זה שנה מחכים בני משפחתו של מוטי בן שבת לחוק הגיבורים, שאושר שלשום בקריאה שלישית בכנסת, רגע לפני פיזורה. כזכור, בן שבת טבע למוות ב־8 בינואר 2020, בגיל 38, בעת שחילץ משפחה שנלכדה ברכבה במהלך השיטפונות העזים שהיו אז בנהריה. "חודש וחצי אחרי האסון יצר איתנו קשר ח"כ מיכאל מלכיאלי (ש"ס)", מספרת חוה בן שבת, אמו של מוטי. "הוא הגיע לבקר אותנו, אמר לנו שהוא רוצה לפעול למען חוק הגיבורים, והתחלנו לרוץ עם זה. הייתי נוסעת לכנסת, מגיעה, יושבים, מעלים הצעות, היו שיחות טלפון באמצע הלילה, כל היום וואטסאפים. נוצר בינינו ובין ח"כ מלכיאלי קשר מיוחד במינו. הוא כבר הפך בשבילנו מחבר כנסת לממש בן משפחה, לאח. עכשיו החוק עבר".
על פי חוק הגיבורים, יוענקו תגמולים להורים ובני משפחה אחרים של מי שקיפח חייו תוך הושטת עזרה לאדם הנמצא בסכנת חיים. התגמולים, המענקים או ההטבות שיינתנו למשפחות ייקבעו בתקנות שיוגשו לאישור ועדת העבודה והרווחה עד סוף שנת 2021. כמו כן, יהיה רשאי שר הרווחה להגדיר בתקנות תגמולים גם עבור מי שנפצע בנסיבות דומות. על פי נתוני הביטוח הלאומי, רשומים עד היום כ־20 מקרים של אנשים שנהרגו או נפצעו כתוצאה מהצלת אדם אחר. עם זאת, לא ניתן היה לקבוע כמה מהם פעלו במסגרת התנדבות וכוסו בשל כך בביטוח חיים.
הצעת החוק שאושרה עוסקת במקרים שבהם האדם ביצע את המעשה שלא במסגרת התנדבות מוסדרת. החוק יחול רטרואקטיבית על מקרים שהתרחשו החל מראשית שנת 2018, בהם המקרים של בן שבת ז"ל ומיכאל בן זיקרי ז"ל, שטבע לאחר שהציל שלושה ילדים מטביעה באגם זיקים ביולי 2020.
"אריה דרעי, יו"ר תנועת ש"ס ושר הפנים, היה בשבעה אצל משפחת בן שבת", מספר ח"כ מלכיאלי. "הוא מאוד התחבר לסיפור הזה ואמר לי: 'אני רוצה שתיכנס לסיפור ותראה מה אפשר לעשות'. הוא גם ליווה את החוק הזה מההתחלה ועד הסוף. התחלתי לעבוד על הצעת החוק, לקח הרבה זמן לגבש אותה, איך לעשות, מה לעשות. היו המון קשיים משפטיים בנוסח, הרבה שעות עבודה. מאז שהגענו לנוסח מקובל, הרצתי את ההצעה מהקריאה הטרומית עד לקריאה השלישית בפחות מחודש. זה עבר פה אחד".
זהו למעשה החוק האחרון שהתקבל בכנסת ה־23, לפני פיזורה וההליכה לבחירות רביעיות בתוך שנתיים. "העברתי בכנסת הזו ארבע הצעות חוק פרטיות, וזה החוק שהכי מרגש אותי", אומר ח"כ מלכיאלי. "זה חוק שילווה אותי כל חיי, ואני מאוד מתרגש שהייתה לי הזכות לקדם אותו. זה מנציח מישהו שעשה פעולה למען האחר וקיפח את חייו. מאוד התחברנו לחוה, הסיפור של מוטי מאוד נגע בלבנו. חוה היא בת בית אצלנו כאן בחדר, נוצרו בינה לבין כל הלשכה שלי קשרי חברות מאוד טובים. בזכות החוק הזה אנחנו מרגישים שאנו מלווים את מוטי בדיוק ביום השנה למוות שלו. יש כאן צירוף מקרים מאוד מעניין, ואנחנו מודים על שהייתה לנו הזכות להעביר הצעת חוק דרמטית כזאת. עכשיו בעצם נותרה רק המשימה של תקנות החוק. מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אמר לי שאפשרי בתוך חודשיים להביא תקנות, ואנחנו מקווים שככה יהיה".
כתר על הראש
זו הייתה שנה קשה עבור הוריו של בן שבת ז"ל. "היו סיוטים בלילה", מספר האב דני, שיצא עם בנו לסייע בחילוץ והיה עמו ברגעיו האחרונים. "כל הזמן ראיתי את התמונה של מוטי נעלם לי. מישהו גם צילם את מוטי כשמצאו אותו. התמונה הזאת הגיעה לכל העולם, עוד לפני שהלכנו לזהות אותו. זה סרט קשה מאוד, התמונה הזאת נמצאת מול העיניים שלי, של אשתי, של הבנות שלנו. אני נמצא בטיפולים. הייתי גם אצל פסיכולוגית, ועדיין אני בטיפול אצל פסיכיאטר, כולל טיפול תרופתי".
