרונה, בעקבות מותו של סלומון טקה ז"ל, ילאו הגיע לכל אולפן טלוויזיה, התעמת עם מי שרצה לעמוד ממול ובמיוחד הוכיח שתם עידן הנחמדות.

“אמרו שאנחנו רדיקלים, קיצוניים", חייך כשנפגשנו. “מה בסך הכל אמרתי? אנחנו רוצים שוויון, צדק, זה אפילו לא לקרוא לשינוי סדרי עולם. לא ביקשתי להחריב ולבנות מחדש. אנחנו מבהירים שהתמונה עגומה וצריך לשנותה, ואם כולנו חפצי חיים, זה מה שצריך לעשות. להגיד ‘תקשיב, תן לזמן לעשות את שלו' - אין לנו את הפריבילגיה לשבת עכשיו 20 שנה ולחכות שדברים ישתנו. ישנאו אותי בגלל זה? שישנאו. יגידו שאני שמאלני? שיגידו. עוכר ישראל? אין לי בעיה. אם זה מה שימנע את ההרג הבא ויעזור לחבר'ה שלנו להסתובב בטוחים ברחוב, עשיתי את שלי".

האלימות לא גורמת לציבור להתרחק מכם?
“כשאנשים אומרים ‘איבדתם את התמיכה שלנו', על איזו תמיכה הם מדברים? גם אני תומך בזכות הכורדים לעצמאות ואני לא עושה עם זה דבר. ישבתם חמש שעות בפקקים, אבל אף אחד לא יחזיר את סלומון ואת האחרים. נוצר עיוות כשמתעסקים בתצורה של המחאה ולא בגלל מה יצאנו לרחוב. האם שאלתם את עצמכם כמה הקהילה הזו נמצאת ברדיפה יומיומית? אבל הכל נמצא תחת המסגור ‘מחאת האתיופים'. כשיצאו להפגין נגד יוקר המחיה, אפילו לא ידעתי מי ארגן את ההפגנה. לא אמרו אז ‘זאת מחאת האשכנזים, הפריבילגיים'. אתה מבין, פה זו לא מחאה של החברה הישראלית לשוויון וצדק ולא מחאה נגד האלימות והגזענות, זו ‘מחאת האתיופים'. אברה מנגיסטו נמצא בשבי, בעזה, כמעט חמש שנים, ואני לא רואה את אהדת הציבור".

מדברים על השבויים והנעדרים.
“כן, אבל לא על אברה. אף אחד לא כותב או מדבר, ויותר מזה, יש עיוות מושגים. יש גופות של חיילים וזה טרגי וכואב, אבל יש חיים. אפשר להמשיך לקדש את המוות, ואפשר לנסות להציל את החיים. הייתה עכשיו פגישה עם ראש הממשלה, ושמו כרגיל את הפוקוס על משפחות גולדין ושאול, אבל על העובדה שיש ילד בצינוק לא מדברים. אז אהדה ציבורית זה חשוב, אבל היא תמנע את ההרג הבא?".

ומאבק אלים יעזור?
“מה זה אלים? כשבני ישראל היו במצרים, היה צריך להוריד עשר מכות כדי שיבינו. המהפכה הצרפתית לא התבצעה בעזרת שליחת מכתבים".

המפגין שעומד על הרכב, זו התמונה שיזכרו מהמחאה.
“אתה יודע מה קדם לזה? ניסו לדרוס אותו. זה גם תפקידה של התקשורת, המסגור. הפרופגנדה היא לא דבר שהמצאנו. מערכת התעמולה הגרמנית עשתה עבודה יסודית בלצייר את היהודים כטפילים שצריך להשמידם".

