החברים מהמסעדה של דין שושני שנספה באסון המעלית: "נמשיך את חלומו"

דין שושני ז"ל וטדי רוזנבאום הכירו בגיל 14 בצופים והפכו לחברים בלב ובנפש. כשבגרו, היה להם חלום משותף לפתוח מסעדה. חלומם התגשם בסוף אוקטובר האחרון כשפתחו יחד את מסעדת "מנצ'וק" בשכונת ביצרון בתל אביב. אולם זמן קצר לפני הפתיחה הרשמית, שהייתה אמורה להתקיים בעוד כשבועיים, קרה הנורא מכל.

בשבת האחרונה שושני (25) מצא את מותו יחד עם בת זוגו, סתיו הררי ז"ל, באסון המעלית שאירע ברחוב נדב בשכונת התקווה בעיר. האסון המחריד אירע בעת שהשניים ירדו במעלית כדי להוציא את רכבם מהחניון מחשש להצפה. השניים נלכדו בתוך המעלית שהפסיקה לפעול בשל קצר חשמלי. המים שזרמו בעוצמה בשל הזרמים העזים וקריסת מערכות הניקוז הציפו במהרה את קומת החניון וחדרו גם למעלית. 

עם היוודע דבר האסון נסגרה המסעדה, אך רוזנבאום, כמו ציון שושני, אביו של דין, מקווה לפתוח שוב את המקום כדי להמשיך ולהגשים את חלומו של דין. "המסעדה תהיה מקום של הפצת אור לזכרו של הבן שלי", אומר האב האבל.

"דין היה החבר הכי טוב שלי", מספר רוזנבאום (25). "אנחנו חלק מקבוצה גדולה של חברים שהיו יחד בצופים ובשכונה. גדלנו כולנו באותו אזור, מיד אליהו ועד שכונת התקווה. דין בשמונה השנים האחרונות עבד במטבחים המובילים בעיר, בין השאר במסעדות 'שילה' ו'איגרא רמא'. הוא גם ניהל קומת הסעדה במתחם עבודה משותף של הייטק בשם Sosa. דין היה טבח מדהים, הייתה לו יד מטורפת. בחיים לא הוציא משהו שלא היה טעים. אין משהו שהוא נתן לי לאכול שלא היה הכי טעים בעולם, אפילו אם זה חביתה או פסטה. זו הייתה התשוקה שלו. זה מה שהוא אהב לעשות".

בשנת 2018 החלו שני החברים לרקום חלומות עסקיים משותפים. "התחלנו לדבר על לעשות משהו בעצמנו", מספר רוזנבאום. "גם אני מכיר את ענף המסעדנות, אבל יותר מבחינת התפעול של מסעדות. החלטנו שאנחנו רוצים לעבוד בשביל עצמנו. אמרנו שאנחנו מספיק אמיצים, מספיק מאמינים בעצמנו כדי לצאת לדרך עצמאית. הדבר הראשון שעלה לנו בראש הייתה תוכנית סודית למקום של פסטות באמצע שדרות רוטשילד. אבל בסוף זה לא יצא לפועל. כל אחד קיבל הצעת עבודה טובה יותר, בחר את הכיוון שלו, רצה להשתפשף עוד קצת. מלצרנו יחד בקפה דלאל וחיפשנו את הדבר הבא. ניסינו להרים איזשהו קייטרינג, אבל גם זה לא עבר לשלב הביצוע".

איך הגעתם לרעיון לפתוח את מנצ'וק?
"שקלנו כמה הצעות שקיבלנו, ואז דין היה בארוחת שבת אצל הוריו וסיפר להם על ההתלבטויות שלו. אבא שלו ציון אמר: 'מה אתם מחפשים בחוץ? בואו נפתח מקום שלושתנו'. ציון חשב בהתחלה על שקשוקות בטעמים. יום למחרת דין סיפר לי על ההצעה והתחלנו לדבר על כך. דין ישר אמר שהמקום יהיה בדרום תל אביב וכבר התחיל לחשוב איך הוא הופך את השקשוקה למעניינת יותר. כבר באותו רגע הוא אמר לי: 'בוא עכשיו לשכונת ביצרון'. נסענו לביצרון, נכנסנו למקום שנקרא 'פיצרון', שהיה במיקום הכי מוצלח. שאלנו אם המקום למכירה. אמרו לנו שלא, אבל גם ציינו שהמקום שלידם רוצה לצאת. נכנסנו במסדרון קטן לחומוסייה שנקראה 'דורמא' על שדרות ההשכלה. עוד לפני שניגש אלינו הבעלים, התיישבנו, הסתכלנו אחד על השני ושנינו אמרנו שזה הולך להיות המקום שלנו".

