לקראת תערוכת "הזקן והעם 2", שתתקיים בצריף בן־גוריון בשדה בוקר בעוד כחודשיים, התגלתה כתבה מרתקת שהתפרסמה ב"מעריב" ב־12 בנובמבר 1959. הנושא: שלום כהן, אז פועל בנמל חיפה, הביע לפני יותר מ־60 שנה את מחאתו מול ראש הממשלה הראשון במהלך אסיפה של מפא"י בחיפה. עתה מנסים אוצרת הצריף, מירי פלמ"ח, וצוות ההיסטוריונים של המכון למורשת בן־גוריון, לאתר את כהן או את צאצאיו, כדי שיגיעו לספר את הסיפור המלא ולתאר את השלכותיו על חייו האישיים.
האסיפה הסוערת התקיימה ליד קולנוע הדר בוואדי סאליב בחיפה. הסערה פרצה כשנאומו של בן־גוריון שוסע בקריאות ביניים של אחד הנוכחים בקהל. על פי התיאורים, במקום עמדה לפרוץ קטטה כאשר סדרני ופעילי מפא"י, אז מפלגת השלטון, החלו "לטפל" במי שהעז להפריע לבן־גוריון בנאומו. חלק מהקהל אף עזב את המקום מחשש להתפתחות תגרה. אלא שבן־גוריון הפתיע והורה לסדרנים לאפשר לכהן לעלות לבמה.
האיש אכן עלה, ומול הקהל הנדהם אמר: "שמי שלום כהן. אני עובד בנמל. הבטיחו לי שאהיה קבוע ולא מקיימים את ההבטחה. יש לי שבעה ילדים, ואני גר פה בתוך האדמה. איפה הצדק?". בן־גוריון הקשיב בסבלנות והשיב: "המקום לדבר על כך הוא לא במקום שיש אלפי שומעים, שבאו לשמוע את ראש הממשלה, אלא לכתוב מכתב".
תשובתו לא סיפקה את כהן, שהמשיך להשמיע את טענותיו עד שהמיקרופון נלקח ממנו על ידי הסדרנים. בתום האירוע ניגש שוב אל בן־גוריון, התנצל על התנהגותו הסוערת וסיפר לו על הקשיים שעמם הוא מתמודד.
צוות הצריף, בסיוע הכתבה שפורסמה בשעתו ב"מעריב", מחפש כעת את כהן או את צאצאיו, כדי לשמוע מהם עוד על האירוע השופך אור נוסף על אישיותו ומנהיגותו של בן־גוריון, על החיים בשנותיה הראשונות של המדינה ועל האווירה באותם ימים.