התקשורת לדעתך משתפת פעולה?
“התקשורת ממסגרת ומשתפת פעולה. אתה יושב ושומע באולפנים עיתונאים וקציני משטרה בדימוס איך הם מתדרכים נגד הקהילה האתיופית שהיא אלימה, אז למה אתה מצפה? ברור שהציבור יגיד ‘צריך לפרק להם את הצורה, להחזיר את הכושים המסריחים למקום שממנו באו, חבל שלא ירו בהם'. זה השיח. הרי המשטרה שיחקה את המשחק הכי יפה. אמרה ‘נאפשר את המחאה, ניתן להם לפרוק. לא נעשה דבר ולמעשה נפנה את הציבור נגדם כך שבמחאה הבאה תהיה לנו לגיטימציה לפרק להם את הצורה'. זו המציאות".

מי כאן הבוס

ילאו אינטליגנטי, מחזיק תואר במינהל עסקים, בעל קול חזק ודומיננטי. הוא אומנם לא נבחר רשמית, אבל כשבמחאה ביקשו שתהיה נציגות בפגישה מול השרים, היועץ המשפטי, קציני משטרה ובכירי הפרקליטות, הוא הלך כדי לדפוק על השולחן.

“הכדור נמצא כעת בידי מקבלי ההחלטות, והם אלה שצריכים לתקן", הבהיר. “ישבתי איתם והצגתי עשר דרישות. ועדת חקירה בעניין סלומון טקה במקום בדיקת מח"ש. לא משנה אם מח"ש תעשה עבודה של מאה אחוז, צריך שהחקירה תהיה אובייקטיבית. יש לפרסם את הסרטונים שתיעדו את המקרה, כדי שהציבור יראה בעיניים. בנוהל הזדהות והצגת תעודת זהות בפני שוטר יש להכניס סעיף קטן ‘חשד סביר'. שוטר מבקש ממך תעודה, שתהיה לכך הצדקה. הוקמה יחידה ממשלתית למאבק בגזענות בלי סמכויות. הדרישה היא לעגן בחקיקה את סמכויותיה. הוקעת אנשים שמתבטאים בצורה גזענית במרחב הציבורי, בין שזה שוטר, רב או מחנך - בדיוק כמו הטרדות מיניות. החמרת הענישה של השוטרים. הרחבת נשיאת מצלמה על כל שוטר. זה יגרום להם ולאזרח לחשוב עשר פעמים. מה ביקשנו?".

במקרה מותו הטרגי של טקה, האם לא שפטתם את השוטר עוד לפני החקירה?
“נכון, אבל לצערנו זה לא המקרה הראשון. יש שורה של מקרים שהסתיימו בלא כלום. לא ביקשנו לקחת את השוטר ולרגום אותו באבנים. אמרנו שמח"ש לא יעילה ושתוקם ועדת חקירה אובייקטיבית, בראשות שופט. מה יהיו הממצאים, אין לי מושג. לא הייתי שם וגם לא אתה. יש סרטונים? שיראו. הלוואי שיתברר שהשוטר פעל כשורה, אבל אם אתה שואל אותי? עצם העובדה שהוא הוציא נשק, רק על זה הוא צריך לשבת בכלא, עוד לפני שמדברים".

אבל לא היית שם.
“אני לא זוכר מקרה ששוטר הוציא נשק והרג אזרח, אז איך יכול להיות שפעם אחר פעם אנחנו שומעים על מקרים שבהם מפגש של צעיר אתיופי עם שוטר נגמר בטרגדיה? האם אתה חושב שהוא היה שולף נגדך אקדח?".

היו שמועות שגם המנוח לא היה פסיבי.
“זה חלק מהדה־לגיטימציה והפרופגנדה. אני שומע על מועדונים שיש בהם אלימות ברוטלית ואנשים שתויים, ואף פעם לא שמעתי שזה הסתיים בירייה. הרי הפשע בחברה גואה הרבה יותר מאשר בקהילה האתיופית, ואין מה לעשות, רוב החבר'ה בתקופת הקיץ יוצאים החוצה ושותים עד השעות המאוחרות, מעשנים נרגילה. ונגיד שהוא היה שיכור, זה מצדיק ירי? זרק אבן, הפתרון הוא לירות? אומרים שהיה לו עבר, מבלבלים את המוח".

