ירון (23) גדל בצפון הארץ, בבית דתי קשה יום. אביו היה מכור לסמים קשים, והמצב הקשה בביתו גרם לנשירתו מבית הספר. את זמנו בילה במעורבות בקטטות ובביצוע עבירות פליליות. ואז הגיע רגע התפנית, שאותו הוא זוכר כאילו קרה אתמול. מנער שוליים, עבריין קטן, הוא הפך לסוג של כוכב.
"באחד הימים ניסיתי לגנוב אופנוע", הוא משחזר. "אדם מבוגר תפס אותי, ואמר לי: 'או שאני מזמין לך משטרה או שתבוא איתי'. הלכתי איתו למקלט, ושם ראיתי קבוצה של נערים מתאמנים באגרוף. אותו איש אמר לי: 'או שאני מדווח למשטרה על ניסיון הגניבה שלך או שאתה מתחיל להתאמן אצלי'. החלטתי לקחת את ההזדמנות ולנתב את האלימות למקום אחר". לימים הפך פעמיים לאלוף ישראל באגרוף לנוער.
למרות החזות הקשוחה, ירון תמיד חלם להופיע על במת התיאטרון. בגיל 14 הוא שמע לראשון על פרויקט של עמותת עלם, שכלל השתתפות בחוג תיאטרון. "בתחילה לא מצאתי את עצמי שם, כי היו הרבה צעירים בעייתיים, שהגיעו לחוג לא כי באמת אהבו תיאטרון אלא מסיבות אחרות", הוא אומר.
"ככל שעבר הזמן, התיאטרון עזר לי להיפתח, והשילוב של המשחק יחד עם הסיוע שקיבלתי בעמותה עזר לי לשנות את מציאות חיי. המטרה של הקבוצה הייתה ליצור מחזה שמרכיב בתוכו את כל הסיפורים האישיים של כולם. להוציא מתוכנו, 'החבר'ה הבעייתיים' את המקומות הכי עמוקים שלנו. זה היה תהליך ארוך, שגרם לנו להתקרב אחד אל השני. עד היום אני בקשר עם חלק מהחברים".
כשהגיע לצבא, על אף המצב הקשה בבית, הצליח ירון, בעזרת כוח רצון מרשים, להתגייס לקרבי ולשרת כלוחם, ואף הגיע לתפקיד פיקודי. לאחר שחרורו מצה"ל הוא התקבל ללימודי תיאטרון. לפני מספר חודשים סיים את לימודיו, ומאז הוא משחק בתיאטרון הספרייה.
אמש סיפר שוב ירון את סיפורו המרגש, אבל הפעם בפני אולם מלא בתל אביב במהלך ערב ההתרמה השנתי של עלם. את האירוע ליוו, כמדי שנה, אומנים בולטים כמו ריטה ואלי יצפאן וגם בוגרים גאים של העמותה.
"האגרוף היה נקודת המפנה שלי", הוא אומר. "אותו רגע שבו אמרתי לעצמי לראשונה שוואלה, אני יכול לשבור את תקרת הזכוכית הזו שיש לי מעל הראש. התקרה של הילד הבעייתי שלא מצליח בכלום, זה שתמיד שם שבשוליים. הרגע הזה חוזר בכל פעם שאתה מבין שאולם שלם הגיע ורוצה לראות רק אותך".