רוזנבאום מספר ששושני שנא שקוראים לו שף. "תכתבי טבח ולא שף", הוא אומר. "דין היה טבח מוכשר. השאיפות שלו היו עצומות. הוא תמיד כיוון להרבה כסף, להצלחה. לא הגביל את עצמו. אני מאוד רוצה להמשיך את החלום שלו. אני לא יודע אם אני יכול, אבל כן יודע שאעשה כל מה שביכולתי כדי שזה יקרה. כרגע המסעדה סגורה. נכון לעכשיו היא סגורה לתקופת השבעה, אבל אני לא יכול להבטיח שביום ראשון היא תהיה פתוחה. השאיפה היא להנציח את דין בכל דבר שאעשה. 'מנצ'וק' לגמרי הייתה חלום שלו".

הכל אחד בשביל השני

ואכן, בסוף אוקטובר המקום נפתח. "עשינו אירוע פיילוט. הבאנו 60 חברים וקרובי משפחה כדי לקבל משוב", מספר רוזנבאום. "בסופו של דבר, החלטנו על קונספט של 'מנצ'וק': מן זה לחם, וצ'וק זה סוד. אני לא יכול לספר לך בדיוק מה זה. למעשה פיתחנו חמישה סוגים של מנות הנקראות 'מנצ'וק'. מדובר בירקות צרובים על ממרח של ירקות עם ביצה עלומה. המנה מוגשת עם חלה ושלושה מטבלים. דין יצר מנה מקורית לגמרי. המקום התחיל לעבוד, ממש יכול היה לתפוס. התחלנו לגדול קצת, ואפילו גייסנו שני עובדים. התחלנו את ההרצה. בעוד שבועיים הייתה אמורה להיות הפתיחה הרשמית של המקום. כבר תכננו איפה נתלה בלונים, סטיקרים, מה המבצע שנצא איתו. חשבנו על הכל".

דביר בסינו (24) הצטרף למסעדה כמלצר. "אני מכיר את טדי כבר המון זמן", הוא מספר. "הוא ודין התחילו להגשים את החלום. כשהמקום נפתח הייתי בין עבודות, ישר רצתי לטדי ואמרתי: 'אני בא לעבוד איתך'. היינו רק שלושה עובדים. כולם היו עושים הכל אחד בשביל השני. פתאום הייתי מוצא את עצמי שלוש שעות במטבח עם דין, כשהוא מלמד אותי לקלף בצל ולהכין מנות".

מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"ביום שישי בצהריים. אחד הדברים הקשים שעוברים עליי בימים האלה הוא העובדה שכשנפרדנו לשלום, דין אמר לי: 'שלח לי הודעה ביום שבת, כשאתה מתגעגע'. זאת הפעם האחרונה שדיברתי איתו. ישבנו אז בחוץ, כולל סתיו וטדי. אכלנו ארוחת צהריים שדין בישל לנו. זכינו לארוחה אחרונה ממנו".

"דין היה המלך של המטבח ואני הייתי עושה את כל השאר", מספר רוזנבאום. "אבא של דין היה בקטע של משקיע. התחלקנו באחוזים. הוא היה השותף השקט מה שנקרא. ההסתכלות שלנו הייתה קדימה. דין היה מאוד חכם, לא חשב לטווח קצר. רצה ליצור משהו חדש, רצה להיות איש העסקים הכי מוצלח, והוא היה בדרך לשם".

גם רוזנבאום נזכר בפעם האחרונה שראה את שושני. "סגרנו בערך בשעה 15:00 בשישי", הוא משחזר. "דין שאל אותי אם אני רוצה לבוא לאחותו לשחק פינג פונג. אמרתי שאני חייב להוציא את הכלבים שלי. אז הוא אמר: 'לך, אני אסגור פה'. זאת הפעם האחרונה שראיתי אותו".

איך נודע לך על האסון?
"אבא של אחד החברים שלנו התקשר אליי ושאל אם אני בסדר כי הוא ראה בטלוויזיה שיש הצפות בדרום תל אביב. הוא שלח לי תמונה וזה היה הבית של דין בתמונה, שנמצא ממש ליד הבית שלי. כל יום היינו מבלים יחד 14 שעות בעבודה, אחר כך היינו חוזרים הביתה, מתקלחים ונפגשים שוב. יש לי בת זוג ואנחנו, שני הזוגות, היינו מבלים המון ביחד".