אתה לא חושב ששוטרים מתודרכים להיות רגישים?
“המשטרה לא מבינה כמה חינוך ובדק בית היא צריכה לעשות. השתתפתי בעשרות ועדות עם שרים ואנשי משטרה. אתה בא ומציג את התמונה והם מסרבים להאמין. מדברים על תרגום מסמכים לאמהרית, הבאת שוטרים אתיופים, הכרת התרבות. מה אתם רוצים קיבינימט, על איזו תרבות אתם מדברים? אלה חבר'ה שנולדו בארץ, התחנכו פה, גדלו לטוב ולרע ולא מדברים אמהרית, אלא עברית. מה הקשר לתרבות? סירבו להאמין שהבעיה היא במשטרה. קח למשל את נוהל ההזדהות. יש חובת נשיאת תעודת זהות מ־1987, ואם שוטר מבקש, אתה חייב להציג. מתי בפעם האחרונה ביקשו ממך?".

אף פעם.
“ממני ביקשו לא מעט פעמים. למה? הרי אם אני ואתה נסתובב, הסבירות הגבוהה שיפנו אלי, ואני יכול להיות במעמד בכיר, ועדיין, בעיני השוטר אני החשוד הטבעי. איך הגיע לזה? אנחנו חושבים סטריאוטיפית. רואים אנשים ושופטים עוד לפני שהם מדברים. אתה מסתכל ואומר ‘הנה מתנחלת', ‘הנה חילוני תל אביבי'. כשרואים שחור, הדבר הראשון שעולה ‘זה פושע, אלים'. יש לי חבר רואה חשבון שהלך לפגישה בהרצליה עם עובדיו, הוא אתיופי והם לא. ביקשו ממנו להציג תעודת זהות באמצע היום. גם המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, אמר ‘יש שיטור יתר נגד יוצאי אתיופיה'. אנחנו החשוד המיידי. ככה זה עובד. מתי בפעם האחרונה נתקלת בגיבור ספרות שחור?".

אם אני ואתה נלך מחר לראיון עבודה, מה יקרה?
“יעדיפו אותך. עובדתית. הנתונים מראים את זה. כששולחים קורות חיים, במקרה הטוב בכלל יתייחסו אלי. הייתי מנכ"ל ארגון חברתי והגעתי הרבה פעמים לפגישות עם עוזרַי ולא דיברו איתי, אלא איתם, עד שהאסימון נפל וקלטו שאני המנכ"ל. אנחנו ב־2019 ועדיין מונעים מדעות קדומות. אני לא אומר כדי להתריס, אבל כששואלים ‘יכול להיות ששונאים שחורים רק בגלל שהם שחורים?', אז אני עונה ‘יכול להיות ששונאים יהודים רק בגלל שהם יהודים, יכול להיות שהם באמת עושים נזק לעולם?'".

היו עלילות דם שתרמו לכך.
“אבל עלילות הדם האלה זה בדיוק מה שעושים לשחורים. השחור הפך להיות ארכיטיפ של כל דבר רע. במקרא לא כתוב בשום מקום ‘השחיר את פניו', אין מונח כזה. לעומת זאת יש ‘המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא'. היום המשפט שהולך הוא ‘השחיר את פניו'. היהודים, כדי להיות חלק מההגמוניה, היו צריכים תמיד למצוא את ‘השחור' האולטימטיבי. הרומנים, לצורך העניין, היו ‘השחורים' בתקופה מסוימת. תמיד היה את המדרוג. היום אין הבדל בין רומני לפולני, לכולם אתה קורא כמקשה אחת ‘אשכנזים'. המזרחים בעצם היו ‘השחור' החדש. קל היה לסמן ולאפיין, אבל זה יותר ‘שחור' במובן התודעתי. אנחנו ‘השחורים', השחורים. זה לא ‘שחור' שאם מחר תבוא קבוצה אחרת של אריתריאים, אז אני אפסיק להיות. אני תמיד אהיה ‘שחור'. תסתכל מסביבנו, אני לא יודע מי פה מרוקאי ומי תימני, אבל אם אני אראה אתיופי, אני ישר אזהה".

