חגית ספקוטי, אמא של גלעד בן ה־28, מחפשת עבורו מסגרת כבר יותר משנתיים. גלעד מוגבל בשכלו אך עצמאי ורוצה פרטיות. לכן המשפחה פנתה ל"כפר עידוד", שבו יש מגורים עצמאיים עם מסגרת חברתית תומכת. כאשר החלו לקדם את הקליטה, זה היה רגע לפני שמשרד הרווחה הודיע למוסדות על עצירת כל התקציבים להשמה חוץ־ביתית לבוגרים עם מוגבלויות. הסיבה לכך הייתה היותו של תקציב 2020 תקציב המשכי ולא קבוע, וההכרח של משרדי הממשלה לצמצם תמיכות וסבסוד והקפאת תוכניות עד העברת תקציב מדינה חדש.
חגית מספרת: "נאלצנו להשאיר את גלעד בבית אף על פי שהוא ילד שהלך לצבא, למד ועבד. הוא למד משחק, וכעת מסיים את הלימודים ואין לו מסגרת חברתית ומאוד קשה לו. ניסיתי לפנות במכתבים למשרד הרווחה וקיבלתי את אותה תשובה: 'אנחנו מצטערים זה המצב'. אני מרגישה שאם הוא לא ייקלט במסגרת מתאימה לו ולגילו ויהיה עם אנשים כמוהו, נעצור את עתידו. מאוד מתסכל שאתה משקיע בילד כל השנים והעצירה הזאת פשוט נכפית עליך".
תקציב המדינה מקצה כספים למשרד הרווחה, המתורגמים לתשלום חודשי עבור כל דייר שנקלט במסגרת דיור. כל עוד לא מאושר תקציב חדש לא ניתן לקלוט דיירים, כיוון שמשרד הרווחה אינו יכול לאשר תשלום עבורם, וכך רבים ממתינים לדיור חוץ־ביתי, כשבשל המשבר הפוליטי לא ברור מתי יזכו למענה.
זאת רק דוגמה אחת, משום שההקפאה התקציבית הגורפת נוגעת גם למשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים, שלהם הופסקו בהדרגה מתחילת השנה כל הפעילויות במועדוניות ובקייטנות. רבים מבני המשפחות, המתמודדות עם קשיים ואתגרים כל השנה ובוודאי בתקופת המגיפה, הצטרפו בחודשים האחרונים בעצמם למעגל צרכני הרווחה.
שני אחדות, מנכ"לית כפר עידוד, אומרת ל"מעריב": "מאות ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים נשארים ללא מסגרות. תהליכים מורכבים של הוצאה מהבית למסגרת חוץ־ביתית, שהיא מורכבת מבחינה רגשית ומשפחתית, נקטעו באמצע והותירו את ההורים חסרי אונים. מדובר בלאו הכי גם בתהליך בירוקרטי מייגע, שחלק גדול מהמשפחות כבר היו בעיצומו כשקיבלו את הבשורה. התסכול וחוסר האונים גדולים מאוד ויוצרים משבר נוסף שמשפחה כזו לא צריכה לחוות. מישהו למעלה שוכח את האנשים והילדים האלה".