כשראה את תמונת הבניין המוצף, רוזנבאום רץ החוצה. "ראיתי המון כתבים, המון בלגן, הכוחות התחילו להגיע", הוא מתאר. "התחלנו להפעיל חמ"ל, לנסות להבין איפה הם נמצאים. ידענו שסתיו סגרה להם מסאז' לשעה שתיים וחצי בצהריים, אז היינו בטוחים שהם שם. באזור השעה שלוש וחצי הוריו ומשפחתו של דין הגיעו ונסעו לתל השומר. כולנו דהרנו לתל השומר בגשם. ציון נכנס פנימה ויצא החוצה בדמעות. אחר כך אנחנו נכנסנו להיפרד מהבן אדם, מהגוף שלו. נישקנו אותו".

איך מתמודדים עם אסון כזה?
"אח אתה מקבל כשאתה נולד, חבר אתה בוחר. דין היה בן אדם שלא הייתי צריך לומר לו כלום. בכל רגע הוא הבין אותי, ידע אם אני עצוב, או שמח. זה כמו שכורתים לך יד. אני נמצא הרבה בשבעה. קם כל רגע למציאות שלא נתפסת מבחינתי. זה קשה מאוד. אני מאוד מתגעגע אליו. דין היה הכי גבר בעולם. כולם אהבו אותו. בהלוויה היו אלפי אנשים. הטלפון שלי מתפוצץ מהודעות של אנשים שהכירו אותו ורוצים לנחם את המשפחה".

המטבח כממלכה

עומר ישראלי (25) התחיל לעבוד במסעדה רק לפני שבועיים כטבח. "מעבר לכך שדין לימד אותי מטבח, נחשפנו אחד לשני ברמה הרבה יותר עמוקה", הוא מספר. "אנחנו חברי ילדות, גדלנו ביחד. כשדין וטדי פתחו את המקום, באנו לשבת שם כמה פעמים. דין הציע לי ברוחב לב לבוא ולעבוד איתו".

מה למדת ממנו?
"מהרגע הראשון הוא בא ללמד אותי על האהבה שלו למטבח. המטבח היה הממלכה שלו. הייתה מחשבה מאחורי כל פרט וגם השקפת עולם מורכבת. הוא אמר לי שהמטבח ישפר אותי בתור בן אדם. דין רצה לגעת באנשים, לתת להם את האהבה שלו. הייתה לו תשוקה לפרטים הקטנים, לדייקנות. לא סתם היה אומר לי: 'תתקן את זה'. היה גם מסביר למה. דין היה מעביר אותי תהליך. כל הזמן היה מעצים אותי, מפתח בי את הביטחון. זה כמו בוקס בבטן. גם סתיו היא חברת ילדות שלי. גדלתי עם שניהם, זה קשה מאוד. אני מעדיף לזכור אותם חיים, דרך האוכל, דרך מה שדין רצה לתת לכולם. כרגע אני לא יודע לאן כל זה ייקח אותי, אבל אני בטוח שהשבועיים האלה ישפיעו לי על החיים".

"נשבר לי הלב", מוסיף בסינו. "זה בן אדם שאתה עובד איתו שישה ימים בשבוע, הוא מספר לך על חייו, אתה פותח בפניו את הלב. כל התמונות בטלפון שלי הן תמונות שצילמתי אותו. זה כאב לב. חד־משמעית אני רוצה שהמסעדה תמשיך לפעול. אמרתי לטדי שנעשה הכל כדי להמשיך את החלום של דין, אבל אנחנו עוד לא במקום לחשוב איך עושים זאת".

"כמובן שאני רוצה להמשיך את החלום של דין", אומר האב, ציון. "הבן שלי יצר במסעדה שלו מנה של אור. כל מי שטעם ממנה, טעם מעט אור. כסף לא מעניין אותנו. מה שמעניין זה האור שהוא הפיץ במנה הזאת. אני מרגיש שהבורא מנחה את העולם הזה, הכל כתוב לנו, ומהצער הזה צריך להביא אור בעולם. אנחנו כמובן רוצים להמשיך בפרויקט האור. הייתי רוצה שכל בן אדם יטעם מהמנה הזאת, שזאת תהיה המצבה של דין".