אתם לא מפתחים שנאה?
“בטח שכן. שנאה כלפי המערכת, השלטונות, הפקידים, כלפי הממשלה ומקבלי ההחלטות. כמה אתה יכול לזעוק ולהילחם? אומרים: ‘תפסיקו לבכות, אין קהילה שקיבלה יותר מכם'. מה אתם מבלבלים את המוח? כל התוכניות שמדברים עליהן. הרי אנחנו אוכלוסייה של פחות מ־2%, 150 אלף איש. אם היו מחלקים לכל משפחה את הכספים האלה, היינו היום באלפיון העליון, אבל בונים מנגנונים על גבי מנגנונים כשהכסף נשאר בהם ולא מגיע לקהילה".

אין שינוי?
“יש, אבל בגלל שאנחנו יורקים דם. אומרים ‘לכו תלמדו, תצליחו'. אז אחוז המתגייסים הגדול לצה"ל ביחידות קרביות זה של חבר'ה ממוצא אתיופי, אבל 50% מהם מגיעים לכלא הצבאי. למה? כי הם נמצאים בשכונות מצוקה, ויש משפחה שצריך לעזור לה והמערכת לא יודעת להתמודד עם המצב, למרות שאותו בחור בא עם כל המוטיבציה שבעולם. ונניח שהצלחת להישמר מהכלא. הלכת ללמוד, הפכת למהנדס, השכר שלך יהיה 40% פחות מהחבר הלבן שיושב לידך. אלה נתונים ולא אבי, הסובייקטיבי, אומר. זוג אקדמאים, ממוצא אתיופי, משתכר ביחד 12 אלף שקל בחודש. זוג אקדמאים, לא ממוצא אתיופי, משתכר 17 אלף שקל בחודש.

"עשיתי השתלמות מנהלים בבוסטון וישבתי לארוחת צהריים עם מנהלת של תיכון למחוננים בישראל. היא אמרה ‘כשהגעתי לתיכון לא היו אתיופים, כי היה מבחן שהם התקשו לעבור, אז שינינו והבנו שיש להם בעיה באינטליגנציה ההתפתחותית'. אמרתי לה ‘את אומרת שיש מבחן שהם מתקשים לעבור, ומזה הסקת שיש לנו בעיה באינטליגנציה ההתפתחותית?'. היא ענתה ‘למה אתה כועס? זה לא אני, זה המבחן מראה'. בהבנה שלה אנחנו בעצם פחות אינטליגנטיים, פחות מסוגלים. זו גזענות קלאסית".

זה מפתח רגשי נחיתות?
“לא, אבל אמרתי לה שהיא לא מבינה כמה התפיסה שלה בעייתית בגלל שהיא אשת חינוך. פעם הנשים היו במקום אחר, כשחשבו שהן מסוגלות להיות רק עקרות בית או לבצע תפקידים מסוימים. פעם עשו את זה ליהודים, כשבנו נגדם תדמית של טפילים בצידוקים מכאן ועד תאילנד בדי להכשיר את השרץ. זה מה שנקרא תעמולה. לצייר אותך כנחות אפשר לעשות באמצעות מבחנים ודברים דומים. יש אנשים שרוצים להגיד ‘אנחנו נעלים יותר, טובים יותר, חכמים יותר'. זו תפיסה נאצית".

בחייך, יש פה תורת גזע?
“להגיד למישהו שבאופן טבעי הוא נחות, זו הגדרה נאצית. מהי תורת הרייך השלישי? מדרוג של אנשים. אלה נחותים, אלה יותר נחותים. הייתי לפני כשנה בפולין כחלק ממשלחת לימודית, אחרי שבמשך שנים לא נסעתי, כי נמאס לי לשמוע את השיח ‘שואה, שואה, שואה', כאילו זה מצדיק את השליטה והרודנות שיש כאן. נסעתי, ואתה מגיע ושואל ‘איך אנשים רגילים, שישבת ואכלת איתם, מתהפכים עליך והורגים אותך?'. אתה מבין שבסוף גזענות, כמו אנטישמיות, מבוססת על סטריאוטיפים שבאים לתייג אותך כמישהו שהוא אחר בצורה הבזויה ביותר, ואצלנו זה צריך להדהד כל הזמן. אנחנו לא יכולים לפטור את עצמנו בלומר ‘לא מדובר פה בגזענות'. אם נגיד את זה עשר פעמים, זה לא אומר שהגזענות תיעלם".