"הרגשתי חיה־מתה", מודה האם חוה. "מצד שני, הייתי חייבת לתפקד. אם היה צריך לעשות קניות, עשיתי קניות; אם היה צריך לטפל באמא, הלכתי לטפל בה. יש לי את התמיכה של המשפחה, אבל זה קשה. מוטי הוא ילד הסנדוויץ', יש לו שתי אחיות. הוא היה גר איתנו. עד היום אני שולחת לו כל יום הודעות בוואטסאפ, מחכה שהוא יענה. אני אומרת לעצמי: 'הוא יבוא, הוא יענה'. עדיין לא מסוגלת לחשוב שהוא איננו. צפיתי מהמרפסת של הבית על מה שקורה, ראיתי את דני נופל על הברכיים ודופק על הראש. כשהייתי יושבת עם ח"כ מלכיאלי, הייתי מספרת לו כמה מוטי היה מחבק, שולח לי לבבות, שירים. זה דבר שלא קיים באף בית. היינו בקשר מאוד קרוב. מוטי שלי היה כתר על הראש. הוא היה דמות דומיננטית גם לבנות שלנו".
מאין את שואבת כוחות?
"פעמיים־שלוש הלכתי לפסיכולוגית, אבל זה לא היה בשבילי. הלכתי גם לפסיכיאטרית, והיא התחילה לבכות. היה לה קשה עם הסיפור, היא הייתה מנגבת עיניים, אז אני מעדיפה לא ללכת. בינתיים הדברים שעושים לזכר מוטי הם אלה שמחזיקים אותי".
היעד הבא
על העברת החוק אומר דני: "זה חימם את לבי. אני יכול רק להודות למי שעסק בהצעה הזאת חודשים. מהשבעה לא ירדו מהנושא הזה כדי שיכירו במוטי. זה לא עניין של כסף, אלא שמוטי ייזכר, זה מה שחשוב לנו. למשל ימי אזכרה כמו שעושים לשוטרים ולחללי צה"ל. שגם יכירו בילדה שלו, כיום בת 11, ושיהיה מי שילווה אותה. להנציח את מוטי בכל מקום זה מה שחשוב לנו. המעגל ייסגר כשנצליח להנציח אותו ואת מעשה הגבורה שלו בכל מיני דרכים. למשל בבניית מקווה, או שבבתי ספר ילמדו על מוטי. שכל הנוער ידע מה זה מעשה גבורה, מה היה המעשה שלו, שיזכרו אותו. אנחנו כבר לא צעירים, לא נהיה בחיים עד אין קץ, ואנחנו רוצים שמוטי ייזכר. אשתי ואני הולכים כמעט כל יום לבית העלמין לדבר איתו. זו הנחמה שיש היום".
החוק התקבל באופן סימבולי כאמור שנה אחרי מותו של הבן, מה שמהווה סגירת מעגל עבורם. "את מוטי קברנו ב־9 בינואר, שזה יום ההולדת שלי", מספרת חוה. "אמא קברה את הבן ביום ההולדת. שנה לאחר מותו התקבל החוק. להגיד לך שזה היה קל? זה לא היה קל. עברתי תקופה לא קלה - הנסיעות לירושלים, כל הזמן רק לדבר על זה, להתחנן. יושבים שם אנשים מהאוצר, מהביטוח הלאומי. הייתי צריכה גם להילחם מול אנשים שהתנגדו לחוק הזה, אבל בסופו של דבר החוק עבר. אני ממש מאושרת, אין אושר כזה. כשמוטי נפטר, אמרתי שיש לי בנק מטרות, שכל מקום שינציחו בו את מוטי - אגיע לשם. הגעתי לכך שיש חוק שהוא על שמו של מוטי בן שבת".
"לאחרונה היינו בטקס בשומרון", מספר דני. "ביקשו את רשות המשפחה כדי להתרים על שמו כסף למכשיר מציל חיים שיהיה בתוך אמבולנס. הכסף אכן נתרם, היינו בטקס, וזה היה מאוד מרגש. לפני שבועיים סיפרו לנו שכבר הצילו שני אנשים מהתקפי לב בזכות המכשיר הזה. מוטי הציל חיים לא רק בחייו, אלא גם במותו".
מבחינת ההורים, החוק הזה הוא רק ההתחלה בכל הקשור להנצחה של בנם. "זה סוג של נחמה. בכל מקום שאני הולכת ואומרת מוטי בן שבת, אנשים פשוט משתגעים", מספרת חוה. "אומרים: 'את אמא של מוטי בן שבת?'. כמו שאמר ח"כ מלכיאלי, זה השלב הראשון. אחרי הסגר נתחיל בפעולות על מנת להנציח את מוטי בבתי הספר, בספרים, בכל מקום, על מנת שידעו עליו. המטרה שלי זה להמשיך להנציח את מוטי בכל מיני דרכים. זה מה שמחזיק אותי בחיים".