ניתן למגר אותה?
“אי אפשר למגר, אפשר להוקיע. אני לא חושב שאי־פעם נגיע למציאות שבה גברים יפסיקו להטריד נשים מינית, אבל אנחנו חיים בעידן שבו ניצב במשטרה, או קצין מוערך בצה"ל, כשהוא מואשם בהטרדה מינית, משעים ואחרי זה מוקיעים אותו ציבורית. אני רוצה להגיע למצב שבו אנשים שמתבטאים בצורה גזענית, או מדברים בצורה גלויה על אנטישמיות, ישלמו את המחיר. האם האנטישמיות תיפסק? לא יודע, אני רק יודע שהיום אם סגן שר במדינת טיז־אל־נבי אומר משהו על היהודים, כל העולם צועק".

איפה אתה שומע גזענות?
“פעם אחרי פעם אנחנו רואים שוטרים שמתבטאים בצורה גזענית, שנוקטים באלימות על רקע גזעני ולא מוקיעים אותם. מה שכן, לפני חודש פורסם שמ"פ קרא לחייל ‘כושי מסריח' ונענש. ככה צריך להתנהל עם גזענות. ישבתי עם המפכ"ל, והוא רטן על כך שאמרתי שהמשטרה גזענית. הסברתי שלא אמרתי את זה, אבל נזרום ונצא מנקודת הנחה שהמשטרה לא גזענית בהגדרתה. יש שוטרים גזענים כמו שיש שופטים גזענים ומורים גזענים. האם לקחתם את השוטרים האלה והוקעתם אותם, גיניתם, עשיתם פעולה כדי להגיד ‘זה לא יקרה בבית ספרנו'? לא. גוננתם, חיפיתם ואפשרתם להם לבצע את מעשיהם. אז כמו שאני אומר, לא כל הגברים מטרידים מינית, אבל אלה שמטרידים תטפלו בהם באפס סובלנות".

אתה לא קיצוני מדי?
“למה? אפשר להסכים איתי, אפשר לא. אני לא קיצוני, המציאות קיצונית, אבל יכול להיות שגם אני במידה מסוימת רואה את הדברים דרך העיניים שלי".

השתמשו בנו כקלף

ילאו פעיל מאוד בטוויטר, שם די מתקשים לעכל אותו. מצד אחד הוא חובש כיפה, מצד שני יש כאלה שאומרים שהוא שמאלני רדיקלי. “אם להיאבק נגד הגזענות ולמען השוויון והצדק הופך אותי לשמאל, אז אני לא רק שמאל, אני שמאל גאה", הוא לא עושה חשבון. “אבל אני לא שמאל כמו אלה שכותבים לי BDS וכל מיני קשקושים. אלה סתם חמורים. זו המדינה שלי, ולא באנו לכאן כדי לבטל אותה. אין לנו עניין כזה. השיח של שמאל וימין הפך לכל כך רדוד. אני גם לא ציונות דתית, אז תעזבו אותי".

קראתי שהתאכזבת ממנה.
“היו לא מעט בני קהילה שהתחנכו במוסדות הציונות הדתית, שירתו ביחד וברגע ששומעים שם שחייל ממוצא אתיופי נהרג, אז הם מעלים את זה לכותרות ועושים רעש, אבל כשיצאנו למחות למען הצדק והזכויות, הם היו נגד המאבק, כי הם חלק מהשלטון. הם שבויים באיזו קונספציה שאנחנו אמורים להתרפס בפניהם. הם רוצים אותנו כנועים, נחמדים, ביישנים, שמורידים את הראש ואומרים: ‘תודה שהבאתם אותנו עד הלום'. אבל אנחנו באים ואומרים שאנחנו לא כנועים, אנחנו האדונים, בעלי הבית, וזה מערער את יציבותם. זה לא השיח שהם רוצים לשמוע, ולמען האמת יש להם סיבה לחשוש. אנחנו לא מתכוונים להרפות מהמאבק".

אתה רוצה להיות חבר כנסת?
“מדברים איתי, ואני לא אומר שלא. אם אחשוב שאוכל להשפיע יותר מבפנים, אז אני אשפיע. לא נראה לי שבקונסטלציה הפוליטית הקיימת זה ניתן. אמרתי שמבחינתי כל האמצעים כשרים".

יש לכם נציגים בכנסת?
“מבחינתי אין הבדל בין גדי יברקן ופנינה תמנו־שטה ובין חברי הכנסת האחרים. שלי יחימוביץ' לא קידמה את הנושא שלנו? קידמה. אם יהיה ראש ממשלה אתיופי, אז המציאות תהיה הרבה יותר טובה? לא בהכרח. השאלה היא אם אנחנו רוצים להמשיך להתבוסס בשבטיות הזו, בקבוצתיות, כשכל קבוצה דואגת לעצמה. כל פעם אומרים לי ‘תקימו מפלגה, תצברו כוח פוליטי', למה? למה שלא ביחד נציב אלטרנטיבות תפיסתיות איך החברה הישראלית צריכה להיראות? אבל במקום זה יש ימין ושמאל, ואם אתה ימין אתה כזה, ושמאל אתה כזה. אין באמת נכונות להקשיב, וזו הטרגדיה".

ציונות היא גזענות?
“ב־1975 התקבלה החלטה 3379 באו"ם שמי שקידם אותה היו בעיקר המדינות המוסלמיות. החלטה שבעצם הציונות שווה גזענות. חיים הרצוג עמד על בימת האו"ם וקרע את המסמך. יהודי ארצות הברית הפעילו לחץ כדי לשנות את המצב, והמוח היהודי, שלא הפסיק לחשוב, הציע שאת השחורים באתיופיה שטוענים שהם יהודים, נביא לישראל ונאמר לאומות העולם ‘איך אתם אומרים שציונות היא גזענות כשאנחנו המדינה הלבנה, היחידה, שהביאה שחורים ולא כדי להפוך אותם עבדים?'. היינו בעצם קלף נגד המאבק".

לא התכוונו להביא אתכם?
“לא. ראש הממשלה התייחס באו"ם להחלטה הנבזית, 3379, ואמר שאנחנו מדינה שהביאה יהודים מאתיופיה לחיים של חופש וביטחון. על איזה חופש וביטחון מדברים? הרבה פעמים, בוועידות בעולם שעוסקות בגזענות, לוקחים אתיופים כדי שיספרו שאין גזענות בישראל, זה כמו שלוקחים ערבים כדי לספר שאין כיבוש. המדינה הוקמה ב־1948, אבל כבר אז הציבו סימן שאלה: האם בכלל יכול להיות יהודי שחור? אז חוקקו את חוק השבות ב־1950, אמרו ‘מה שהספיק כדי למות בשואה, מספיק כדי להיות יהודי ולעלות לארץ'".

אתה מרגיש שעשו לכם טובה?
“כשמדברים על עלייה, מדברים על אותות הכבוד שניתנו ללוחמי השייטת. ‘אנחנו, המדינה הלבנה, הלכנו וחילצנו את השחורים האלה' וכל אתוס ההצלה והנרטיב השקרי והמסולף. זה בדיוק העניין. בספרי הלימוד תקרא על ניל"י, היישוב הישן, הפלמ"ח, הרצל, אבל לא תשמע על אבא מהרי שעשה את המסע מאתיופיה כשהרצל היה בן שנתיים. הדבר היחיד שהכניסו פעם במסגרת בחינות הבגרות היה שהקהילה האתיופית עשתה קפיצה של 600 שנה ממדינה נבערת ובורה למציאות של חיים מודרניים בישראל. מתארים אותנו כקהילה פסיבית, משיחית, שחלמה להגיע לכאן, אבל לא מדברים על שאר הדברים. כאילו חפץ, מונח, שאותם גיבורי שייטת הביאו לפה".

מה אתה היום? ישראלי, ציוני, אתיופי?
“בן אדם. השתתפתי במחאה של הקהילה הלהט"בית, נאמתי בעצרת נגד חוק הלאום, סייעתי למבקשי מקלט מהמקום שקודם כל, לפני הישראלי והיהודי, אנחנו בני אדם ולכל אחד יש שאיפה לחיות בחירות ובצדק".

אתה מזדהה עם האריתריאים בגלל צבע עורם?
“אלה אנשים שברחו ממקום מסוים. אם היה להם טוב, הם לא היו מגיעים. יכול להיות שבאו למצוא תעסוקה כמו שיש המון ישראלים שטסים לארצות הברית ונתקעים שם. דמיין לך שעכשיו בארצות הברית ייקחו את היהודים שבאו לעבוד ויבנו להם מחנה, מתקן חולות כזה, ומשם ינסו לגרש, זה יעלה על הדעת? אומרים לי ‘מגרשים מפה גיאורגים'. כן, אבל אחרי שבדקו אותם. תבדקו את מבקשי המקלט ואם הם לא עומדים בקריטריונים של מדיניות ההגירה, תגרשו. דין אחד. כמו שאני אומר, אני לא רוצה הטבות, אני רוצה לחיות פה בשלום ובשוויון".

לשנות את הכללים

לילאו יש תכונות של מנהיג שקם מהעם ויכול לסחוף אחריו את השאר. השאלה היא אם הוא יוכל לעמוד בקרב החפירות המתיש מול הממסד. “אין ברירה", הסביר. “אני לא יכול לצאת מהמעגל, כי יש לי אחריות. אני רוצה לבנות פה את ביתי, לגדל כאן ילדים. לא רוצה להוריש את הירושה האומללה של המאבקים לדורות הבאים. אני יכול לשבת ביציע או לטוס למקום אחר ולהגיד ‘שיקפצו', אבל מי יילחם? אין את הפריבילגיה. אנחנו לא נאבקים לקבל דיור, או נגד יוקר המחיה. אנחנו רוצים לחיות כמו האנשים שאתה רואה הולכים, יושבים ואוכלים. חיים רגילים. לא באתי כנציג העדה ולא מינו אותי. באתי ממקום שאומר ‘אני לוקח את גורלי בידַי, לא מוכן להשלים עם המציאות הזו ואיאבק כדי לשנותה".

אתה מרגיש שגם ההורים שלכם מאוכזבים?
“אצלם האכזבה הרבה יותר גדולה. הם חוו את החלום ושברו. הם אומרים שבמשך שנים עשו את המסע כדי להגיע לכאן ובאו למציאות שבה הורגים את ילדיהם ולא מאפשרים להם לשגשג. הם שואלים ‘למה עשינו את זה?'. הרי החלום לא היה רק להגיע פיזית, אלא גם ברמת החירות. אז עדיף שתהיה נרדף בגולה מאשר תהיה נרדף בבית שלך. הדור הצעיר יחכה שדברים יקרו? לא, הוא אומר ‘להורים שלנו לא היה את השפה ואת היכולות להיאבק. אנחנו מכירים עכשיו את כללי המשחק ואין לנו ברירה'".

איך אפשר להישאר אופטימי?
“צריך להבין שזה טוב שאנחנו מוחים וגם החברה צריכה להכיר בזה. אנחנו מוחים, כי אנחנו מאמינים שניתן עוד לתקן. ברגע שנפסיק, זו תהיה הטרגדיה האמיתית. אז נהיה במצב שבו נגיד ‘אין טעם לצאת לרחוב' וכנראה נגיע לנקודת האל־חזור".